מדברות הוד כ''ק רבנו האדמו''ר מבעלזא (קרעניצא) שליט''א שבת צו ה' תשע''ט פה לאנדאן

צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה

מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו

צו את אהרן רש''י הקדוש מביא את דברי התורת כהנים: אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות. אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס

המפרשים נתלבטו מה חסרון כיס יש כאן ממה שאין בשאר הקרבנות וכל אחד מסביר על פי דרכו והכל אמת. אלא שהלב נמשך ביותר ביותר על דרך פירושו של בעל אוה''ח הקדוש שאמר: ואולי נראה שהוא על התמדת עצים שאמרו ז"ל (יומא מ"ה א) ג' מערכות של אש היו שם וכו', שלישית אין עליה כלום אלא לקיים אש תמיד תוקד וגו' עד כאן, על פרט זה אמר חסרון כיס פירוש ללא דבר שאין בו אחד מהקרבנות אלא שתהיה האש אוכלת עצים כל הלילה, וגם הם שוים ממון, ועוד האריך שם על זה הדרך.

.והרבי האחרון מליובביטש אומר שצורך הזירוז הוא בשל היות עולת התמיד באה משל גבוה והלב נוטה להקל בפרטי הדינים משום מעות  הקדש הנפסדים בשל פרטי הדינים הנזכרים

ואני העני נראה לי שהת''כ סומך לעניין לשון זירוז את מה שאמר רבי שמעון בלשון זה במ''א שהרי פשיטא שישנם עוד ועוד דברים הצריכים שמיה כפי שאמא הכתוב השמר לך ושמור נפשך מאוד ועוד. חיזוק וזירוז כדברי הברייתא בברכות ארבעה דברים צריכים חיזוק ועוד ועוד.

זאת תורה העולה: בתרגם ירושלמי כדברי התלמוד הירושלמי והמדרש -דא אורייתא דעלתא דאתיא למכפרא על הרהורי ליבא. היא העולה על מוקדה כל הלילה ואש המזבח תוקד בו לא תכבה. ואם תתמה הלמה הרהור הלב שהוא לאו שאין מעשה ואינו ניתק לעשה מתכפר רק בקדושתו העליונה של קרבן העולה שנאמרו בו שני מיני אש, על מוקדה ועל המזבח. כבר האריכו חכמי הסוד וגם הרמב''ם בעוצם הפגם של כלי המחשבה הפוגם בספירות העליונות למעלה למעלה מפגם החטאים  שבכלי המעשה, כי רחמנא ליבא בעי כמו שאמר שלמה המלך במשלי תנה בני לבך לי שהגיון ההלב הוא מקום משכנו של הבוי''ת באדם בבחינת ושכנתי בתוכם ושם נאמר ואש המזבח תוקד בו שהעולה נשרף בב אישים, אש מן השמים המובא בגמ. בבחינת אש קדש דהתעררותא דלעילא, דקול הקורא ובבחינת האש מן ההדיוט שנשא שמים עינינו ונשער גדולות הבורא שברא כל אלה ונשעבד חילינו ורתיחת דמנו לאהבתו יתברך שמו איש לפי מהללו בבחינת ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך בשני יצריך ונודע בשערים כל חד וחד לפום מה דמשער בליביה, ע''כ פגם המחשבה שמגלה שכינתא קדישא מאתריה הוא נורא מאוד וכפרתו הוא העולה קדש קדשים שעולה כולו באש המזבח . 

ובחשכת גלותנו הגלות האחרון באין כהן ומזבח, תיקון חטאי הלב  בהרהורי עבירה שנאמר בהם ולא תסורו אחרי לבבכם, ובבחינה של נפילה בתומת האמונה הקדושה ואהבתו ויראתו יתברך שנאמרה בו באיוב ולא חטא איוב בשפתיו אמר רבא אבל בלבו חטא, שהרהר אחרי מדותיו יתברך דעביד דינא בלא דינא רחמנא ליצלן.. הוא על המזבח כל הלילה  בסוד שכבי עד הבוקר כמובא מהאר''י שהוא יסוד שבתפארת ואהבת אבות העולם, בבחינת חסד נעורים כי ידעתיו בבחינת הכרתיו לפני ומפנים בין קפלי הרהורי מחשבותיו וגלוי וידוע לפניו יתברך קדושת נשמות בני אהוביו האבות הקדושים ובני בניהם שהיו כאום כחומה דבוקה חבוקה בו יתברך שמסרו נפשםו  ונטבחו על ייחודו וקדושת שמו, שרצוננו האמיתי הוא להתדבק בו בדחילו ורחימו לעשות רצונו בלבב שלם אלא שהשאור שבעיסה מעכב ואנחנו בבחינת חולה שנטרפה דעתו מחמת חוליו באורך גלותנו  גלות הגוף והנפש הארוך והמר כפי שהשתפך במרורות רבנו בעל האורח חיים הקדוש בפירושו ועוד אמר בנהמת לבבו ואמר רבש''ע: עד מתי יהיו ישראל בגדר ב' דברים אלו, כל הלילה שהוא זמן הגלות הנמשל ללילה שומר מה מלילה  וכן בפסוק ליני הלילה דרשו ז"ל על הגלות עד הבוקר שהוא זמן שיריק עלינו כבודו ואתא בוקר. לזה גילה ה' סודו ביד עבדיו הנביאים כי הוא לבוקר ב', והוא אומר והי' זרועם לבקרים לב' בקרים לבוקר ב' אם לא לבוקר א'. ולזה אמר עד הבוקר הידוע שהוא ב' ולא בוקר הבא ראשון בגלות. ואולי כי לזה רמז הנביא באומרו (ישעי' כא) אמר שומר אתא בוקר וגם לילה פי' הגם שאתא בוקר ראשון לא הועיל ובא גם כן הלילה אחריו כי לא נושענו בו.

והמעשה רוקח מתעכב על הפסוקים וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר שהוא לעורר זכותא דאברהם ויצחק בבוקר בשעה שאאעע''ה ערך את העצים ועקד את יצחק בנו יחידו. ואנו בעוונותנו ובחשכת גלותנו כימי צאתנו מארץ מצרים אין לנו שיור רק באהבת אבות ובברית קדומים שלא יסיר אהבתו מעמנו, והניצוץ הקדוש שבנשמות ישראל לדעך לעולם. 

והמדרש אומר על הפסוק אני ישנה ולבי ער: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא-אני ישנה מן המצוות ולבי ער לגמילות חסדים. אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן. אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער לקריאת שמע ותפילה. אני ישנה מבית המקדש ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות. אני ישנה מן הקץ וליבי ער לגאולה. אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב''ה ער לגאלני.. כי בכאו''א מישראל שוכנת הנקודה הטובה המיוחדת לו משרש נשמתו, הניצוץ הקדוש, בבחינת שחורה אני כגחל שנכבה אבל עוד משמר בתוכי את הניצוץ הכולל את השלהבת דמוקיד גדישין סגיאין.. ועל כן אנחנו מכתתים רגלינו ונוסעים אל הצדיקים, שאנו מוליכים אליהם את תרומת הדשן של הנקודות הטובות שבנו שאין בעיני בשר לראותם, עד שרוח השם השוכן אצל הצדיקים ינשב בהם ויעלה בהם האש שיהיה לשלהבת אש קודש. 

ודא היא רזא דמדו בד פירש''י כמדתו. שהאיש הישראלי חייב להתלבש במדתו משרשו בספירות העליונות דחסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות ונקודתו הטובה המיוחדת לו מהשתלשלות נשמתו ולהביאה אל הצדיק שהוא בחינת מזבח זבחי אלקים רוח נשברה, בבחינת תאוה נהיה שהוא הצדיק שנהיה הוא לשון שבירה תערב לנפש להחיותה ולהעלותה מבור גלותה. והוא בסוד תרומת הדשן להורות שאין אש העולה שהוא שפע אלוקי בטל לעולם ועודו משתמר באפר המזבח ונבלע בקרקע המשכן לזכרון לפני השם, עד שיבוא משיח צדקנו ויעלה כל הניצוצות הקדושים לשרשם העליון ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצריים וכימי צאתנו ממ''ט תרעין דזוהמה ביציאת מצרים יוציאנו ברוב חסדי א''ס דעתיקא קדישא מבור גלות הגוף ושיעבוד הקליפות בבחינת אש המזבח שהוא האש העליון, ומעפר אשפתות ירימנו כחמול אם על פרי בטנה על אברתו ישאנו כאשר ישא האומן את היונק. כפי שהבטיח הנביא: ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם. 

יעזור השי'ת ירחם עלינו ויחיש לגאלנו ויפדה נפשנו לשוב שבותנו לאהבו ולעבדו בכל מאודנו ובשבת זה שנקרא שבת הפסקה יפסקו צרותנו ברחמים וחסדים פשוטים אכי''ר.

ורבינו ציווה לזמר זמר בצאת ישראל ממצרים בניגון הידוע.

יהודי פשוט

לאנדאן