אור זרוע לצדיק
פתח רבינו בדברי הזוה''ק
קם רבי שמעון ויתיב וחייך וחדי. אמר אן אנון חבריא. קם רבי אלעזר ואעיל לון ויתבו קמיה. זקיף ידוי רבי שמעון ומצלי צלותא והוה חדי ואמר. אנון חבריא דאשתכחו בבי אדרא יזדמנון הכא. נפקו כלהו ואשתארו רבי אלעזר בריה ורבי אבא ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי חייא. אדהכי עאל רבי יצחק. אמר ליה רבי שמעון כמה יאות חולקך כמה חידו בעי לאתוספא לך בהאי יומא. יתיב רבי אבא בתר כתפוי ורבי אלעזר קמיה.
אמר רבי שמעון הא השתא שעתא דרעותא הוא. ואנא בעינא למיעל בלא כסופא לעלמא דאתי. והא מלין קדישין דלא גליאן עד השתא, בעינא לגלאה קמי שכינתא, דלא יימרון דהא בגריעותא אסתלקנא מעלמא. ועד כען טמירן הוו בלבאי, למיעל בהו לעלמא דאתי. וכך אסדרנא לכו, רבי אבא יכתוב, ורבי אלעזר ברי ילעי, ושאר חברייא ירחשון בלבייהו. קם רבי אבא מבתר כתפוי. ויתיב רבי אלעזר בריה קמיה, אמר ליה קום ברי, דהא אחרא יתיב בההוא אתר.
בר-יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון מחבריך
נדרש בגמ' שבת על קבלת התורה במרומים ע"י משה רבינו, וכך שנינו: ואמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו, אמר להם לקבל תורה בא, אמרו לפניו חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים, אמר לו הקב"ה למשה החזיר להן תשובה וכו', אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנוכי ה' וכו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להן למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם וכו', שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות וכו', מיד הודו לו להקב"ה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב, מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות.
פשיטא לן שרבי שמעון לביא שחיבר את ספר כתם פז על הזהר עוד קודם לימי האר''י ז''ל (וכיוון להרבה מדבריו) היה אדם גדול קדוש ובעל רוה''ק ששירו נתקבל ברוב תפוצות ישראל ונשתמר לנו בנעימתו. והוא הפליג בשירו במעלת התנא הקדוש עד שאמר נעשה אדם נאמר בעבוריך.. וכדי להשיג אפס קצות הדברים נזכיר דברי השפת אמת והשם משמואל ששאלו על התורה הקדושה שהיא השכל העליון היתכן הדבר שיהיה מצוי לאדם שהוא בעל גשם וחומר מה שאינו נמצא למלאכי מרום. והביאו כדברי מהר''ל בתפארת ישראל על מאמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום, מה טענו המלאכים ומה השיב להם מרע''ה וביאר שם שגדולת האדם היא ביסוד החומר שנברא בצלם אלוקים וסגולתו בסתירות שבו על כן הוא יכול להלך מעל הספירות והסדרים בבחינת הנאמר בזכריה: ונתתי לך מהלכים בין העמדים האלה. וומצוות היותו היא להאמיר את השי''ת דהיינו לחבר בין העולמות הנפרדים והרחוקים בבחינת חטיבה אחת. וזו היתה תשובתו של משה רבינו לטענת המלאכים., וכי למצרים ירדתם דהיינו יצאתם מעומקא דקליפא עד רום מעלות ההתקדשות בנעשה ונשמע וכו'. על כן בעצם מהותו ותוקף הסתירות שבו כילוד אשה טהור מטיפה טמאה ראוי האדם שלם הקומה כמרע''ה לחכמת התורה.
ונראה שטענת המלאכים "מה לילוד אשה בנינו" "ותנה הודך על השמים", אינם על התורה כפשוטה שהרי משה נצטווה לעלות ולקבל התורה, אלא על פנימיות התורה וסודותיה של החמדה הגנוזה שקדמה למעשה בראשית, ולזה הכוונה "תנה הודך על השמים". כי את החילוק בין הוד להדר מבארים חכמי הפשט והלשון בכמה מקומות, שהוד הכוונה ליופי הפנימי שאינו ניכר, ואילו הדר הוא היופי החיצוני. כשראו המלאכים את משה רבינו ילוד האשה בא לקבל תורה והוא מופשט מכל רשימו דקליפה, הבינו שבא לקבל את התורה והדרה הנסתרה והנגלית. ועל כך עלתה השאלה "מה לילוד אשה בינינו", מה לאדם שעודנו בלבוש הגוף בסוד העליון שיקבל את ההוד, דהיינו סודות פנימיות החכמה שקדמה למעשה בראשית, וזה סוד "עלית למרום שבית שבי", שקם משה והתעלה מעלה מעלה ממדרגת אנוש למעלת איש האלוקים , וקבל התורה והורידה לעולם הגשמי, בבחינת "שבית שבי לקחת מתנות האדם".
אולם על אף שזכה משה רבינו ששב שביו בהודה של תורה וסודותיה, נעלמה תורה זו מעיני כל חי, כי הייתה סתומה וחתומה עד שבא רשב"י שזכה וזיכה את הרבים בגילוי תורת הסוד ולהנחילה עלי אדמות, וזה סוד הרמז עלית למרום שבית "שבי" רומז שם רשב"י זיע"א, שהוא האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות, שזכה להשלים את הכלים לחלוק השבי של משה רבינו, שקיבל את חכמת הנסתר בתורה, וזה הודה של תורה שזכה בה רשב"י, אותה חכמה שנאמר עליה "תנה הודך על השמים", ומתי נתגלתה לעולם תורה זו, שהיא הודו של הקב''ה, בספירת הוד שבהוד בל"ג בעומר, וזו גדולתו של ל''ג בעומר ושל תורת הרשב"י זיע"א.
אמר חזקיה א"ר ירמיהו משום רבי שמעון בר יוחאי יכול אני לפטור את כל העולם כלו מן הדין מיום שנבראתי ועד עתה, ואלמלי אלעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם ועד סופו. לשון המאמר של יכול אני צריך ביאור אם יכול הוא אמאי אינו פוטר.. וגם עניין לפטור מעט מתמיה כי הלמה לא יאמר לזכות בדין. והנה מדברי היעב”ץ שהביא החת”ס בתשובתו על עניין ל''ג בעומר עולה שעיקר עניינו של יום יקר זה הוא ספירת הוד שבהוד. ספירות שמאל שבין שבע הספירות התחתונות שהיא תמצית הדין. וחכמי הסוד ביארו שאין מדת הדין עומדת לעצמה ובמלא תוקף הדין הדין עצמו מכפיף עצמו תחת החסד דא''ס. משום הכא בשפוט המשפט באין בחינת והצילה העדה מזדכה החייב כי עצם הדין בטל. על כן אמר רשב''י שיש לו היכולת מצד סגולתו בבחינת תוקף הדין שהיה בו קודם הבת קול כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף בשהוא דין שבדין לבטל הדין. לפטור על ידי המתקת מדות הגבורה שבדין ולהשיבו לשרשו בחסד דא''ס.. ומי יתנה עומק הדין כמו שמצינו בגדול התנאים נר ישראל עמוד הימני הפטיש החזק רבי יוחנן בן זכאי שעם כל זכויותיו עוד ראה שני דרכים לפניו. ופשיטא שדינו יתברך הוא עמוק מני עמוק מעלה מעלה הרחק מהשגת המח האנושי גם לצד הזכות, ואנחנו אומרים בפיוט של הימים הנוראים לרחם עמו לוותיק ועושה חסד והעיקר לשומר אוהביו בדין במשמע שהדין כולל בו מדות אין קץ מצד החסדים והתפארת. והרמח''ל בספה''ק דרך השם מבאר את עניין הדינין על יסוד אמרם ז''ל מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ותכלית דבריו שהמשפט לאלקים והדין הוא העמדת רצון השליט בממלכתו והזכות החיוב והגמול ר''ל הם השגות השופטים הפקודים ברצון העליון, והבוי''ת נתן ביד צדיקיו לקרב ולרחק סדרי הספירות כפי השגתם בסוד הרצון העליון שנודע להם בבחינת סוד השם ליראיו שכבר דיבר בו רבינו האי גאון בתשובותו על הנכנסים לפרד''ס. וזה לשון קדש של הרמח''ל שם: נמצא לפי שורש זה, שאין הקב"ה דן את העולם בבחינת ידיעתו, אלא בבחינת הסדרים שרצה וסידר לעניין. וכבר זכרתי פעמים, שאין העניינים האלה נמשכים אחר ידיעתו יתברך, כי לא היו שום אחד מהעניינים האלה צריכים לו, שהכל צפוי לפניו מעולם, אלא שכן גזר וסידר בחכמתו הנפלאה, ועל פי אלה הסדרים מתנהג העולם באמת.
תורתו מגן לנו היא מאירת עינינו הוא ימליץ טוב עלינו אדוננו בר יוחאי..
ע''כ דברי רבינו.
ע''כ דברי רבינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.