דבר תורה אשר קידש כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ליום שני כד' ניסן התשע"ו

"קדושים תהיו וגו' איש אמו ואביו תיראו". הנה בפרשת השבוע, רואים את עניין המצוה החשובה ביותר שציוותה אותנו התורה שהיא כיבוד אב ואם, ושכר גדול בצידה שהתורה הקדושה מבטיחה "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך" (דברים ה טז).
ואמרו חז"ל (קידושין ל) תנו רבנן נאמר "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כב יב) ונאמר "כבד את ה מהונך" (משלי ג ט). השווה הכתוב כיבוד אב ואם לכבוד המקום, נאמר "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט ב) ונאמר "את ה' אלוקיך תירא" (דברים ו יג) השווה הכתוב מורא אב ואם למורא המקום.

ובירושלמי (קדושין א ז) איתא תני רבי שמעון בן יוחאי אומר גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו, נאמר "כבד את ה' מהונך" במה אתה מכבדו מהונך? מפריש לקט שכחה ופאה וכו'. והנה אם יש לך אתה חייב בכל אלו, ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן. אבל כשהוא בא אצל אביו ואמו, בין שיש ובין שאין כבד את אביך ואת אמך, אפילו אתה מסובב על הפתחים.

ובמדרש (דברים רבה ו ה) קראוהו חז"ל שהיא חמורה שבחמורות,  ובגמרא (קידושין לא) אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן.
וכך מובא בירושלמי (פאה א ה קידושין א ז) שפעם אחד חלה רבי טרפון, ונכנסו חכמים לבקרו. אמרה להם אמו התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מידי, והגמרא מספרת שהיא סיפרה להם שפעם אחת היא הייתה בחצר ונקרעו לה הנעליים, ורבי טרפון ישב על הריצפה ושם את כפות ידיו שתלך על ידיו, ולא ישרטו רגליה על הרצפה. אמרו חכמים לאמו של רבי טרפון אפילו היה עושה כן אלף פעמים, עדיין לא הגיע לחצי כיבוד אב ואם שאמרה תורה.

ולכן מובא בשדי חמד שלא מברכין על כיבוד אב ואם ברכה, מדוע? כי כמה שיקיים מצוות כיבוד אב ואם, לא הגיע לדרגה של מצוות כיבוד אב ואם שצריך האדם לברך, ולכן אין ברכה על מצוות כיבוד אב ואם.

והגמרא (במסכת קידושין) אומרת איזהו מורא, לא עומד במקומו ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו ולא מכריעו. יש אנשים שלא יודעים מה זה כיבוד אב ואם, וחושבים שרק אם האבא איש פשוט לא יעמוד במקומו ולא יסתור את דבריו, התורה מצוה כיבוד אב ואם על כל אבא, אפילו שהוא איש פשוט ביותר, והוא גדול בתורה ובמידות ובמעלות גם מחוייב בכיבוד אב ואם.

וידועה הגמרא שם שמביאה ואומרת, ‏שאלו את רבי אלעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם כדי שיטול ארנקו ויזרקנו לים בפניו, ואינו מכלימו. וברמב"ם (בהלכות ממרים ו ז) הוסיף אלא ישתוק ויראה ויפחד ממלך מלכי המלכים שציווהו בכך, שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יותר מזה, לא היה יכול לפרכס בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.

וידועה הגמרא (בקידושין לא) בעו מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה נוכרי אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו. פעם אחת ביקשו חכמים פרקמטיא בשישים ריבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו. אמר רבי יהודה אמר שמואל שאלו את רבי אלעזר עד היכן כיבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו. בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בשישים ריבוא שכר רב, כהנא מתני בשמונים ריבוא, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו. לשנה אחרת נתן הקב"ה שכרו,  שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כיבוד אב.

כי אתא רב דימי, אמר פעם אחת היה לבוש סירקון של זהב, והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו, וירקה לו בפניו ולא הכלימה.

והנה בענין רבי טרפון צריכים להבין, מדוע חכמים אמרו לאמו כל הכיבוד אב ואם שקיים לא הגיע לחצי ממה שצריכים לקיים מצות כיבוד אב ואם, ואפשר לדקדק ולומר אם רבי טרפון קיים את מצוות כיבוד אב ואם אז כל אדם בא לקיים את תיקונו בעולם ולהחזיר את נשמתו לבורא עולם, לכן חכמים אמרו לא קיים מצות כיבוד אב ואם כי אם לא קיים, צריך עדיין אריכות ימים ועל ידי אריכות ימים הזאת יוכל להמשיך ולקיים את המצוה שבא לתקן בעולם, שזוהי מצוות כיבוד אב ואם.

וכמו שמובא בגמרא (במסכת סוכה כח) שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, ומצאהו שהיה יושב ראשו ורובו סוכה, ושולחנו בתוך הבית וכו'. אמר לו אם כן היית נוהג, לא קיימת מצוות סוכה מימיך ע"כ.
וצריכים לומר, מדוע חכמים כך אומרים לו שלא קיים מצות סוכה, הרי רוב חייו כך עשה. היו הולכים ומתקנים אותו ומה שלא קיים עד עכשיו זה בשוגג, מדוע מעירים לו ואומרים לו לא קיימת מצוות סוכה מימיך?

אלא חכמים ראו שרבי יוחנן התיקון שלו בעולם זו מצוות סוכה, ואם לא קיים את מצות סוכה, הקב"ה צריך לתת לו אריכות ימים בכדי לקיים את מצוות סוכה, ואם הוא קיים לא יזכה לאריכות ימים.

ולכן כח כיבוד אב ואם הוא כח עצום ביותר, מהמצוות הגדולות ביותר שבזכותם זוכה האדם לאריכות ימים. ולכן יקפיד האדם בכל כוחו במצוה רמה זו.