ולצר ביזה את גדולי התורה ועליו לשאת באחריות ולהתפטר

הבדל ענק הוא בין מי שעוסק בעניינו הפרטי שגם אז זה לא מוצדק לבין איש ציבור מי שמתעסק עם ענייני ציבור. חובת הנשיאה באחריות היא אבסולוטית אין דרך לברוח ממנה, אפילו שוגג חייב להביא חטאת למרות שהוא שוגג, מפני שהוא נושא באחריות בכל מצב, כאשר מי עושה דבר ונכשלו, הוא נושא באחריות, ואינו יכול לברוח מכך

כינוס מועצת גדולי התורה נעשה על ידי מזכיר המועצה מי שדחף לכך, הוא הסתובב בין בתי הרבנים לחפש פשרות, הוא היה מן הדוחפים המרכזיים לכך, ובסופו של דבר הוא הכשיל את הרבנים בצורה איומה, הם הושפלו בשפל חסר תקדים, וכל מי שהיה לו חלק בהתכנסות הזו נושא באחריות

במצב שנוצר, הראשון שחייב לקום ולהודיע על התפטרותו ממזכירות מועצת גדולי התורה כנשיאה באחריות לכשלון הגדול הוא מזכיר המועצה הרב ולצר שגרם למצב המביש הזה. אם הוא היה מונע זאת מביא לרבנים את דעת אותם רבנים שחששו מאוד מן הצעד הזה היתה להם תחושה כי מרמים אותם מפילים אותם בפח, לא היה כינוס כזה והיה מונע בזיון גדול מגדולי התורה ומן הציבור החרדי

כאן לא רק הבזיון גם הנזק הנורא, הפשרות שעשו בכינוס הזה גרם שבעתיד ילחצו וילחצו יפחידו את החרדים ויתבעו פשרות דבר שידעו בעבר כי זה בלתי אפשרי, מי שגרם לכך הוא זה שכינס את הישיבה הזו, ועליו לשלם על כך על ידי התפטרות מתפקיד שהוא נכשל בו כשלון קשה מאוד, אף מזכיר לפניו לא נכשל בכשלון שכזה

חיים שאולזון