בימים האחרונים פרסמת על הגידופים ההדדיים בין הרב שך לרב עובדיה יוסף, אך במה שפרסמת איני רואה בהכרח מחלוקת אישית לשם כבוד.
1.
במה שהרב שך סירב לחזור בו מהסכמתו לספר טהרת הבית, אפשר ללמד עליו זכות
שהעריך את הרב עובדיה ולא ביטל את הסכמתו אע"פ שחולק עליו, ומ"ש לתלמידיו,
זה רק להפיס את דעתם.
2. יש באמת הבדלי שיטה תהומיים בין השניים,
ובאמת לפי הרב עובדיה, לא ללומדים כמו הרב שך, כי העיקר לא הפלפול אלא
ההכרעה, והפלפול צריך להיות כלי להגיע להכרעה הלכתית ולא מטרה בפני עצמה.
3.
נושא זה רגיש ואנסה להתנסח בעדינות: התקפת הרב שך לא באה בלי רקע ובלי טעם
רק בגלל ששנא את הרב עובדיה הפרענק, אלא יש דברים בגו. כמי שלומד לא מעט
מתוך ספרי הרב עובדיה, אני יכול לומר שיש תכונה שמאפיינת את הרב עובדיה,
הוא ולא השיטה הספרדית. תכונה זו היא שמצד אחד מוצאים אצלו עושר בלתי נתפס
של בקיאות, כל התלמודים המדרשים הראשונים והאחרונים מונחים אצלו בקרן
זווית, כל שאלה הלכתית נידונה מכל הזוויות האפשריות כך שכמעט כל פסק שלו
מבוס על כמה וכמה סניפים, דבר שלא ראתה עין זולתו. ומצד אחר, מאד מורגש
דלות עיונו העצמי בסוגיות בפני עצמן. מעטות מאד הכרעותיו ומעטים מאד
חידושיו בסוגיות השנויות במחלוקת אחרונים, כמעט תמיד הוא אוסף את הדעות
והולך לפי רוב. לעתים לא מעטות לא ברור על פי מה הוא מכריע (למשל יכתוב
"נכון שפלוני כתב שדבר זה מותר אבל אלמוני כתב שזה אסור", והיה יכול בדיוק
באותו אופן לכתוב "נכון שאלמוני כתב לאסור אבל פלוני התיר"), ולעתים רבות
עיקר הנימוק הוא שכך כתבן רוב האחרונים (יש סוגיות שחזר בו מפני שראה כמה
אחרונים שכתבו אחרת), וזה דבר שלא תמצא אצל פוסקים אחרים, שבעניינים שאין
הכרעה על פי הראשונים, יכריעו במחלוקות אחרונים. לאור זאת אני מבין את
הביקורת של הרב שך שלא כך לומדים ולא כך פוסקים הלכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.