זירוז הלידה - דבר טוב או רע?

מאת הרב שמולא ברוך גנוט - אלעד

איתא בשבת (קנו, א) : "כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי: האי מאן דבחד בשבא - יהי גבר ולא חדא ביה... האי מאן דבתרי בשבא - יהי גבר רגזן. מאי טעמא - משום דאיפליגו ביה מיא. האי מאן דבתלתא בשבא - יהי גבר עתיר, וזנאי יהא. מאי טעמא - משום דאיברו ביה עשבים. האי מאן דבארבעה בשבא - יהי גבר חכים ונהיר, מאי טעמא - משום דאיתלו ביה מאורות. האי מאן דבחמשה בשבא - יהי גבר גומל חסדים. מאי טעמא - משום דאיברו ביה דגים ועופות. האי מאן דבמעלי שבתא - יהי גבר חזרן, אמר רב נחמן בר יצחק: חזרן במצות. האי מאן דבשבתא יהי - בשבתא ימות, על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא", עכ"ל הש"ס. (ובענין האם ואימתי יש מזל לישראל, נתבאר בהרחבה בס' האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"א, להרה"ג רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א, מדברי חז"ל והקדמונים, שיש מזל לישראל ורק ע"י זכות גדולה זוכים לשנות את המזל, עי"ש בארוכה רבתא ואכמ"ל).

למדנו מדברים אלו שמזל האדם נקבע לפי יום לידתו, וכפי שכתב ריב"ל בפנקסו שע"פ כל יום שנולד, כך יקבעו תכונותיו, מידותיו ואופיו. 

והנה נאמר בנדה (טז, ב): דרש רב חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, שנאמר "והלילה אמר הורה גבר", נוטל אותה טיפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו, רבש"ע טיפה זו מה תהא עליה, חכם או סכל, עשיר או עני, גבור או חלש, אבל צדיק ורשע לא קאמר, כדאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", עכ"ל הגמרא.

מדברי חז"ל אלו למדנו שמזל האדם נקבע לפי רגע ההריון, וא"כ יש לדעת לפי איזה זמן נקבע מזל האדם, האם לפי זמן ההריון או לפי זמן הלידה.

שטחתי שאלה זו קמיה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, ותשובתו היתה: "זה וזה גורם". הבה ונברר דבר זה לאשורו, בקצירת האומר. 

להמשך כנסו כאן:

 

הר"ן בדרשותיו (הדרוש השמיני) כתב שהמזל נקבע לפי שני הזמנים גם יחד, ואלו דבריו: "ביארו שהחכמה והעושר תלוים במזל כפי רגע ההריון והלידה", עכ"ל. רבנו בחיי בספרו כד הקמח (ערך השגחה): "ופתח דבריו לומר כי ממסלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה ורגעי ההריון נותנין לנולד הרעות והטוב כדעות הוברי שמים המה", עכ"ל.

גם מדברי האברבנאל (דברים פ"ד) אנו רואים שמזל האדם נקבע לפי שני הזמנים יחד, רגע ההריון ורגע הלידה.

האברבנאל מתייחס בדיוק לשאלה זו והוא מסביר את דברי הגמרא, שדנה האם מזל יום גורם או מזל שעה גורם, בשאלה האם שעת ההריון גורמת או שעת הלידה, וז"ל:

"דעת רז"ל המקיימים הדעת הזה מהמזל והוראת המערכת, גם כן הם מזה המין. תראה זה מבואר בענין רבי אלעזר בן פדת בשלהי סדר תעניות לפי שבביאור אמרו שלא נולד בשעתא דמזוני ובמאמר רבא בני חיי ומזוני לאו בזכות תליא מילתא וכו', בשלהי מועד קטן דף כ"ח מבואר גם כן שלא דיבר כי אם כפי שעת המולד ולכן אמר שלא בזכותא תליא מילתא, לפי שהילד ביציאתו לאויר העולם אין בידו לא זכות ולא חובה, אבל הענין תלוי כפי שעת ההריון או הלידה, וכמו שהוכיח מרבה ורב חסדא. וכן ענין דוד ושאול היו כפי מזלם בלידה, והסוגיא במסכת שבת תורה על זה בביאור, כי שם עשו הבדל אם מזל יום גורם ואם מזל שעה גורם, רוצה לומר אם תהיה השעה הראשונה כפי שעת ההריון או כפי שעת הלידה. ואין ספק שהיה דעת רבי חנינא שהיתה ההוראה כפי עת ההריון, ולכן אמר הוא עצמו בהגדת נדה פרק כל היד שהמלאך מביא הטפה לפני הקדוש ב"ה וכו', עכ"ל, עי"ש.

בעל ה'עקידה' כתב שהרגע הקובע למזל הוא רגע ההריון, המשול ללילה, משום שבעצם מושג המזל ישנה שאלה עמוקה, שהיא "חשכה כחשכה של לילה אצל השכל האנושי", כיצד יתכן שהמזל קובע את תכונות האדם ומהלכיו בעוד שהאדם נבחר, לכאורה, לקבוע בעצמו את דרכיו ואורחותיו, לפי כח הבחירה שלו.

לעומתו, כותב הרלב"ג בתחילת ספר איוב, ש"שכל מקרי האדם הם מוגבלים ומסודרים לפי מערכת הכוכבים בעת הלידה", עכ"ל. המהרי"ט בדרשותיו (פרשת בלק, דרוש ראשון) מחדד את הדבר וכותב בנחרצות ששני רגעים קובעים את מזל האדם, רגע ההריון ורגע הלידה, וכן מצינו דעות לכאן ולכאן בדברי עוד קדמונים, ראו על כך בארוכה בס' האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"ב (להרה"ג רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א, שיצא לאור בס"ד בקרוב).

נדמה שפתרון הדבר נמצא בדברי הראב"ע ז"ל (שמות פ"ב) הכותב את הדברים הבאים: "רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים. והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה. והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים. וחמשה פעמים נסיתיו גם אני, כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון, היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה. גם מעלה הצומחת רגע ההריון, שם תהיה הלבנה רגע המולד", עכ"ל.

וכ"כ הרשב"ץ ז"ל בספרו מגן אבות (פ"ד המיוחד לתחיית המתים), וז"ל: "וחכמי המשפט נותנים גבולים להריון והם ג' כדעת רז"ל, אלא שנתחלפו להם בשיעוריהם, כי הזמן הקצר להם הוא רע"ג כדברי חז"ל והאמצעי רע"ז ושלשית והארוך רפ"ז ימים. ונותנים בזה כלל כי במקום מזל הלבנה ומעלתה בעת ההריון הוא מעלת הצומח בעת הלידה, ומעלת מזל הצומח בעת ההריון שם תהיה הלבנה בעת הלידה והם ג' זמנים הנזכרים, ואנחנו על דעת רז"ל נסמוך כי הם דברי קבלה", עכ"ל.

ובדומה לכך כתב המהראנ"ח בדרשותיו (פרשת אמור) וז"ל: "כל מקרה האדם מסודרים ומוגבלים לפי מערכת הכוכבים בעת ההריון, לפי ששעת ההריון יש לה הוראה על שעת הלידה ושעת הלידה יש לה הוראה עכ"פ על מעשי איש ופקודתו כל ימי צבאו", עכ"ל.

נמצאנו למדים שזמן ההריון וזמן הלידה, שורש אחד להם, ואם כך, עולים הדברים יפה, כאשר שניהם יחד קובעים את מזל האדם, כאשר בעצם- אחד הם.

דברים אלו נכתבו במפורש בביאור הגר"א ז"ל לספר איוב. וז"ל הגר"א ז"ל: "והנה לפי שהוא כלל גדול בחכמת המזלות, שהמזל שהוא משמש בעת העיבור, אותו מזל עצמו משמש בעת הלידה, ורז"ל אמרו שאותו היום ט' באב היה, נמצא היה העיבור י"ב חודש, ולכן קילל [איוב] מזל היום ומזל הלילה, והכל אחד".

ואלו דבריו הנשגבים של הראב"ד ז"ל, בהקדמתו לספר יצירה:

"באותו רגע שהאשה יולדת מלמטה, הנשמה נשלמת מלמעלה ומשתלחת מן המלכות אל בני אדם, אשר ביתם אל הנולד, ובעת שהנשמה משתלחת וכו', משם תקבל כל העתידות לבוא עליו, ולפיכך ראוי לך להתבונן כי המוליד בשם, רצה לומר שכותב קיע למקשה ומולידה טרם זמן עיתה, פעמים שהורג שתי נפשות ופעמים שגורם לנולד ימים רעים וצרות משונות זו מזו והאלוקים דמו יבקש".

ומסביר הראב"ד: "וביאור זה על דרך משל, נאמר כי עובר זה ראוי להיוולד ביום פלוני במילוי הלבנה... בא המשביע והולידו טרם שנתמלאת הלבנה ובהיותה מביט אליה משונאיה וממבטלי כוחה, הנה הילד ההוא שנולד בזמן ביטול כח חיותו ימים בימים מועטים ודמו מיד זה הפושע יבקש האלוקים, כי ביטל גזירת יוצר והמית את הנפש הזאת והולידו בלא זמנו וגורם לו ליקח ממון שאינו שלו ולישא אשה שאינו שלו, וכללו של דבר שינה עליו כל סדרי בראשית, ודי בזה לכל מבין". הראב"ד מאריך בענין בדברי קבלה עמוקים ומסיים ש"אם תדע יום העיבור, תדע יום הלידה", והמעיין בדבריו בהרחבה, יראה לנכון ששורש ומזל אחד להם, וכדברי רבותינו דלעיל.

אחר שראינו שישנה השפעה עצומה על כל מהלך חיי האדם, תכונותיו וענייניו, לפי המזל השולט בעולם ברגע לידתו, ואחר שראינו את דבריו הנחרצים של הראב"ד בענין, הזועק מרה על נתינת קמיע להקדמת זמן הלידה, מפני החשש שעי"כ ישתנה על מהות הנולד ועניינו, נבין שמן הראוי, כפי מידת האפשר, שלא לזרז את הלידה ולדאוג לכך בכל דרך שהרך הנולד יוולד בזמן שנקבע לו מראש מן השמים, בלי שנשתדל להקדים את שעת הלידה. וכן כתב הרוקח ז"ל  (על קהלת ג, יא) וז"ל: "אין לעשות למקשה [ללדת] שתמהר לילד, פן תלד במזל רע". והראוני שהאריך בזה בשו"ת אגר"מ (יו"ד ח"ב סי' עד), וכן בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' קפד) מאריך למנוע, כפי האפשר מבחינה רפואית, את הקדמת וזירוז הלידה, עפ"ד המקובלים ועוד מהספה"ק, עי"ש.

ואחר ששמעתי מכמה ידידים שמו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א מורה להשתדל שלא לזרז הלידה, נדברתי בזה עם ידידי, נאמנו ונכדו הרה"ג רבי אריה קניבסקי שליט"א, שאמר לי שבדרך כלל מורה מרן שליט"א שאם הרופאים אומרים לעשות זירוז, שיעשו, כיון שאין סכנה בזירוז הלידה בד"כ, אבל כמובן אין בזה תשובה על הכלל וכל מקרה לגופו. והוסיף רבי אריה שליט"א שבמקרים בודדים מתוך אלפים הורה מרן הגר"ח שלא לעשות זירוז ועל פי רוב הוא מכריע שכן יעשו.

ביקשתי מרבי אריה קניבסקי לשאול את רבנו שליט"א שלכאו' מכל האמור לעיל מוכח שמן הראוי שלא להקדים את הלידה, והשיב מרן שליט"א שמורה כך משום חשש לפיקוח נפש, והסביר שכשהרופאים אומרים לעשות זירוז, יש בדרך כלל סיבה רפואית שבגללה אומרים לעשות כן, ולכן מורה לעשות. אבל בסתם בודאי שלא לזרז את הלידה.