כן, 'דגל התורה' צריכה להתנצל על שפילגה את היהדות החרדית והמיטה עליה כליה

קם דור חדש אשר לא ידע את יוסף נדמה לו שדגל התורה זה דבר חדש וכי הליטאים היו מסכנים עוד יותר מן הספרדים החסידים ניצלו אותם, ובלעדי דגל התורה כלל לא היו יודעים שיש ליטאים בעולם, אז צריך להעמיד את מי שבצורה רטורית שואל שאלות שיש בהן הונאה

קודם ולפני הכל, הציבור הליטאי היה מאורגן בתוככי אגודת ישראל מאז יסודו, ובתקופת קיום המדינה תחילה תחת השם 'צעירי אגודת ישראל' מאוחר יותר תחת השם 'ציות והגשמה' ובראש עמד ר' שלמה לורנץ שייצג את הליטאים בכבוד גדול פי אלף מאשר נציגי דגל התורה היום, אף אחד מהם לא מגיע לקרסולי קרסוליו בהדר ובצורה שהוא ייצג ציבור זה, לעומת הקורה בדגל התורה לורנץ הביא להם כבוד ועל כולם כח חזק פי כמה מימינו אלה

לורנץ כמו כולם עשה טעות קשה שעלתה לו במכה קשה, הוא האמין כי לליטאים רוב מוחלט בציבור החרדי, - ישבתי באותה ישיבה כעוזרו של ר' מנחם פרוש וכממלא מקום חבר הנהלה לפני הבחירות הפנימיות, אחרי הבחירות נבחרתי כחבר - הוא טען כי שני שליש מן התלמידים החרדים לומדים במוסדות ליטאים. בימים הללו לא היו כמעט מוסדות לחסידים, רק מאוחר יותר הקימו כולם מוסדות כשקלטו כי הליטאים בונים עצמם על חשבון ילדי החסידים, ותבע בחירות פנימיות. עשו בחירות פנימיות ושם למרות שהסטייפלר יצא במכתב שחייבים להצביע עבור 'ציות והגשמה' הוא קיבל רק 21 אחוז. יצויין כי היה אז הסכם כי הרבנים לא מתערבים בבחירות וכי כל אחד יצביע על פי השתייכותו, אבל בלילה שלפני הבחירות הוציא לורנץ מכתב מהסטייפלר הרב קנייבסקי ז"ל שחייבים להצביע עבור 'ציות והגשמה' וזה לא עזר לו, הוא קיבל רק 21 אחוז ונפל מהמקום הראשון לשלישי

כאן החלו הצרות, הליטאים לא יכלו לשאת את העלבון, ובמקום שימתינו ארבע שנים ויעשו עוד סיבוב של בחירות ואז אולי יצליחו הם שברו את הכלים. הרב שך שלחם אז למען לורנץ באגודת ישראל החליט כי פורשים ומקימים מפלגה אחרת. תחילה נתן יד להקמת ש"ס, וארבע שנים אחר כך הקים את דגל התורה

באותן הימים רוב גדולי התורה הליטאים כשבראשם הגאונים רבי חיים גריינימן, רבי אהרן לייב שטיינמן ז"ל ויבלחט"א רבי דב לנדו ועוד אחרים סברו כי הרב שך טועה, הם אמרו לו, כי אם צריך מאבק בבקשה אבל בתוך אגודת ישראל ולא לפלג, אפשר לנהל את המלחמה בפנים על מנת שהיהדות החרדית תישאר מאוחדת לפחות כלפי חוץ, אבל הרב שך חלק עליהם ופילג את הציבור

ומאז פרצה מלחמה פנים חרדית אשר גרמה, שבמקום שנהיה עסוקים במאבק בחילונים ובמזרחי התחלנו להיאבק זה בזה וכל המאבק האידיאולוגי של אז מת ולא קיים עוד, מזמין אני את כותב המאמר בענין ההתנצלות הליטאית שיבדוק במה היו עסוקים לפני דגל התורה ובמה אחר כך, העיתונים קיימים ובואו נראה ונמצא כי עד להקמת דגל התורה היינו עסוקים בניתוחי מתים, בשבת, במאבק נגד בניית איצטדיון, מיהו יהודי ועוד נושאים כאלו, ומאז הקמת דגל התורה אנו עסוקים בכמה לי וכמה לך מי יישב על הכסא הזה ומי על הכסא הזה, כמה תקבל סיעה זו במועצה הזו וכמה האחרת, האידיאולוגיה נמחקה הכסאולוגיה פרחה ומאז הפכנו להיות שונאים בנפש זה לזה. לפני כן למרות שהיינו סיעות אחרות באגודת ישראל אבל היינו בני משפחה אחת, מאז הקמת דגל התורה נפרדנו למשפחות אחרות המכות זו בזו ללא רחמים, ומערכות הבחירות יעידו על כך

כן, 'דגל התורה' צריכה להתנצל על החורבן שהביאה על היהדות החרדית, אם היא היתה ממשיכה לשבת באגודת ישראל ובכל ארבע שנים עושים בחירות פנימיות הם היו מצליחים לשמור על כוחם, למנוע מחלוקת פנים חרדית וגם היינו ממשיכים להלחם אידיאולוגית ולא זה בזה

זו הטענה ל'דגל התורה' ולא מספר המושבים כאן או כאן, את זה פותרים על ידי בחירות פנימיות שדגל התורה היא זו שמתחמקת ולא רוצה זאת, בכל פעם שהעלו את הרעיון משה גפני דחה זאת. כאן נספר לכם שגם בתוככי דגל התורה משה גפני לא מאפשר בחירות פנימיות מחשש שזה יפגע בו

מה שאמת, שהתנצלות כבר לא תועיל, כל עוד שאנחנו במפלגות אחרות, היהדות החרדית נהרסת, מפני שבמקום שנהיה עסוקים בלחזק את עצמנו נגד הרחוב החילוני וככה נשמור על עתידנו, המאבק הפנימי גורם לנשירה ולכל הצרות הפנימיות, בעבר ישיבות היו ישיבות, היום הם סניפי מפלגות, מהפכה של ממש התחוללה מאז הקמת דגל התורה, ועל אלה היהדות החרדית בוכיה

חיים שאולזון