והבדילה
הפרוכת לכם בין הקודש ובין קדש הקדשים: לכאורה, די היה לפסוק לומר
'והבדילה הפרכת בין הקדש...' מדוע נוספה המלה "לכם" ? דורש ה"מגיד
מדובנא" : ואמנם כל בני ישראל הביאו תרומות , אך לא כולם הביאו באותה כוונת
הלב. אלו שהביאו עם כל הלב _ תרומתם שמשה לקודש הקודשים , ותרומת שאר
המביאים, שלא הייתה כוונתם לגמרי שלימה _ לקודש. לפי זה - אומר רבנו יוסף
חיים זצ"ל ב"אדרת אליהו"- יתבארו הפסוקים הראשונים בפרשה: "ויקחו לי
תרומה" _ תרומה תקחו מכולם, אבל "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי"
– "תרומתי" כלומר , תרומה שהיא באמת ובאופן מושלם ל- ה' הנה רק "מכל אשר
ידבנו לבו".
דבר
אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו' : ויקחו לי תרומה, לי לשמי [רש"י] .
הנתינה למשכן , עליה להיות נתינה לשם שמים. מכאן למדים כמה חשוב הדבר
שדברי הקדושה יהיו ממקורות טהורים. סיפר רבי אליהו לופיאן זצ"ל , מעשה
נורא הממחיש עניין זה. [מובא בספר "להתענג בתענוגים"] מעשה באדם אחד שנכנסה
בו רוח, וכאשר רצו לבדוק אם אכן מדובר בגלגול נשמה או שזו סתם רוח טומאה ,
הניחו על ראשו של אדם זה את ספר הזוהר, כמו שהיה מקובל אצלם, שאם תזעק
הרוח בהתקרב אליה ספר קדוש, הרי זה סימן שזהו גלגול נשמה, והנה במקרה הזה
לא נזדעזעה הרוח כלל. הלכו והביאו ספר זוהר מדפוס אחר, ומיד זעקה ורעשה
הרוח. כאשר שאלוה מדוע לא נרתעה מהספר הראשון, השיבה, כי אמנם היה זה אותו
ספר אך הראשון הודפס על ידי מחללי שבת, ואילו השני הודפס על ידי אנשים
יראים. אמר על כך הרב לופיאן זצ"ל, הרי לנו שני ספרים זהים בתוכנם וצורתם,
אלא שהאחד הוכן בקדושה ואילו השני חסר הכנה כזאת. לכאורה לעין האדם נדמה
שאין הבדל ביניהם, אך באמת ההבדל ביניהם גדול מאוד.
פורשי
כנפיים למעלה ופניהם איש אל אחיו: מובא בספר "שדה מרגלית" כי לאדם
מישראל צריך שיהיו בו שתי תכונות: "פורשי כנפיים למעלה" _ שימריא אל
על, שישאף למדרגות נעלות, ושיהיו פיו ולבו מכוונים לשמים, ויחד עם זה:
"ופניהם איש אל אחיו" , שיראה את אחיו בצר לו ובמצוקתו , ושיהא תמיד מוכן
לעזור לו. שתי תכונות אלו, אחת קשורה בחברתה.
"בחדש אדר יש כח גדול לישראל, שאפילו בהבל פיהם בלבד ימתקו כל הדינים והגבורות והרוחות הרעות שלא ישלטו כלל וכלל בעולם" (מאור ושמש).
שבת שלום ומבורך וחודש אדר לישועות ושמחות. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.