פתח רבנו שליט''א ואמר:
סוד נשיאת היד לברכה הוא בסוד הרימותי ידי לא-ל עליון שבאברהם, שם מפרש
רש''י הקדוש בלשון שבועה, ולבי אומר שלשון השבועה שבהרמת היד אומר שהמדבר
מיחד לבו ומוסר ומעלה נשמת דיבור זה לשרשו העליון, כאומר משיצא דיבור זה
פיו אינו בבחינת דיבוד בו''ד אלא ברעווא דמהימנותא קדישא. ועל הרימותי ידי
של אאע''ה אמרו בספרי החסידות, כי השלם כשיגיע לידו מעשה
גדולה ופעולה טובה ראוי להתהלל, תהיה הפעולה הזאת של המלחמות לפרסם אלוקותו
ויחודו יתברך שמו בעצמה יקרה בעיניו מכל הון יקר ולא יצוייר כלל שיעשה
המעשה ההוא בעבור שכר או ריוח, כי הפעולה בעצמה גדולה מכל שכר וריוח. והרמב''ן
מרמז שסתימת נוסח הברכה שבירך אהרן את ישראל באה לחזק את פשיטות הפסוק
המורה שמעצמו פנה אהרן הכהן לברך את ישראל. והוא ביסוד מעלתו וחיבתו של
אהרן שהיה משרש החסד דאברהם רחימא שהיה מתהלך לפניו יתברך ועושה במלאכת השם
ברחימו שלים בשם כל ישראל. ובסיום עשיותיו לפני השם ועוד טרם ירד מהמזבח
הרים ידו מעצמו מעוצם תבערת אהבת עם השם שבו לברך את ישראל. וכפי שאמרנו
לעיל שסוד ברכת צדיקים הוא ביחוד מעשיהם לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה
ביחודא שלים בשם כל ישראל. ומכאן שברכת אבות וסתם רעים הוא בכוחו העצום של
הדיבור ליצור כלים רוחניים חדשים לקבל תוספת טובה מההשפעה העליונה שאינה
פוסקת לעולם. ועוד נזכר במפרשי המקרא שעניין הרמת יד המברך כנגד המתברך, או
לסמוך עליו בשעת הברכה הוא לפנות לב המברך מכל שמץ פניה לעסקי עצמו,
ולכוון דעתו ומשאת לבבו לתוספת השפעת הטוב העליון על המתברך, ומהצדיקים
שהיו נותנים עיניהם במתברך כדעת הפוסקים שאומרים שראוי שהכהן המברך יראה את
המברכים כדי ליתן בהם עיין טובה, ואחר כך עוצמים עיניהם בעבודת קדשם לכוון
מחשבותיהם ולקשר עצמם וברכתם בשרש העליון בו ראוי להם להתקשר ואינם
מסתכלים בו יותר לאחר הברכה כאומרים מהשם יצא הדבר ואין לנו יותר עסק בו.
מטעם זה לא הייתה רבקה אמנו חוששת שיורע כח ברכת יצחק ליעקב מאחר שנתקבל
בהטעיה כמו שנאמר במשלי על ההיפך, קללת חנם לא תבוא, וגם יעקב אבינו לא היה
חושש לערך הברכה מלבד אשר התיירא שלא יתפס כמתעתע ויביא א''ע את קפידת
אביו הצדיק קודם קבלת הברכה. כי הצדיק הבא ליתן את ברכתו הוא נותנה בסוד
היחוד העליון בבחינת אנכי, אנא נפשאי כתבי יהבית, שכל חיותו ורצונותיו
נכללים במתת הברכה בשלמות הנתינה לעומד נגדו להתברך. ומשניתנה הברכה ליעקב
עומדת לזרעו ברכת יצחק ככלי שלם לעצמו ואין בכוח בו''ד ואפילו זה שנתנה
למנעה ממנו עד סוף כל הדורות. כי יצחק היה בסוד הגבורה בבחינת עולה וכאשר
כלל עצמו בשעת ברכתו בשרשו העליון הלביש נר''נ דיליה ביעקב בוימישהו וירח.
ומכאן סוד התוקף לנבואת הברכות אף כי ניתנו על תנאי, כי הברכות שבמאמר
השי''ת בפי נביאיו וצדיקיו הם כלים רוחניים שלמים כשלעצמם, ואין להם
לחיצונים שנוצרו מהעוונות ר''ל שום שליטה בהם לעכב את השפע האלוקי שבא
אליהם. ובסוד זה לעומת זה יובן סוד הדבר המובא בפסיקתא שאלו לחכמה: החוטא
מהו עונשו, אמרה להם: 'חטאים תרדֵף רעה'. שאלו לנבואה: החוטא מהו עונשו,
אמרה להם: 'הנפש החֹטאת היא תמות. שאלו לתורה: חוטא מה עונשו, אמרה להם:
יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה: החוטא מהו עונשו, אמר להם: יעשה תשובה
ויתכפר לו. הדא היא דכת' 'טוב וישר ה'' וגו' (תה' כה:ח). והדברים מתמיהים
שהרי הנביא יחזקאל אמר במפורש הנפש החוטאת היא תמות, ורבותנו אמרו כל האומר
שהקב''ה וותרן וכו' וכי איך יתכפר בקרבן. כי בשעת החטא ר''ל הוא היפוך
הברכה שהאדם אינו האדם בבחינת אדם אדמה לעליון, אלא מין בריה גשמית נמוכה
שנפש בהמית נתלבשה בה, ובקרבן הוא מביא מקריב שוחט ומקטיר בהמתו תחת
בהמתו.. בבחינת אדם ובהמה תושיע השם.
והכל
יודעים שקריאת פרשת פרה בשבת בו מברכים ניסן הוא להזכיר על הטהרה וקדושת
המקדש שיבנה במהרה, ובאין אפר הפרה נתקדש במה שהונח לנו, בטהרת המחשבות
ופישוט העקמומיות שבלב שהם החשבונות רבים, להיות ישרים וכלים ראויים לקבל
את שפע חסדי הא''ס של פסח הוא להשם.
ומכאן, נשוב ונעמוד על הברכה בדברי הכלי יקר ויברך אותם משה. אומר רש''י במה ברכם, יהי
רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אמרו ויהי נועם ה' עלינו וגו': פירש
רבינו בחיי לפי שנאמר בתחילת המזמור: תפלה למשה איש האלהים וגו'. ואין זה
מספיק אל הכוונה, אם בכל המזמור אין רמז לבנין המשכן. ואומר אני שיש רמז
נכון אל בנין המשכן בתחילת המזמור, ובסופו, כי בתחילה אמר ה' מעון אתה היית
לנו בדור ודור. והוא על דרך שאמר שלמה בתפלתו כשחנך המקדש: הנה השמים ושמי
השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית הזה, זה הוא שאמר ה' מעון אתה היית, אתה
מעונו של עולם ואין העולם מקום ומעון לך, ואם כן איך יעלה על הדעת לומר
שיכינו לך בית להתקומם בו. ונתן מופת על זה, שהרי בטרם הרים יולדו ותחולל
ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל, ואם היה הקב"ה צריך להתקומם במקום, אם כן
קודם שנברא העולם באיזו מקום היה מתקומם. אלא ודאי שאין העולם מקומו,
ואדרבה הוא יתברך מקום ומעון לכל העולם, ואיך יתכן שיצוה לו הקב"ה לבנות לו
בית כאילו היה מתקומם במקום. על
זה אמר כמתרץ, ואמר תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. הוצרך הקב"ה
לוותר על כבודו ולעשות לו מדור בתחתונים כדי למחול להם עון העגל, כי לדעת
רז"ל היה המשכן כולו כפרה. ולי נראה שהויהי נועם שאמרו המתברכים היה בבחינת
תפילה שאמרו באותה שעה להשלים הכללת עצמם ומעשיהם בסוד ברכתו של משה
שבירכם שתהיה שכינה שרויה במעשה ידיהם בבחינת התעררותא דלתתא דעולם העשיה.
ומשנתברכו נתברכו.
יתן
השי''ת בלבנו אהבת חברנו בבחינת טוב עין הוא יברך, יברך בלי וואו בקמץ על
הב וצירי על הריש להמשיך ברכות על ראשנו וישועות מקיפות בזכות אהבת תם של
צדיקי הדורות ונזכה ללמוד בתורת השי''ת כראוי לעשותה לנו סמא דחיי רפואות
לשרינו ושיקוי לעצמותנו, ולגאולה השלמה והאמיתית אכי''ר.
ורבנו ציווה לזמר זמר קדשנו במצוותיך.
טוב עין הוא יברך ה''ה יקירנו
הרצוי
לאנ''ש ודובר טוב לעמו בעל האכסניא לתורה הרב המשפיע מוהר''ח שאולזאהן
שליט''א בעל הבית הזה. יברכהו ה' בבריות גפא ונהורא מעליא וימלא כל משאלות
לבו לטובה אכי''ר
יהודי פשוט
לאנדאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.