רשימת הבלוגים שלי

יום חמישי, 4 באוקטובר 2018

הבן של קרויזר הנהג של שרולצ׳ה מספר ומזעזע

#לא_התלוננתי
כי אסור להתלונן, וכשאזרתי אומץ להתלונן נותרתי חשוף וחסר הגנה.

התמונה שאיני מסוגל להביט עליה.
אני ילד בן 11, אני שונא את שאני רואה בה. את השיער הבלונדיני היפה שלי המתגלגל לפיאות, את החיוך הפשוט מול המצלמה ואת המטר ומשהו ששיקפתי בה. זו סתם דמות של ילד בכיתה ז׳.
אז פגעו בילדות שלי פעם ראשונה.
בחור בן 20 מן הישיבה ה'גדולה' אסף אותי כדי להראות לי את החזרות האחרונות הנערכות בקומה הראשונה של הישיבה, לקראת ההצגה הגדולה שתעלה על שולחנו של הרבי באותו לילה. פורים 2003.
נרגש הייתי כשהגעתי לקומה אך מצאתי בה רק חושך. ואת הבחור ההוא.
האינסטיקנטים שלי כבר אז ידעו לומר לי שכדאי לשכוח הכל ולהסתיר את מה שקרה כלא היה. אך כוח כלשהו גרם לי כן להתלונן.

#התלוננתי
קראתי לילה אחד להורי למטבח וסגרתי את הדלת. אמא שלי הזדעזה מאוד - עד היום אני זוכר את הזעזוע, הוא חלק מזיכרונות הליבה שלי - אבא שלי עמד ושתק, הוא תמיד היה מתכחש לסיפורים דומים או לשמועות על מקרים כי הרי ׳אם לא חושבים עליהם הם לא קורים׳ ואז הבטיח לאמא שהוא יטפל בזה ויפנה למי שצריך.
וזהו. התלונה לא טופלה, נותרתי חסר הגנה מפני האיש שהייתי ממשיך לראות באותן הרחובות של ילדותי ולהיתקף בחרדה ובאימה. חשפתי את עצמי לאנשים הקרובים ביותר אליי ולא קיבלתי כיסוי.

ומאז כבר #לא_התלוננתי.
הדחקתי ולא העזתי להיחשף עוד, נחשפתי בידי הפוגעים ונותרתי חסר הגנה גם בפני האמורים להגן עליי. ממנו לא נפגעתי עוד, כי אז ידעתי עדיין לברוח אבל בהעדר הגנה ברחתי לידיים אחרות שפגשו אותי בכל הפינות של שנות נערותי עד שכבר הפסקתי לברוח מהם בתוך המעגל החוזר והולך.
הוריי לא אשמים. במקומות כאלה לא מתלוננים. לא היה להם איך להגן עליי, אין שם חוק ומשטרה חלילה ואין מי שיעצור או יסלק את הפוגע, אבי לא היה איש העושה דין לעצמו ולא היה מי שיעשה במקומו דין. הכל גומד הוסה והוסווה אל מקומות שלא מדברים עליהם.

#לא_התלוננתי
כשפשעו בי על מיטת הישיבה שלי בן 13 14 15 .

#לא_התלוננתי כששליח האלוהים התורן שהעמיד את עצמו בתפקיד הממונה על ה״יידישקייט״ של הבחורים הצעירים הרשה לעצמו לתחקר אותי על מה שקורה לי באבריי.

#לא_התלוננתי
כשבן 17 התעוררתי חנוק עם בעירה חזקה שבוערת בבשרי ותחושת קריעה בפי הטבעת שלי באותה ישיבה שנפגעתי בה בגיל 11.

#לא_התלוננתי
כשחיבוקי ידידות הפכו חודרניים וליטופים מאנשים זרים לעניין של שגרה.


#לא_התלוננתי
מעוד רגעים רבים שאני לא רוצה להיזכר בהם מפני הכאב הגדול שעצור איתם שמציף אותי עכשיו ללא שליטה.

וגם #לא_התלוננתי
כשהייתי גבר גדול ונשוי ונפגעתי שוב בהיותי כבר חסר לגמרי יכולת התנגדות.

אני לא זוכר הרבה מילדותי מאז אותה תמונה. כל זיכרון מאותה תקופה מלווה בטישטוש ובתיעוב עצמי. אני לא מסוגל להסתכל על התמונות שלי!
כשאני מביט היום אל תוך עיניי בתמונה של גיל 14 עם חליפה וכובע ולכאורה תום נערי אני רואה את הפחד והבלבול ששוכנים שם כבר קבועים, שבלבלו את כל תהליכי ההתבגרות שלי, לבד מול כל הגברים הגדולים. לא התלוננתי ונפגעתי עד סירוס רגשי. עד לפני זמן לא ארוך לא יכולתי להיות בחדר עם גבר או במונית עם נהג או במפגש עם חבר בלי שידפוק לי הלב.
רבות הן דרכי הסבל וקשות ומועטות הן דרכי התרופה!

עוד פעם אחת העזתי להתלונן ולאחריה יצאתי לדרך הכי רחוק משם.
הרב הגדול מויז׳ניץ היה בחופשה במלון בטבריה כשביקשתי מאבי שיקבע לי שעה איתו בפרטיות. שכרתי רכב ונסעתי לטבריה.
הרבי מויז׳ניץ הוא איש הנערץ על מרבית האוכלוסייה החרדית והוא מנהל את אחת הקהילות החסידיות הגדולות בארץ ובעולם. אלפי גברים נשים וילדים אמונים על דרכו וסרים למוצא פיו. הייתי מקורב אליו מסיבות שונות וכדי להיכנס אליו לא נדרש ממני להמתין זמן רב. 75 דקות ישבנו ושוחחנו, על מצב האמונה שלי באלוהים ובדרך החסידות, על חברים רעים שלדעתו גרמו להיחלשות אמונתי ועל כל מיני עניינים שהוא ניסה למצוא בהם אשם לרפיון שאחז בי בדת כלשונו.
אחרי כשעת שיחה, הרבי, הידוע מאוד כמקפיד על חסידיו שיטבלו במקווה מידי יום שאל אותי פתאום ״אתה הולך למקווה כל יום?״
- שתבינו, ברוב המרכזים החרדיים החסידיים מקדשים את הטבילה במקווה מידי בוקר מגיל בר מצווה. המקווה הוא מקום בו אין שום הבדל וגבול בין האנשים, כולם ערומים בתוך מרחצאות גדולות, נערים בני 13 וזקנים, בעלי און בני 30 ו40 ובערבי שבת וחג גם ילדים בני 10 ו11. כל הגבולות הפיזיים והאישיים מיטשטשים במקווה עד אפס מקום. ומשכך, בהיעדר ידיעת הגבולות קל מאוד לפגוע.
(איך זה בכלל חוקי במדינה מתוקנת? איך מתחת לעיני החוק ילדים קטנים מסתובבים עירומים בין מאות איש ואין פוצה ומגן?).

- שאלתי אותו בחזרה אם אני יכול לענות תשובה קצת חושפנית. הוא לא ממש הבין ועניתי לו שאיני הולך למקווה כי במקווה יש אנשים ששולחים ידיים, אם מתחת למים אם במקלחות או בחיכוך הצפוף של מקום לא גדול שאמור להכיל מאות איש מתפשטים מידי יום. ולכן הפסקתי ללכת למקווה, אמרתי.
בהנפת יד שלא אשכח כל חיי הוא ביטל את הכל כמי שמטאטא לכלוך אל מתחת לשטיח ואמר לי ״אז מה, לא משנה, צריך ללכת כל יום ולא להתייחס למה שקורה״! (איז וואס, דאס איז נישט משנה, מען דארף גיין יעדן טאג און זיך נישט צו טוהען מאכן! אריין און ארויס!) ישבתי מולו והרגשתי מופקר, חסר כל, ערום פצוע ושוב נפגע. אמרתי לו תודה על השיחה הסתכלתי בו פעם אחרונה והלכתי. האיש שהערצתי מאוד ובפניו שוב העזתי להתלונן גם הוא בגד בי.
בי ובאלפי אנשים שהוא אחראי לגורלם.

#לא_התלוננתי
כשהייתי שם אך מאז אני מתלונן. לראשונה בחיי אני מעז להביט אל תוך הפחדים והזכרונות ולגעת במה שעולה מתוכם. זהו תהליך מרעיד וקשה מנשוא אך את נפשי חזרתי להציל. ומלבד טיפול פסיכולוגי ופנימי אל עומקי הילד הקטן שבי שנעלם אי שם בשנות הפחד אני גם עושה מעשים.  
יש לי בן, בן 4, שגר באחת הערים החרדיות בארץ והוא לומד בבית ספר הדומה לזה שאני חונכתי בו. בעת ניסוח הסכם הגירושין בפני שופטת חתמתי שאין לי שליטה ויכולת לבחור את מסגרת הלימודים שלו ואת המקומות בהם יחונך כי פרשתי מן הדרך אליה הסכמנו לפני הבאת הילד לעולם. אני מכבד כמובן אך מאחורי הילד שלי עומד כיום אבא שרואה הכל, שיודע מי הקרובים לילד ומי בא איתו בקשר והם יודעים שהוא יתלונן כשצריך! שחוק ומשטרה הם כלים לגיטימיים גם אם הם בעלי משפחות! שאין לי מה להפסיד ואשתמש בכל הכוח העומד לרשותי!

כשהייתי צעיר יותר חשבתי שזה יהיה הסוד של חיי,    כי להיחשף משמע שוב להיות ערום מול אנשים אבל החשיפה שווה לי אם היא תצליח לחולל מהפכה! אם בעקבותיה ילדים ונערים לא יישלחו יותר למקווה! ייסגרו המקוואות ההמוניות! הקונוטציה העולה מדימוי מאות אנשים ערומים עומדים צפופים בתוך בתי מרחץ לא רחוקה פה מן האמת..
במקום שבו אין ביטוי בריא למין ומיניות, אין בגרות מינית, אין חינוך מיני, במקום המאפשר פגיעות מיניות (ולא כי זה מותר, כי כשאתם מרחיקים את עצמכם מכל מגע בריא בין המינים ומאידך גדלים רק בתוך בועה של גברים ופנימיות גברים בעלי יצרים מיניים לגיטימיים, זה מה שיקרה! המיניות תסתרס ותהפוך למשהו מעוות וחולני!) תתלוננו כי מובילי דרך הגדולים לא לוקחים אחריות, במקום שבו יש אנשים הידועים בציבור כמי שהטרידו נערים ובכל זאת הם מתמנים להיות צוותים חינוכיים בישיבות!!! במקום בו מעדיפים השתקה והמשך ופגיעה על פני משטרה ומיצוי דין צריך להתחיל להתלונן. כדי שלילדים שלכם תהיה מודעות, שיבינו שיש להם הגנה, כדי שאיש לא יהיה חסין מפני הדין.

תתלוננו כדי שאנשים יבינו שהאדמו״ר הגדול מויז׳ניץ - וכמוהו רוב מנהיגי הציבור - לא יכול ולא ראוי להנהיג אלפי איש אם הוא לא מסוגל לעצור אנשים סוטים וקטנים! אם הוא לא מסוגל להבין את מקומה הנכון של הדת מול האנושיות, אם הוא מפחד להציף ובוחר לשתוק.
זה כוחו של מנהיג?

#לא_התלוננתי אז אבל כיום יידע המורה של אחי הקטן או המדריך בישיבה של אחי הרביעי או האנשים שמסתובבים בסביבת בני הקטן שאני נמצא שם כל הזמן עוקב מקרוב ואתלונן! אני אבא!

תתלוננו, תפתחו את מה שקרה לכם כדי שלילדים שלכם זה לא יקרה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה