המוני יהודים מהעיר
בגדד התאספו לחצר בית הכנסת הגדול צלאת אל-כביר . היה זה באחד הימים
החשובים והעמוסים ביותר בכל ימות השנה. יום הפורים. את תפילת שחרית וקריאת
המגילה כבר סיימו, אך
עדיין
רבה המלאכה אשר לפניהם : משלוח מנות, מתנות לאביונים , משתה ושמחה. היום
קצר ועת לעשות. ואולם, על אף העבודה המרובה אשר עמדה בפני יהודי בגדד ביום
העמוס הזה,לא נמנעו מלהגיע לחצר
בית
הכנסת, כדי לשמוע את דרשתו הנפלאה של רבם, הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל, ה"בן
איש חי". היתה זו דרשה עמוקה וארוכה : הרב היה מבאר בטוב טעם כל פסוק
במגילת אסתר, משלב גימטריאות ופירושים
גם על פי תורת הסוד . בדרשתו היה שוזר בחוכמה נפלאה גם משלי מוסר והלכות יום הפורים.
במשך
כל הדרשה הרב ניצב על עמדו זקוף ופניו אל הקהל , ורק לקראת סיומה, היה
מנהגו בכל שנה להתיישב על כסאו, ואז היה מדגים בפני הקהל כיצד החתים מרדכי
הצדיק את המן על סנדלו, כאשר קנה
אותו
לעבד תמורת כיכר לחם. הקהל היה מתמוגג ומחייך אל מול תנועותיו של הרב,
ואילו על פני הרב עצמו לא נראתה שום בת צחוק. ובכל שנה היה מזכיר לקהל,
כי יש בכך דברים עמוקים על פי כוונת הסוד,
ואולם את זה אינו יכול להסביר ולפרט בפומבי.
בתום
הדרשה פנה כל הקהל לילך לביתו לקיים את מצוות היום, ואז יצא גם רבי יוסף
חיים מבית הכנסת אל עבר מעונו. אבל שעה ארוכה ארכה לו הדרך. שכן, מבית
הכנסת ועד ביתו משני צידי הדרך, עמדו
אביונים
ודלים והמתינו למתנת ידו. ואכן הרב לא איכזב אותם, אלא לכולם נתן מתן ביד
רחבה, עד שאמרו עליו, כי לא רק היה נאה דורש אלא גם נאה מקיים.
פורים שמח וכל הפושט יד נותנים לו בכל המצטרך לו ו"לא ייבושו כל החוסים בך". ברכות עד בלי די.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.