תמונת השבוע שלי: חלון ההצלה

תמונת השבוע שלי: חלון ההצלה

תאריך: יום שלישי, כ"א בטבת ה'תשפ"א

מיקום: הבית ברחוב זאקבזסקאיה בקלינינגרד

 

שאתעניין השבוע על צ'יאונה סוגיהארה, זאת לא תכננתי כלל; את שמו שמעתי בעבר, והשבוע מצאתי את עצמי חוקר וקורא אודותיו, האיש שמוכר כדיפלומט יפני וקונסול יפן בליטא, ולאחר מלחמת העולם השנייה הוכר כ'חסיד אומות העולם'. 

 

מתברר, כי סוגיהארה היפני למד גרמנית ורוסית והתמחה בענייני רוסיה. ידוע, כי ב-1939 הוא נשלח לליטא, שם נתמנה לסגן הקונסול בעיר קובנה, אך תפקידו החשאי הנוסף היה, לאסוף מידע מודיעיני על תנועות הצבא הסובייטי והגרמני באזור. כשנה לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש ליטא בידי גרמניה, התדפקו פליטים יהודים רבים מפולין ומליטא על דלתות הקונסוליה, וסוגיהארה החליט לעזור להם להימלט מרדיפות הנאצים, באמצעות הנפקת אישורי מעבר שאפשרו להם לקבל ויזת יציאה מרוסיה ומליטא שהייתה אז שטח כבוש בידי הרוסים.

 

ביקרתי השבוע בשכונת 'אמאלינאו' האמידה, הקרובה למרכז העיר קלינינגרד, שהייתה ידועה בשם הגרמני שלה 'קניגסברג'. רוב רובם של המבנים בשכונה זו, בנויים בסגנון אירופאי עתיק ומרשים עם תבליטים ויציקות מורכבים, והם שרדו את הפצצות הבריטים והפגזות הצבא הרוסי, ביניהם גם מבנים היסטוריים ויפים בעיר עתיקה זו, שהיא כבר בת 766 שנה, בגיל דומה למוסקבה הבירה. 

 

מהרכב יוצא ראש הקהילה היהודית המסור בקלינינגרד מר ליאוניד פליטמן, ולצדו המנהל הדומיננטי של מרכז היהודי בעיר מר מארק קאצמן. פליטמן מתקרב לבית דו-קומתי, דומה למבנים הסמוכים ברחוב זה, ואומר לנו בהתרגשות: 'אומנם המקום כאן משמש כיום כגן ילדים עירוני, אך אנו כיהודים, חשים למקום הזה הכרת הטוב גדולה'. הוא מצביע על החלון הגדול והקעור הבולט בחזית הבניין, ומספר בהתרגשות על צ'יאונה סוגיהארה, שישב כאן בחדר, ודרך חלון זה חילק את האשרות שהצילו אלפי יהודים. 

 

זכרתי שזה קרה בקובנה שבליטא הסמוכה, ולכן פניתי ליהודי יקר בשם ויקטור שפירא, היסטוריון ואינטלקטואל חשוב בקלינינגרד, והוא מגלה לי, כי במרץ 1941, פתחה יפן קונסוליה בקלינינגרד, עקב קרבתה לגבול של ברית המועצות. סוגיהארה הועבר לכאן כדי שיוכל להעביר מידע ליפן על הסובייטים, ומה שהוא עשה בליטא, הנמצאת לא רחוקה, המשיך גם במיקום החדש שלו - כאן בבניין הצהוב / כתום העומד מולנו ברחוב זאקבזסקאיה מספר 14, ובכך הציל מעל רבבת יהודים. 

 

לא יכולתי להתנתק מהמקום, התבוננתי ארוכות על הבניין המגודר מסביב, רציתי לגשת לנשק את הקירות, ללטף את אדן החלון וללחוש להם מילות תודה, בשמי, בשם קדושים ממשפחתי שלא זכו להינצל בשואה הנוראה, ובשם עם ישראל בכל הדורות. 

 

ביום שלפני כן, נסענו ל'יאנטרני' שעל שפת הים הבלטי, בקצה הימני של קלינינגרד; באזור בו נרצחו על-ידי הנאצים ימ"ש, כ-10 אלף נשים וילדים יהודים הי"ד. במקום הוקם אתר זיכרון מרשים, שנחנך בהשתתפות הרב הראשי שליט"א, החודש לפני 10 שנים, באחד מביקוריו בעיר זו, לחיזוק הקהילה היהודית בראשות רב העיר הרב דוד שוודיק היקר, ולהוסיף בה כל העת כוחות להגדלת הפעילות היהודית והחסידית.

 

שמתי לב, כי צדה השמאלי של קלינינגרד, נמצאת בצד המערבי ביותר מול רוסיה הענקית, המגיעה בצדה הצפונית עד ליפן הרחוקה. 'כדי להגיע לשם, צריכים לעלות על מעבורת, שתעביר אותנו לרצועת החוף הגובלת עם פולין הסמוכה', הסביר לי בני היקר ר' אברימי, שליח חב"ד החדש בעיר זו, שיחד עם רעייתו חיה היקרה, אירחו אותנו במסירות ובאהבה למספר ימים. לאחר שהצגנו דרכון רוסי, שרק איתו מתאפשר המעבר - הגענו ליעד, 'בלטייסק' כפי שנקרא המקום. חלפנו על הנגרים ענקיים ונטושים ומסלולי טיסה רבים, ששימשו את חיל האוויר של הנאצים ימ"ש, והמשכנו בנסיעה לעומק האזור, עד כמה שניתן. הלילה ירד, ובהשגחה פרטית מצאנו צעיר מקומי שהוביל אותנו עמוק בין סבך העצים, עד שהגענו לשרשרת מבני בונקרים גרמניים שנשארו כעדות למה שהתחולל במקום. רחצנו ידים, חגרנו 'גארטל' ונעמדנו להתפלל תפילת 'מעריב' נרגשת, אולי הראשונה הנאמרת במקום זה, המקום ה'מערבי' ביותר של רוסיה!

 

גוט שבת!

שייע