רגילים לחשוב שיהודי חרדי עושה רק מה שהרבנים אומרים לו, בכל דיון ובכל שיחה תשמע את הביטוי "דעת תורה".
האמנם?
תנסו לחשוב: מה יקרה אם (למשל) בד"ץ העדה החרדית יאמרו לציבור שלהם "מצוה להשתתף בבחירות". מסתבר שתיכף ומיד יפטרו את הבד"ץ וימנו בד"ץ חדש.(הסטייפלר ע"ה בספר "באין חזון")
מה יקרה אם ר"ש אויערבך יאמר לתלמידיו "מותר להתגייס לצבא"? ואם ר' גרשון אדלשטיין יאמר כך?
וכן הלאה.
בהיותי נער לא עלה על דעתו של אף אחד לדרוש "הכשר לפסח" על אקונומיקה. הרי מצד ההלכה אין בזה אפילו שמץ של מידת חסידות! שהרי אינו ראוי לאכילת כלב ובכלל זה חומר רעיל!
ומה באמת קרה? למה מופיעה חותמת הבד"ץ על אקונומיקה? אני משער שאיזה חניוק מלא פרומקייט נכנס לחנות ורצה חומר ניקוי כשר לפסח, המוכר בכלל לא ניסה להתווכח איתו, הוא פשוט הבין את הפוטנציאל העסקי, ומשם והלאה-הכל היסטוריה.
כלומר, הציבור רוצה רב שיגיד לו מה שהוא רוצה לשמוע כדי שהציבור יגיד שהם עושים מה שהרב רוצה וכבר אינך יודע איפה הביצה ומי היא התרנגולת.
נניח שהרב שטינמן ע"ה היה מוציא מכתב נגד איזה מנהל ת"ת שמסרב לקבל ילד של "חרדי עובד", האם הת"ת ירויח (ירבה תלמידים) או יפסיד (תלמידים) בגלל המכתב?
להערכתי הוא רק ירויח, המנהל יגיד להורים "הרב שטינמן לא מבין את המדיניות שלי, הוא לא חי את המקום, אני הוא זה שמגונן על הילדים שלכם מפני השפעות זרות" וכו' וכו', וככה רק ירבו התלמידים אצלו.
תחשבו על זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.