מרן האדמו"ר הרי"ף על השור והחמור

״תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי״( עבודה זרה, ה׳).
והינה, כאשר השור מרגיש ורואה ששמים עליו את המחרשה, אינו מבין מה הבעלים רוצה ממנו וכך כאשר הבעלים בשדה עם המחרשה, מעביר את השור מתלם לתלם, לחרוש את השדה, השור לא מבין מה קורה לבעלים ועוד, כאשר השור רואה שהבעלים מקפיד שהכל יהיה בצורה ישרה ושלא יזוז מאומה, רק ללכת ישר על התלם, השור פשוט לא מבין ולא יודע שאחרי החרישה והמעשים המשונים האלו, מגיעה זריעה ואחרי כן, צומח מזה תבואה להביא פרנסה ואוכל וחיות לעולם.
וכך גם החמור, כאשר שמים עליו משאו, ללכת מעיר לעיר עם דברים על גבו וכך מעמיסים ופורקים, אינו מבין מה כל הדברים המשונים האלו והחמור חושב, או שבעלו חסר דעת, או שבעליו אכזר ומתנהג איתו במעשה אכזריות, אבל הטעות היא אחרת, השור והחמור לא מסוגלים להבין מה זה צמיחת ופריחת הפירות ודרכי המסחר, אך הבעלים יודעים טוב, מה הם רוצים ומה הם עושים בשדה עם השור, ובהובלות עם החמור, כך בני אדם צריכים להתעמק ולהבין את דרכי הקב״ה, ״מה גדלו מעשיך ה’ איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת” להבין את עומק דרכי השם, קשה לאדם להבין ולהתעמק, אנחנו צריכים לדעת ידיעה ברורה, ששום מעשה ושום עניין ואפילו הפרט הנראה קטן ביותר בחיים שלנו, הוא לא במקרה ולא סתם, אין שום מקרה בחיים ואין שום דבר שהוא סתם, הכל מכוון והכל מתואם בשמים ולכל דבר שנראה קטן, יש המשך של דבר גדול מאוד, שעומד אחרי הדבר שנראה קטן, כמכונה גדולה, בורג אחד הוא נראה קטן וחסר תועלת ומשמעות, אבל על הבורג הזה, עומדת מכונה שלמה, כך הדבר הקטן ביותר שנראה בחיי האדם, אחריו עומד עולם שלם ובלעדיו יש חוסר עצום של דבר עצום, כל פרט ואף הקטן ביותר יש בו עולם שלם, לכן אליהו הנביא זכור לטוב, מלמד אותנו לימוד גדול וכך צריכים לצייר בדעתינו את אליהו הנביא, שמתגלה לכל אחד מאיתנו בדרכו שלו ואומר לו תחשוב על העולם בצורה שהחמור חושב על בעל הבית שלו, שמטלטל אותו עם משא כבד וקשור שבעל הבית שלו רודה בו, עם החרישה המשונה, זה הגילוי של אליהו הנביא לכל יהודי נצייר לעצמנו את אליהו הנביא מגלה, מלמד אותנו, כך להסתכל על החיים, הבוקר קשה לך יש לך תשלום שקשה לך לשלם מישהו מצער אותך, משהו לא נוח לך, אל תכעס ותתרעם כלפי שמיים, זה לא הפתרון וזה לא יתן לך כלום, זה רק ירחיק אותך מהקב״ה כל המתלוננים למיניהם ולתולדותם, הקב״ה לא קרוב אליהם, לחיות חיי תלונות זו מידה רעה מאוד, שצריך לעקור אותה מהשורש, זה מידה שמקורה בחוסר הכרת הטוב ובהרגשה של חייבים לי ובעוד תולדות רבות של קילקול המידות, לכן כל דבר שלא נוח וקשה לך, תצייר שאתה שור שחורש וחמור שנושא סחורה. וזה מה שמלמדת אותנו התורה הקדושה, בפרשות האלו על אבינו הזקן יעקב, אשר כל חייו היו חיים שקטים בבית אביו ואמו, בית של תורה, בית של קדושה, בית שמלאכים הם האורחים הקרויים בו וברגע אחד הכל קורס צריך לברוח למקום, אחר להתחיל לעבוד לפרנסתו. עד היום היה אוכל וחי סמוך על שולחן אביו, וברגע אחד הכל מסתיים, צריך לחיות במלחמה, עם גדול הרמאים והשקרנים, לבן הארמי, והוא חסר כל, אליפז לוקח ממנו את כל רכושו, אך יעקב אבינו ברגעים הקשים האלו, עמד ולמד מהשור והחמור, כמה שהם לא מבינים ולא יודעים מה רוצים מהם, כך יעקב, כשור וחמור, לא ידע מה רוצים ממנו, אבל קיבל את כל המצבים הקשים המרים, בשמחה, באהבה וברצון מהקב״ה ולכן כשפוגש את עשו, שזו הייתה פגישה בעלת משמעות לדורי דורות, שכל הקשר בן עם ישראל לאומות העולם, עד שיבוא המשיח, מושתת על הפגישה הזאת, כל מילה שנאמרה שם, כל דקדוק ואפילו הקטן ביותר, נחקק ונחרט, עד ביאת המשיח, שלח ואומר ויהיה לי שור וחמור היה לי בזמנים הקשים שני דברים שהלכו איתי ועמדו איתי שור וחמור וזה הלימוד שאליהו הנביא זכור לטוב, שכל תכליתו בעולם היא לבשר את הגאולה, מלמד אותנו שחלק והדרך לגאולה השלמה שתמיד נלמד מהשור והחמור. ראינו בחיים אנשים שחשבו עיצות ורעיונות אחרים ולא קיבלו את עצת אליהו הנביא, שחיפשו רעיונות אחרים, בבעיות שנוצרו להם, הם הפסידו הפסד גדול, ככל שאדם חושב ומתחכם, הוא מעמיק ומגדיל את הבעיה ומסבך את הצרה. שור שמשתולל ולא שומע לבעליו לחרוש, גם אם הוא חושב שבעליו אכזר, או איבד את דעתו, בעליו מבין ששור זה אינו מתאים לחרישה ואז לוקח אותו לשחיטה וכן, חמור שלא נשא את המשא, גם אם חושב שבעליו לא בדעתו, מר גורלו של אותו חמור, האדם צריך לקבל את הכל בתמימות עם הקב״ה להכניע את ראשו ולדעת שאחרי כל דבר קטן, עולם שלם ממתין ונבנה לו ולבניו והעולם הוא גלגל שלם ותמונה שלמה ולחיות על חצאי ורבעי דברים, זה לא חיים אמיתיים. עלינו לחזק בנפשינו שזה יהיה החיים שלנו בכל צעד ושעל, שפונים לראות הכל כשור וחמור.

ונקשה מדוע אבינו יעקב, בחר דווקא את השור ואת החמור, למה לא חיות אחרות? אלא טבעו של השור הוא כעסן ורתחן וטבעו של החמור, הוא קר וכך, האדם ילמד גם בדברים שהם כשור, שהאדם בלחץ בכעס בחוסר ישוב הדעת, תלמד מהשור וגם בדברים אשר קרירות וזלזול, היא ההתמודדות איתם, תלמד מהחמור וכך האדם הולך ומיישר את דרכו, ואהבתו להשם גוברת והנסיונות קלים יותר וההבנה ברורה.
״השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום״
 יאשיהו יוסף