בסוד שיח - ויגש

מאת הרב שאול שיף

סגולה בדוקה  להינצל משריפות‎ :

לברך ברכת המזון בכוונה מתוך הכתב, וכמו שמובא במשנה ברורה, זו סגולה בדוקה להינצל משריפות.  וכך מסופר ב"אמונה שלמה"  ( על התורה ענייני השקפה ומוסר משולבים בסיפורי השגחה ואמונה על סדר פרשיות השבוע מלוקטים ע"י רבי צבי נקר.):

בעיר וילנא, בתקופה שחי בה הרב הקדוש, רבי משה איווער זצ"ל שהיה מגדולי וילנא, אירעו אסונות לקהילה היהודית, שריפות רבות פקדו את העיר וגרמו לנזקי גוף וממון, כולם ידעו כי אין זה אלא חרון אף ה' אשר גורם למידת הדין להשתולל ברחובות. הגאון הקדוש רבי משה איווער זצ"ל, כינס את כל בני העיר לאסיפה דחופה, היה זה בתקופה שר' משה חש  כי הגיע קיצו ובני העיר באו לשמוע את דברי הצדיק. דממה השתררה בקהל כשרבי משה התחיל את דבריו: רבותי קהל קדוש! שריפות רבות פוקדות את עירנו לאחרונה וגורמות לאסונות רבים, מן השמים תובעים מאתנו דבר מה, על כן אני מבטיח ברשות בית דין של מעלה! שכל מי שיקבל על עצמו לברך ברכת המזון מתוך הכתב לא ישלוט בו חרון האף ולא תבוא יותר שריפה  אל ביתו, ובמילים אלו סיים את דרשתו הקצרה. הקהל הרב נדהם מהבטחת הרב, וכל הקהל קיבל על עצמו לברך ברכת המזון בכוונה ומתוך הכתב.

היה רק אדם אחד שלא האמין, והעז להשמיע השגתו: 'וכי על ידי שאני אברך מתוך סידור תיעצר השריפה'?!   והנה דבר פלא! מאותו יום פסקו השריפות והשלוה והמנוחה חזרו לגבולן. לאחר מספר ימים נפטר הרב אל בית עולמו וכל הקהילה ליוותה אותו בדרכו האחרונה בצער וכאב רב, עברו להם ימי השבעה... והנה נשמעה זעקה גדולה: שריפה אדירה פרצה בעיר שכמוה לא ראו זמן רב. בתים רבים עלו באש  וממון רב אבד מן העולם, לאחר שהצליחו לכבות את השריפה, בדקו ומצאו כי אף בית יהודי לא נשרף! רק בתי גויים שבעיר נפגעו, מלבד בית יהודי אחד שאירע בו נס גדול. היה זה ביתו של היהודי שלא קיבל על עצמו לברך ברכת המזון כבקשת הרב. האש העזה עדיין בערה והתקרבה במהירות לביתו ואיימה לכלותו. אשתו הצדקת קראה לו, וזעקה בפניו: מהר ורוץ אל קברו של ר' משה זצ"ל ותקבל על עצמך שמהיום והלאה תקפיד לברך ברכת המזון מתוך הכתב. הלה מפחד האש האימתנית המתקרבת לביתו, אץ רץ בכל כוחו לבית העלמין והשתטח על הקבר בבכיות כשהוא מקבל על עצמו את עצת הרב לברך ברכת המזון מתוך סידור, והנה פלא: האש הגדולה שכבר הגיעה כמעט אל דלתו של אותו יהודי נעצרה וכבתה מאליה באורח נס.[על פי הלכה יומית של "דרשו"]

והיה כראותו כי אין הנער ומת: יהודי זקן התאונן בפני הרבי מקוצק כי הוא חי בדחקות גדולה ובניו אשר מסר נפשו עליהם, והם בעלי ממון, אינם דואגים לו אינם תומכים בו ואינם חסים עליו. ומה הפלא_ הגיב הרבי מקוצק,רמז לזה אנו מוצאים בתורה.כאשר יוסף עיכב את בנימין, התחנן לפניו יהודה שיחוס על שיבתו של  יעקב "והיה בראותו כי אין הנער ומת".ונשאלת השאלה , הרי בנימין השאיר בבית עשרה בנים ומדוע לא ביקש יהודה שיחוס על בניו, שאולי ימותו מצער שאביהם איננו. סימן הוא שההורים מצטערים יותר על יסורי בניהם מאשר הבנים על יסורי ההורים.

חודש טוב ומבורך  ושבת שמחה.