נחום ברנע כתב השבוע בטורו
תחת הכותרת הכותל החרדי את הדברים הבאים: אחד ההישגים הנאים של הממשלה
הנוכחית היה ההסדר החלוקה בכותל: האורתודוקסים שמרו על השליטה שלהם ברחבה,
אבל הרפורמים והקונסרבטיבים, בכלל זה נשות הכותל זכו במקום שבו הם יכולים
להתפלל על פי דרכם, ובהשתתפות בגוף שיפקח על הנעשה. ההסכם הושג בהשתדלות
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדבליט, חרדי לאומי.
...אבל אז החליטו שני
רבנים, הרב הראשי האשכנזי דוד לאו ושלמה עמאר, הרב הספרדי של ירושלים,
שההסכם לא מוצא חן בעיניהם. נפתח קמפיין במימון של אחד מעשירי החרדים
מארצות הברית. מודעות הודבקו על כל קיר בשכונות החרדיות, על כל כותל "גזירת
שמד", נכתב עליהן. חלקים בתקשורת החרדית דחפו את הקמפיין בכל הכוח: כאשר
גביר אמריקאי משלם, אפילו התקשורת החרדית יודעת להתגייס.
הפולטיקאים החרדים, שתמכו בהסכם, נסוגו בבהלה. הממשלה שאישרה את ההסכם, תקעה אותו באמצע הדרך. עכשיו גם הרפורמים כועסים וגם החרדים.
נחום ברנע לא ידע שבעל
"היתר המכירה" הרב הראשי לישראל דוד לאו הוא הרב הראשי הראשון שנפגש בחו"ל
עם רבנים ומנהיגים רפורמים והוא הראשון שנתן לאישה (שרת התרבות ח"כ מירי
רגב) להתפלל (יחד איתו כמובן) בעזרת הגברים בכותל הקטן ולהדליק איתו נרות,
ועכשיו בזכות הכסף של אותו גביר הוא נהיה קנאי ומתנגד לפשרה בכותל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.