על פרשיית הצדיק מאילת

מאת ישראל אדיר

בימים האחרונים הציבור החרדי סוער סביב פרשת הבחור שנעצר באילת ואני לא יכול שלא להתייחס לסיפור.

גם כי הבחור לומד בישיבה שאני עצמי למדתי בה לפני עשור, גם כי הנושא חשוב לי מאד באופן אישי ובעיקר כי הסיפור הספציפי הזה חושף במלוא מערומיה את תעשיית הפטורים התעשייתית מהצבא באמתלת לימוד תורה.

אז מה היה?
המשטרה עצרה בחור ישיבה שהתגלה כעריק ושמה אותו בכלא צבאי.
עד כאן לא משהו שלא שמענו כבר עשרות פעמים בשנתיים האחרונות.

אממה?
הבחור שנעצר, משה חזן שמו, נעצר באילת.
ליתר דיוק, בדרך ממועדון אחד למועדון אחר, עקב עימות עם נהג מונית על תשלום דמי הנסיעה. מה שלא הפריע למאות חרדים לצאת להפגנות סוערות בעד שחרורו ולראש הישיבה שלו-שלי להגדיר אותו "בחור צדיק וירא שמיים".

עכשיו, אני האחרון שישפוט בחור צעיר שבסך הכל רוצה להתרענן מהחיים האפורים בישיבה וללכת לחגוג קצת באילת. הרי עם יד הלב, גם אני עצמי, במהלך לימודי בישיבה דפקתי אי אלו גיחות ליליות שאם ראש הישיבה שלי היה מודע אליהן היו מתווספות לו עוד כמה שערות לבנות בזקן.

אבל בנינו, תרשו לי לנחש, בחור שמבלה במועדון באילת ומתעמת עם נהג מונית כשהוא שתוי, הוא לא בדיוק טיפוס 'תורתו אומנותו' הקלאסי.
סביר להניח שגם בימות שגרה הוא מבלה בחברת הסמארטפון יותר מאשר בחברת הגמרא.
אני מרשה לעצמי להניח זאת בביטחון יחסי, משום שגם אני, יחד עם האחים והחברים שלי, עברתי מסלול דומה ואני יודע בדיוק כיצד הדברים מתנהלים.

אני אלך צעד אחד נוסף קדימה ואומר בזהירות שבעולם הישיבות הנוכחי מסתובבים כרגע עוד אלפי 'משה חזנים' כאלה, בחורים צעירים בגילאי 17-24 שזנחו את הוויות רבי טרפון לטובת הסמארטפון, הנוצץ הרבה יותר.
הם מסתובבים אבודים, חסרי השכלה והבנה בסיסית איך מתנהלים בעולם הגדול שבחוץ. ובהיעדר יד מכוונת הם מצויים במירוץ תמידי אחר סיפוק התאוות והיצרים שלהם. ככאלה שהורגלו שלא לצאת מאזור הנוחות ולו לרגע-הם עושים את זה מעולה.

יש שני דברים שהם עדיין מקפידים עליהם במלוא הרצינות:

1. להשיג דיחוי/פטור משירות צבאי.
כי ה' ירחם זה חטא גדול. ובכלל, רק שבבניקים (החלופה ל'ערסים' בעגה החרדית) הולכים לצבא. אנחנו ה'אליטה' וזה לא מכבודנו לרוץ על הג'בלאות, חוץ מזה שזה לא כיף בכלל.

2. להמשיך להתלבש ולהיראות כמו בחור ישיבה כי אחרת זה יפגע בסיכוי לקבל 'שידוך טוב'-דהיינו בחורה תמימה שמאמינה שהבחור שהציעו לה הוא אכן צדיק שתורתו אומנותו.

הבעיה שלי היא ממש לא עם אותם צעירים. להיפך, ליבי איתם.
הבעיה שלי היא עם ההנהגה החרדית.
זאת שבשם אידאולוגיה שמרנית שנוצרה בשנות ה-50 של המאה הקודמת ע"י רבנים שעלו מאירופה, מגדלת פה דור שלם של חסרי השכלה וחסרי מודעות חברתית מבלי להתחשב בשינויים המטורפים שהעולם כולו עובר ובחוסר הרלוונטיות של אותה שיטה חינוכית לימינו אנו.

מתי יקום המנהיג החרדי הראשון שיהיה אמיץ מספיק לבעוט בבועת החרטא הזאת ולספק אלטרנטיבה ותקווה אמיתית לדור האבוד הזה?
עד מתי הרבנים יטמנו ראשם בחול ויהיו עסוקים בהגדרות מכובסות של 'טלפון כשר' ו'אינטרנט לצרכי פרנסה' כשלמחצית מהציבור החרדי (אם לא יותר) כבר יש אינטרנט בבית?
למה החכ"ים החרדים נלחמים בחירוף נפש במסלולי הגיוס המותאמים לחרדים למרות שהם יודעים בבירור שלרובם זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות?
מי אתם בכלל שתחליטו בשבילם?

אני נתקל בימים האחרונים בפייסבוק במונולוגים כנים של רבים מחבריי וכאלה שעברו מסלול דומה לשלי, תחת הכותרת 'תובעים ליבה'. במסגרת תביעה ייצוגית נגד המדינה על שאפשרה לחינוך החרדי להתנהל ללא לימודי ליבה.
אני באופן אישי תובע בעיקר את עצמי על כך שהייתי אידיוט כשלא פניתי לשירות צבאי ולימודים אקדמאים מיד כשעזבתי את הישיבה,
מה שגורם לי עכשיו בגיל 27 לשבור את הראש איך אני משלב השלמת בגרויות ולימודי פסיכומטרי עם עבודה במשרה מלאה כי הרי אני לא יכול להרשות לעצמי לא לעבוד כשאבא שלי אברך ויש לי עוד תשעה אחים ואחיות.

לפעמים אני מגיע הביתה ורואה את אחי בן ה19 שוכב שעות על המיטה עם סמארטפון ביד, מנותק מהעולם החיצון ומוקסם מכל הרפש שנחשף בפניו באחת.
זה כואב לי, אז אני צועק לו "לך לצבא יא טמבל! אל תחזור על הטעות שאני עשיתי" והוא עונה לי שהוא היה רוצה אבל הוא מפחד. מהדחייה, מהבושה, מהיציאה לדרך חדשה ללא תמיכה.

אני לא יודע מה יהיה עם משה חזן, למען האמת זה גם לא מעניין אותי.
אני רק מקווה שהסיפור הזה יעורר קצת את הציבור החרדי ויעלה את המודעות לתפוח האדמה הלוהט הזה, שעוד רגע יהפוך לפירה.
איך אמר ר' אברהם לינקולן?
"אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן"