בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם
פתח רבנו בדברי קדשו של בעל התולדות בפרשה זו:
ה' עוז לעמו יתן.. קשה איך אפשר לו ליחיד לקיים כל
תרי"ג מצות ומשני ה' יברך את עמו בשלום וכו' וק"ל ובזה יובן ויקח קרח
שלקח מקח רע לעצמו התורה שנקרא לקח טוב ומתנה טובה נעשה אצל קרח מקח רע ע"י
שנפרד להיות לעצמו וק"ל יעו"ש העולה מזה כי מן השלום יוצא ב' תועלת
א'שיכול כל אחד מישראל לקיים כל התרי"ג מצות ע"י השלום וכו ב' כשיש שלום
אין מקום לעונש לחול כמ"ש בש"ס דורו של אחאב גם שהיו עע"ז לפי שהי'
שלום ביניהם נצחו וכו' בהיפך כשאין שלום אז א"א לכל א' לקיים כל התרי"ג
מצות כנ"ל ואז יש מקום לעונש לחול ח"ו כמ"ש על מה אבדה הארץעל עזבם
את תורתי וכמ"ש הט"ז בא"ח סי' מ"ז יעו"ש וכן כתבתי במקום
אחר ישנו עם א' מפוזר ומפורד לכך את דתי המלך מלכו של עולם אין עושים שאי אפשר לכל
א' מישראל לקיים כל תרי"ג מצות וראוין לעונש ח"ו וכו' סבה ב' כשאין שלום
אז חלק לבם עתה יאשמו משא"כ כשיש שלום מאריךאף. אמנם סיבת השלום ומניעתו נמשך
ממדת השפלות וז"ש ולקחתם אגודת אזוב וכו' והגאוה כאשר נבאר אח"ז ובזה
יבואר משנה הנ"ל כאשר ירים משה ידו וכו'. ובזה יובן ויקח קרח שלקח רע לעצמו
ממה שנפרד לעצמו הי' התורה אצלו מקח רע כנ"ל ויחר למשה מאוד ויאמר לא חמור א
' מהםנשאתי הכוונה לא חמור א' מהם נשאתי כי ע"י פרודם לא יכולתי להעלות לשאת
אנשי החומר כאשר כתבתי בביאור משנה הנ"ל כאשר יניח ידו וגבר עמלק שהוא בחי'
הפירוד וכו' ומעתה ע"כ לא הרעותי את א' מהם כי נסתר טענות' שאמרו אתם המתם את
עם ה' שכוונתם אם כהן המשיח יחטאמזה נמשך אשמת העם מצד האחדות וכנ"ל וזה אינו
כי הם נפרדו מן האחדות כנ"ל וא"כ לא הרעותי את אחד מהם שאין החטא שלי
גורם רעה לא' מהם שיחטאו הם על ידי שנמשך ממנו כי כ"ז הוא באחדות משא"כ
בפירודם. ובזה יובן הבדלו מתוך העדה הזא' ואכלה אותם כרגע והוא ענין כמוחטא עכן
שאיש א' חטא ונאמר חטא ישראל כי הכל אחדות א' וכו' והיה טענת משה רבינו ע"ה
האיש א' יחטא ועל כל העדה תקצוף הכוונה מאחר שהוא אחד דייקא שנפרד מן הכלל
כנ"ל א"כ איך שייך טעם הנ"ל שיתפשט חטא של האיש שהוא בכללו' העם
דכל זה שייך כשיש אחדות משא"כבפירודם נמצא חומרו קולו כי חומר העבירה של
הפירוד גורם להקל שלא יענש כללות ישראל עבור איש א' שחט' מאחר שנפרד מהכלל והודה
הקב"ה לדבריו ואמר העלו מסביב למשכן דתן ואבירם וגו' והכלל ינצלו ע''כ
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי
ברש"י וגמ' לא כתיב בן ישראל שיעקב ביקש רחמים על
עצמו שלא יזכר שמו על המחלוקת. שואל רבנו בעל השפת האמת: ומה ענין רחמים על עצמו.
אלא על הנקודה שנטע יעקב אע"ה נקודה של אמת בתוך בנ"י על זה בקש שלא
יוכל להתקלקל לעולם. ולכן אמרו חז"ל אעפ"י שחטא ישראל הוא. וכל ישראל יש
להם חלק לעוה"ב. והיינו שאם אדם חוטא מסתלק ממנו אותה הנקודה אבל לא יוכל
לחטוא בזה שהוא בחי' תתן אמת ליעקב. ופי' אמ"ז ז"ל שאמת הוא דבר המתקיים
לעד כי מים המכזבים מימיהם פ"א נק' כזב היפך האמת. ולכן בהתיחסו על הדוכן
כתיב בן ישראל שחלק זה מצטרף לטובה ולא לרעה. וז"ש שלא יזכר שמו על המחלוקת
כי כחו של יעקב אינו מתגלה במחלוקת רק אם דבוקין באחדות. ולכן בשבת קודש כתיב
והאכלתיך נחלת יעקב שזוכין בש"ק להארת הנקודה של אמת שהוא נחלת יעקב. שהגם
שיש לכל איש ישראל חלק מזה.
ועתה הזמן גרמא כי נבוא ונחשוב חשבונו של עולם על מצוקות
השלום כנגד ברכותיו ורווחי המחלוקת נגד קלקלותיה וקללותה, נקח מוסרו של ריש לקיש
בגמרא שאמר על ויקח קרח שלקח מקח רע לעצמו.. כאמור אנשי המסחר על האויל שנתפתה
למקח האסוני והסוחרים קוראים מאחורי גבו מלא: 'הטיפש לקח..' והוא לשון מושאל הדייגים
המספרים בשללם ש 'לקח' את הפתיון ועלה בחכה.. (טוק דה-בייט בלע"ז) ואכן
מבהילים הם הדברים אם נתבונן במחיר אותו מקח והתמורה שהיא מניבה כי רעה מכל רע היא, כי טבע הבריות שישקיעו
במחלוקותיהם את כל מאמצי כחם חלבם ודמם תרתי משמע, ואין הכסף נחשב ככל שתתבע המחלוקת
שהיא הופכת מכבשה פועה לכלב רע ומאויים הצועק ותובע הב הב 'לטובת העניין..' ובחלוף העתים שכבר השכיחו מלב את חטא הורתה
ולידתה של אותה מריבה נושנת ורצופת חטאים להשם ולבריות נמצא שחוללה שמות והשחיתה
דורות כדברי הכתוב במשלי שם הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר
אויל.. ועוד איום מכך כי האי תגרא כבדקא דמיא כיון דרוח רוח והזרם רק ילך ויתעצם
יסחוף וישטוף את כל הנמצא על דרכו צדיק כרשע קטן כגדול רח''ל כפי שנאמר בבלועי קרח
ועד הדברים שרואים בחוש מעשים בכל יום. (גם
תולדות העמים אשר סביבותנו מלאים בסיפורי תקוממויות על עוולות של מה בכך שנתגלעו
לאנדרלמוסיות וחללים למאות אלפים. נסיכים
שנתפשו ליצר המחלוקת העבירו מושלים נוחים ומטיבים והקימו על עצמם רודנים צמאי דם
שרצחו את משפחות קרוביהם ושריהם ורוששו את ארצותיהם) כי מתעתעת היא המחלוקת ותהפוך
אנשים ישרים להוזים ומכזבים, הנצחנות נהיית לחזות הכל הניסת הופך למסית וזה למוסת
בבחי' אור החוזר דקליפה ר''ל וכל נתיבותיה חושך וחלקלקות (כעל הקרח היבש) ושטן
המריבה רודף ומזרז והאיך לא יפולו ויוזקו.. ואפשר לומר שפשיטות תיבת ויקח קרח הוא
כדבר הכתוב בספר משלי על המקולקלת נצרת הלב: הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו.
שקרח הטה את הנמשכים אחריו בחלקות שפתיו ורב לקחו (פערסוויישן בלע''ז) שהיא תבונת
לקיחת הטיעונים המפתים לפי ערך השומעים). ולענ''ד נראה לי שכאן ויקח הוא כמו ויוקח
כפי שהוזכרנו כי המסית בעל המחלוקת עצמו מחלוקתו לוקחתו ומוליכתו למקומות רעים שלא
עלו על דעתו מעולם. והדעת נוטה שראשית תלונותו של קרח מצער היתה, מין טינה וקנאה
כבושה שבין קרובי משפחה, אך משהתיר חרצובות לשונו נמצאו לו שותפים ומחלוקתו לקחתו
למקום שהביאתו ר''ל וזה הוא ויקח ברב לקחו ויקח דומיא דויוקח.. ואני שח לי אדמו''ר
נבון אחד ושאל וכי מה חידשה לו אשת און פן פלס שעליה נאמר חכמות נשים בנתה (מלשון
בינה) ביתה וכי לא ידע מלכתחילה שבין כה וכה לא תצא לו תועלת מהמחלוקת.. וענה,
שאכן כאשר מצטננים מעט הכל יודעים, אלא במשמע שלהט תוקף המחלוקת ישכיח גם את
הפשיטות הזאת.. ומתוקים מכל מתוק הם דברי המלבי''ם וזה לשונו: הנה אמרו חז"ל
באבות כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים וכל מחלוקת שאינה לש"ש אין סופה
להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לש"ש זו מחלוקת הלל ושמאי ואיזו היא מחלוקת
שהיא שלא לש"ש זו מחלוקת קרח ועדתו, והיה ראוי לאמר זו מחלוקת קרח ומשה,
כמ"ש זו מחלוקת הלל ושמאי, אולם חז"ל למדונו שמחלוקת שהיא לש"ש, כל
כת משני צדדי החולקים מתאחדת בעצמה כי כלם מתכונים לתכלית אחת לש"ש, אולם
מחלוקת שאינה לש"ש רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת ונגוד גם בין
האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מן היחידים מכוין תועלת עצמו ומתנגד
לכונת חברו שהוא ג"כ מכוין תועלת עצמו, כענין שהי' מחלוקת גם בין קרח ועדתו,
כי כל אחד מהעדה הרעה הזאת התכוין כוונה אחרת מתנגדת לזולתו (קרח חשק בכהונה
גדולה, והבכורים ביקשו לחזור לקדושתם הראשונה, ובני ראובן תבעו לחזור לזכויות
בכורתם ) ע''כ. ואכן איש המדון המבעיר את
הבערה דומה לאותו מתווך המהלך בין סוחרי המרגליות בידו הקפוצה, והוא מקרקש שפתותיו
וקורץ בעיניו ומדמה לכאו''א שבידו נמצא אותה אבן מיוחדת הצריכה לו עד שהכל מזניחים
עסקיהם ורודפים אחריו ולבסוף מתברר לחרפתם
ששוטה ורודף רוח גזל את זמנם כי אין בידו כלום רק הלוואה בלי ערבים הוא מבקש..
והנה טרם אכלה לדבר בגנות המחלוקת, אחזור לדברי רש''י שאמר: בן יצהר בן קהת בן לוי
- ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם שנא' ובקהלם אל
תחד כבדי וגו' (תנחומא) ואת''ל מה מה ראה יעקב דייקא על ככה, וכהרחבה על דברי
השפ''א שהבאנו נראה לי סוד ושכל הדבר שמדתו של יעקב ע''ה הייתה מדת האמת כדברי
הנביא תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. והגלוי לעין אנו צריך ראיה שאין לך אויב שטן
למידת האמת יותר מהמחלוקת. כי איזה בעל מחלוקת לא יתעטף בתחילת דרכו בטלית שכולה
תכלת כמבקש האמת הצדק והיושר שאת קנאתם הוא אומר להיותו מקנא.. וסוף דבר הכל נשמע,
ומשנבעו פעם אחר פעם חרפות צפונותם של אנשי המחלוקות לא רק שהבריות נתייאשו מבקשת
האמת, אלא שעצם שם האמת הושפל ונתבזה עד אשר הפך בפומי דאינשי לשם נרדף לצביעות
מרמה ונכלולי עלילות בדיית דברים. וטעם הדבר בשרשו הוא כי יצר המחלוקת הוא מקליפת
נגה שהיא עירוב רע וטוב היונק חיותו מנצוצות האמת הנפולות, והאמת כאותיותיו הוא
בחינת אלוקות תחילה אמצע וסוף ולא יתערב בשאינו ממנו בשום עניין וסוף דבר שיתפרדו
פועלי האון ויהיו החולקים חולקים זה על זה ומפרסמים קלונם. ואם נתבונן במקצת
המחלוקות שדומה שעלו יפה נמצא שאף הן הרגילו באביזרייהו דמחלוקת והשחיתו המדות,
כדברי הנביא: ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד / איש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר
שקר ר''ל. ועוד יותר מכן ראיתי מובא בשם הצה''ק מאוסטרובצה שאמר שאם נתבונן נמצא
שהמחלוקת הוא לב המאטאר-העלעקטרי של הס''מ שמוליך את כל גלגלי קלקולי הציבור
והיחיד שבמדינתו והורידם מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.. והכלל והעיקר שהאמת הוא היפך
מידת המחלוקת מבחי' ארץ שהכל דשים וחופרים בו תצמח, ואין לך אוהב נאמן לאמת יותר
ממדות הנמיכות וההכנעה לכל, אלה המדות של בחיר האבות שחזר ואמר לאדוני לעשו / כה
אמר עבדך יעקב ולא כעס והריב בלבן שרימהו וגזל עמלו וזה עוד החציף לומר מלא שבע
זאת ונתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות.. ובחר באמת
האמיתית שהיא השלום בבחינת האמת והשלום אהבו
לא חמור אחד מהם נשאתי וגו
מוסר נורא הנוגע לכאו''א מאתנו מצאתי במדרש שמואל על
דברי שמואל הנביא את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי וגו.. אמר רב אבא
בר כהנא: קשה הוא הגזל, ששני גדולי עולם הוצרכו להתווכח עליו משה ושמואל.. ואנחנו
מה נאמר ומה נצטדק והלב זועק ומתחנן השיבנו השם אליך ונשובה.. והכהן הגדול מדוינסק מוסיף ואומר בספרו משך
חכמה: ולא הרעותי את אחד מהם. יתכן, כי המשתבחים בענוה, וענותנותם היא פחותה מקרבים
ומכניעים עצמם למי שהוא שפל הרבה ממנו במעלתו ומחבקים ומנשקים אותם, אבל לא כן
דרכם עם מי שהוא בערכם או ערך יותר גבוה מהם, אשר יתכן לטעות כי ההכנעה אינו מצד
הענוה, רק מצד הצדק והראוי שפלוני גבוה ורם ממנו במעלה, באלו יתגרו וינמיכום
בערמתם ויתכבדו בקלונם, לא כן אדונינו משה הוא היה עניו אמיתי 'מכל האדם' ולא קנא
להמתנבאים במחנה, והתפלל, כי יאציל ד' על הזקנים רוח נבואה, וזה שאמר ולא הרעותי
את אחד מהם, כי משקל אחד נאמר על הרוב על המיוחד וגדול שבהם, וכמו שכתוב כמעט שכב
אחד העם, שגם הגדולים במעלה לא פחת מעלתם, אדרבא הוסיף על מעלתם וכבודם ע''כ. ואני הקטן נראה לי לפרש ולא הרעותי אחד מהם, כי
מרע''ה נהג חומרה יתירה בעצמו כמובא במדרש.. ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: וכי מה
הניח משה לקפחין ולגנבים.. דהיינו מה הרבותא בזה שלא נשא משלהם ולא הרעו לאיש, אלא
אמר משה: בשעה שהיה ישראל מתנדדין ממסע למסע, לא אמרתי לאחד מהם: "טול כלי זה
בידך! טול כלי זה על חמורך", אלא נשאתי וטענתי. כמה את אומר ויקח משה את אשתו
ואת בניו וכו'".. ואולי משום שקשה היה לסרב לו משום כבוד מעלתו הוה הדבר
בעיניו דומה לאבק גזל. אך זה לא גרם לו להיות זורק מרה ומחמיר בדקדוקי יתר על
זולתו, אלא נוהג בהם כאב רחמן ודי להם במה שאסרה עליהם התורה. ונחתום דברינו במתק
דברי רבינו בספה''ק נועם אלימלך שאמר: ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי. פירש
רש"י "ולא הזכיר בן יעקב שביקש כו' והיכן נזכר שמו על קרח בהתיחסם על
הדוכן. ויש לדקדק על קושיות רש"י ז"ל והיכן וכו' מה היה קשה אם לא היה
נזכר שמו בשום מקום, ויש לפרש שרש"י ז"ל כיון בקושיתו להורות לנו דבר
גדול, כי היה קשה לרש"י בהפסוק מה לנו ליחוסו בן יצהר כו', אלא פירושו הוא
שלקח את היחוס הזאת למחלוקתו וחלק עליהם מחמת יחוסו, ולא זכר את יחוס של יעקב
במחלוקתו שביקש כו', ושורש הדבר שזכות אבות הוא דבר גדול ועומדת לו לאדם בשעה שהוא
רוצה לעבוד את ה' שיהיה לו סייעתא מן השמים לעשות המצוה בשלימות, וזאת אינו אלא
כשלא לקח מעלת היחוס לצד אחר אזי בודאי עומדת לו לעבודת הבורא, וזה שפירש
רש"י "ולא הזכיר בן יעקב" וכיון שלא נזכר שמו על המחלוקת, אזי בודאי
שנזכר שמו לעבודת הבורא, והיכן נזכר שמו? ומפרש שנזכר שמו על הדוכן. והבן
ויהי''ר מלפניו ית''ש שיפרוש סוכת שלומו עלינו ויצילנו
היום ובכל יום מעזי פנים ומעזות פנים ויצרי הפירוד והמחלוקת וכל פמליה דיליהון
ונזכה להיות אחדים בתכלית האהבה והשלום כרצונו ורצון יראיו אכי''ר
עד כאן דברי רבינו
-----------
טוב עין הוא יבורך
מי שברך אבותנו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את אוהבנו
אהובנו הרב המפואר המשפיע הדגול כש''ת רבי חיים שליט''א בעל האכסניא לדברי רבינו
שליט''א ובשכר זה השי''ת ישמרהו ויחיהו בבריות גופא ונהורא מעליא וישלח ברכה בכל
מעשי ידיו, עם כל ישראל אחיו ונ''א
יהודי פשוט
לאנדאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.