לא אחת שמעתי ממתלבטי
אמונה את המשפט: "אילו בדורנו היינו זוכים לגילויים כלשהם מהסוג שהתנ"ך
והתלמוד מספרים לנו עליהם, הרי שלא הייתי מסיר את התפילין יומם ולילה. אם
רק פעם אחת היינו חווים לפחות את "וכל העם ראים את הקולת..."". מלים
ריקות, שהרי דורנו זכה לנסים גלויים ממש ולא אמנה אותם כאן כרוכל. ומי
שמצוי בספרות החסידית בת ימינו וזו העוסקת בעמודי התורה _ ימצא בה מנפלאות
ההשגחה הפרטית כהנה וכהנה. והנה לעיניכם מה ששלח אלי בימים אלה חמדת לבבי,
הרב ד"ר מאיר גרוזמן שליט"א, שידיו רב לו בסיפורי מופתים "יד ראשונה".
וכאן אגרתו: "אני עומד להוציא לאור ספר ביבליוגרפי שבו יבוא סיפור תולדות
חייו של האדמו"ר הקדוש רבי יעקב פרידמן מהוסיאטין. ברם, מאחר ואיני מוסר
את הספר למו"ל אלא מוציאו בהוצאה עצמית, מצאתי את עצמי מעוכב בשל הבעיה
הכספית. בשל מידת הביישנות קשה לי לפנות לאנשים ולבקש מהם תמיכה כספית.
פניתי אמנם למספר ידידים שבעבר עזרו לי להוציא לאור ספרים קודמים והם סייעו
לי גם הפעם , אך עדיין חסרו לי אלפי שקלים רבים. בהיותי בטבריה בחנוכה
האחרון , ביום ההילולא של האדמור מהוסיאטין רבי ישראל זצ"ל , הטמון שם
בחלקה המשפחתית , התפללתי כרגיל ושטחתי את בקשותי השגרתיות., אולם, הפעם,
הוספתי את הבקשה הפרטית למימון הוצאת הספר לאור. את הבקשה המיוחדת הזאת
שטחתי גם ליד מצבתו של נושא הספר רבי יעקב זצ"ל , הטמון ליד רבי ישראל,
שהיה כידוע חותנו. השעה היתה אחת בצהריים. כאשר שבתי לביתי בשעה ארבע בערך
המתינה לי שיחת טלפון בתא הקולי. לא הכרתי את המספר ולא ידעתי מי הוא המבקש
לשוחח עמי. מתברר שהפונה היה רב צבאי מוכר וכיום הוא רב נכבד באחד
הישובים. ההכרות בינינו נוצרה בהיותנו יחד במלחמת יום הכפורים. הוא היה הרב
הצבאי של אוגדת שרון ואני שמשתי כמרצה באוגדה זו. אני הייתי בין אלה
שנדדו ממוצב אחד למשנהו והשמיעו בפני החיילים שיחות תורניות. הרב הצבאי
האוגדתי היה זה שהדריכני והעסיקני וכתוצאה מכך נוצרה הכרות הדוקה. עתה הוא
כאמור בצד השני של קו הטלפון. לשאלתי, מה מביא אותו לפנות אלי לאחר שנים
כה רבות של ניתוק אמר, כי הוא זוכר שספרתי לו לפני שנים רבות סיפור על
אודות האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין שהרשים אותו מאוד. עתה הוא נזכר בסיפור
זה והוא מבקש לשמוע אותו שנית. לאחר שמלאתי את בקשתו בטלפון, הוספתי ואמרתי
לו כי אני עומד להוציא ספר נוסף על אחת הדמויות מבית זה, על האדמו"ר רבי
יעקב מהוסיאטין. הוא שאל: מתי הספר עומד להופיע ? ואני השבתי לו: אולי בעוד
חודש אולי בעוד חודשיים. הוא שאל : וכי מה הבעיה? ואני השבתי לו במילה
אחת: כסף. הוא שאל: כמה חסר לך? ואני בתשובתי נקבתי בסכום החסר, והוא ללא
היסוס וללא המתנה אמר : אני אתן לך את הסכום הזה!!! שניות אחדות נאלמתי
ונזקקתי להתאוששות . כששבה רוחי אמרתי לו דברי תודה ואף הוספתי כי אבוא אל
מקום מושבו לקבל את תרומתו , והוא השיב לי : לא, אני אבוא אליך! יומיים
לאחר מכן מצלצל הטלפון והוא שיחי' אומר: אני בחנייה מתחת לביתך , רד אלי
הכסף בידי. ידידי רבי שאול! ראה, המקום בטבריה הוא מקום ישועה - זה ידוע,
שהישועה היא כהרף עין - גם זה ידוע, אך המדהים הוא, שבשמים יודעים מי מכיר
אותך, מי מוכן לעזור לך, למי יש ממון מוכן ואיך העזרה תגיע לידך ומיד! יתר
על כן - בשמים גם יוזמים את הפנייה אליך ובאיזה טיעון! פתאום הוא נזכר
בסיפור כל שהוא ודווקא עתה הוא מעונין לשמוע אותו שנית! הייפלא מה' דבר!
שבת שלום ומבורך, והנה ה"אדר"ים כבר בפתח המסוגלים לישועות לכלל ולפרט. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.