לידידיי היקרים לקוראי הגליון מעדני הפרשה הע"י
רבותי, תאמינו, הכל יש בתורה, הפך בה והפך בה דכולא
בה.
תקראו סיפור אמיתי שקרה לי, ושנים רבות היה לי 'חקירה'
בעקבות אותו מעשה ולא יכולתי להגיע להכרעה, ובלית ברירה נשארתי בתיקו, למרות שלא
נראה לי שאליהו ומשיח יזדקקו ל'חקירות' שלי בענייני חולין (וזה מזכיר לי מעשה מימי
עלומיי, שהבוחן בישיבת קטנה בחן אותנו על מסכת סוכה, ושאל את אחד הבחורים, מה הדין
של הישן תחת המיטה? ענה הבחור: יהא מונח עד שיבוא אליהו)
השבוע בעת שמסרתי את שיעור הדף היומי נפתרה לי
ה'חקירה' ושוב נוכחתי שהכל מופיע בתורתנו הקד'
ומעשה שהיה כך היה: לפני 5 שנים נסעתי לבורו פארק
לאסוף את גיסי שהגיע לביקור בארה"ב להסיע אותו לשדה התעופה בחזרה לא"י, נכנסתי
בדרכי לאחד הרחובות של בורו פארק, (שכידוע חונים שם בשני הצדדים ואין מקום ליותר
מרכב אחד לעבור), ואני רואה מולי מיכלית דלק ענקית שחוסמת את הכביש ומתחילה את
ההכנות למלאות מיכל דלק לאחד הבניינים, ירדתי ושאלתי אותו כמה זמן זה יקח? וענה לי
שיש לו כאן כמה בניינים שעדיין משתמשים בדלק לחימום וכעת זה תחילת החורף, ועד
שייסיים את כל הסטריט יקח לפחות חצי שעה, שמבחינתי זה אומר שנפספס את הטיסה.
מה עושים? חשבתי לנסוע רעווערס ולצאת מהרחוב, אך
מאחורי כבר עמדו כמה רכבים שהזמן כנראה לא בער להם, ובתוכם נהגות שנסיעה רעווערס ולהשתחל
בחניה זה הסיוט שלהן.
בדקתי את השטח, והגעתי למסקנה שהמדרכה רחבה דיה
שאוכל להשתחל בין עציה ופחי אשפותיה ולעקוף את המיכלית ולהמשיך בדרכי, דא עקא,
שכדי לעלות על המדרכה אני צריך שיהיה מולי קטע ללא רכב חונה, שאת זה א"א
למצוא בבורו פארק, רק מול כניסה לחניית בית (פארקינג לאט בלע"ז)
ירדתי מהרכב ושכנעתי את הנהגים והנהגות שעמדו בפקק מאחוריי
רכבי שיסעו אחורה מס' מטרים, כולם היו משוכנעים שאני רוצה להיכנס לחניה הפרטית שלי
ואכן זזו אחורה מעט, או אז הסטתי את ההגה לכיוון הפארקינג לאט שמשמאלי, ושברתי הגה
ימינה, עברתי את ה20 מטר של המיכלית ובפארקינג לאט הראשון שנקרה בדרכי חזרתי אל הכביש
לעוף לשדה התעופה, (אמרתי לגיסי שזה בזכותו, ככתוב 'צדיק מצרה נחלץ'), לתדהמת
הנהגים שכלל לא חשבו שאפשר לחשוב מחוץ לקופסה המרובעת שבתוכה נולדו וגדלו (בטח
מישהו שם סינן: לך תבין ראש של צ'אלמער).
תוך כדי, הבחנתי במראה כי הנהג שמאחוריי מתלבט רגע
ועוקב האם יצאתי חי מהקטע הזה, וכשראה שהשמים לא נפלו עלי, ניסה אף הוא לעשות
כמוני, וראו זה פלא, זה עבד. ועד שהרמזור שלי הפך ירוק כבר ראיתי את השיירה עוברת
על המדרכה ומבצעת חיקוי מושלם.
ע"כ המעשה, וכבר 5 שנים שאני תוהה וחוקר, וכבר
שיתפתי ב'חקירה' זו רבים וטובים: כל אותם הנהגים שחיקו אותי, מה יקרה כאשר ייקלעו
לסיטואציה דומה, האם יזכרו ולמדו ממני ויעשו את זה שוב? או שזה אפילו לא יעלה
בדעתם?
השבוע באה האיבעיא על פתרונה: (מכאן זה ד"ת
ואסור לקרא במבואות המ.....)
מנחות ס"ד: (תרגום חופשי) מעשה שהיה מצור על
ירושלים והיה מחסור בתבואה, ולא ידעו מנין להביא את שעורים למנחת העומר, הוציאו
כרוז, בא אלם אחד והצביע בידו האחת על הגגות והיד השניה על הצריפין,
לא הבינו סובביו למה הוא מתכוון? א"ל מרדכי הצדיק: שמא יש מקום שנקרא גגות
צריפין? הלכו לשם והביאו משם שעורים לעומר.
כאשר הגיע חג השבועות לא היה מהיכן להביא חיטה לשני
הלחם, הוציאו כרוז, בא אותו אלם והניח ידו האחת על העין שלו והיד השניה על
חור המנעול (הנקרא סוֹכֵר), לא הבינו סובביו למה הוא מתכוון? א"ל
מרדכי הצדיק: שמא יש מקום שנקרא עין סוֹכֵר? הלכו לשם והביאו משם חיטים לשתי
הלחם.
וקשה להבין: הרי לפני שבעה שבועות עמד מרדכי והסביר
להם כי יש לקרא את תנועות ידיו, מה היה כ"כ קשה להם לקלוט בפעם השניה כי
כוונתו לעין סוכר?, התירוץ: כמו שאמר לי הנגיד הישיש ר' ברוך קעסט מלאס אנג'לס: 'או
שיש לך את זה או שאין לך את זה'...
שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.