ראשית, אתנצל על שלא זכיתי להוציא גליון בשבוע שעבר, נסעתי לארה"ק
כדי להשתתף בהילולא קדישא דרשב"י ולא הספקתי.
במירון ראיתי 2 דברים שגרמו לי מחשבות שעליהן אתעכב ואשתף אתכם במחשבותי,
ואשמח אם תביעו דעתכם בזה כדי להחכימני, ולכ"א הרשות לחלוק עלי ולסבור אחרת
והדברים שאני כותב הם מהרהורי ליבי ודעתי האישית בלבד.
יש דרך מהדרין נפרד לגברים ונפרד לנשים, אך הרוצה לעבור מאחורי שטחי
ההדלקות אל הירידה לדרך מהדרין עובר דרך מרפסת הכהנים, דא עקא שבקטע הזה יושבים
הרבה נשים צדקניות ומתפללות וכו', וגם משפחות שמגיעות לחלאקה ורוצים לשהות יחד בני
המשפחה.
עמדתי ע"י מרפסת הכהנים וראיתי אברך יורד מכיון בני עקיבא לכיון
מרפסת הכהנים עם עינים עצומות כדי שלא יכשל בעיניו והוא נשען בשני צדדיו בידיו 2 בחורים
כבני 15, (בניו כנראה) ושלשתם יחד נדחקים בין המשפחות כדי לעבור לצד המערה.
כיון שראיתי זאת, אני מנסה להפעיל את מחשבתי להיכנס לראשו ולנסות להבין
את ההגיון במחזה שראיתי.
מה החינוך שהאב מנסה להעניק לבניו בהתנהגות זו?.
לי אסור להסתכל ולכם מותר? אני
צדיק פרוש מהעוה"ז ואתם 'פושטים'?
בגילי התערובת משפיע עלי ואתם עוד ילדי גן חובה שלומדים ומשחקים יחד?
ואולי כשראה את הדוחק במקום, רצה
לקיים כפשוטו 'כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק'?
ואולי בכלל רצה לחנכם, שגם אם כעת יכשלו, עדיין יש להם סיכוי להפוך
לצדיקים כשיגדלו ויגיעו לגילו?
יתכן שהוא עשה השוואה מההלכה שרופא נשים עסוק בעבודתו אין חשש, וממילא,
בהיות בניו עסוקים בפילוס מקום לא יכשלו.
החזיון הזה הזכיר לי סיטואציה הפוכה: ילד התכונן לבר מצוה ואביו הדריכו
לקראת היום הגדול ואמר לו שיזהר מלדבר בשעת התפילה בכלל ועם התפילין בפרט וכו',
שאל הילד את אביו: מתי יהיה לך בר מצוה?
זה המראה האחד שרציתי להעלות, השני היה גם בקרבת מקום לאזור ההדלקות, ראיתי
2 גושים שחורים מכף רגל ועד ראש עוברים ליד שקי האשפה ולרגע חשבתי שזה עוד 2 שקי
אשפה, אך ראיתי אותן זזים ואף דוחפים עגלת תינוק, ו-2 ילדות קטנות מלפניהן, ומכיון
שפניהן היו מכוסות, הרי א"א לדעת מה יש מתחת לכיסוי, אך מסתבר שמאחוריהן היו
נשים מכת השאלים שקיימו את מאמר חז"ל במעשה תמר, עה"פ 'ויחשבה לזונה כי
כסתה פניה' פירשו הראשונים: 'שכן דרך הזונות לכסות פניהן' (ומה שהביא רש"י
מהגמ' כי כסתה בבית חמיה, זה דרוש ולא פשוטו של מקרא).
הוצאתי את המצלמה כדי לצלם את המחזה, אמר לי אברך: זה לא יפה מצידך,
זכותו של כל אדם לעשות מה שהוא רוצה!
אמרתי לו: מענין, מדי תקופה שומעים על הורים שהתעללו בילדיהן (אביוסט
בלע"ז) ועצרו אותם, תסתכל על הילדות שמתלוות עליהן, תראה את העצבות בעינים
הכבויות שלהן מהבזיונות שאמותיהן גורמים להן, זאת לא התעללות? תאמין לי, הוספתי,
זאת התעללות הרבה יותר גרועה ממכות שהורים מחטיפים או צעקות וכו' (שגם זה כיום כבר
לא מועיל ובד"כ מקלקל והורס).
ואם תשאלו: רק זה ראיתי? ממש לא, ראיתי רבבות יהודים צוהלים ורוקדים
ובוכים מהתרגשות, שמחה שאין לה אח ורע בעולם כלל ולא יתואר במילים, אבל את זה כולם
רואים בעיתונים ובקליפים, רק הבלטתי את מה שראיתי וגרמו לי מחשבות.
שוב, מותר לכם לחלוק עלי ואשמח על כל הערה.
נ.ב בגליון תופתעו לגלות מה הקשר בין הארבעה בנים של ליל הסדר לפרשתנו
ולמה כתוב: 'ואף' אתה הקהה את שיניו, איך ה'אף' נכנס לשם?
כמו"כ תקבלו אור חדש על המילים 'ונפשי כעפר לכל תהיה' 4 פירושים
קוטביים והפוכים זה מזה.
שבת שלום
ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.