המלך הוא ערום!

תגובה למאמר ציות עיוור – רעה חולה.

סוף סוף, קם אדם ואומר רבותי – המלך הוא ערום!

כמה זמן חיכיתי לשמוע מישהו שקולט שכל הרעות הללו שקורות אותנו היום, כגון:  עסקנים שקרנים שמנופפים בגדולי ישראל (שאותם הם עצמם מינו, ודאגו לבחור מראש אדם חלש שניתן לסובב) אל מול פני הציבור, ודורשים אמונה עיוורת, וכך במחשכים, כאשר אין ביקורת ואין שקיפות, עושים את מעשיהם הרעים.

וצריך לומר את האמת, אני אישית, מאמין גדול בבעל שם טוב, ובצורה הנפלאה שהוא מסביר את עבודת הייחודים, וכיצד עושים אותה. אני רואה בו אדם שעומד בשורה אחת עם הרשב"י ועם האר"י הקדוש, במידה שבה הוא הבהיר את תורת הקבלה המסורה לנו מדורות. אך עם כל ההערצה שלי אליו, אני לא מקבל את דעתו האישית, בעיניין אמונה תמימה. נכון שהרבה אנשים תמימים הלכו אחריו, והוא ראה בהם את הטוב שבעם ישראל, ובערמומיים את הרע, ונכון שאדם צריך ללכת בתמימות אחרי הקב"ה ולקבל כל מה שהוא מביא עליו בתמימות, אבל זה רק בנוגע לקב"ה, שהוא מושלם, ולא צריך כלום ממך ויודע הכל, לא בנוגע לבני אדם. אחרי בני אדם לא הולכים בצורה עיוורת.

אני מגדיר את עצמי כמעט כחסיד, מבחינה זו שאני פועל על פי דרכו של הבעל שם טוב, אבל בעניין הזה, של החקירה והאמונה, אני לא הולך אחריו אלא אחרי הגאון מווילנה, שאמר שאומנם אין ללמוד את שער הייחוד בחובת הלבבות ואת חקירות האמונה שנמצאות בספרי הרמב"ם, משום שאלה הן חקירות פילוסופיות, שמתעסקות ברעיונות ולא בעובדות, לעומת זאת בספר הכוזרי מותר ואף מצווה ללמוד, כי הוא חקר אחר יסוד האמונה בחקירה שמתבססת על עובדות - עובדות היסטוריות.

פעם שאלו את הבעל שם טוב, מדוע אתה אומר שצריך להיות מאמין פתי, הרי כתוב פתי מאמין לכל דבר, ענה להם הבעש"ט: שומר פתאים ה'. וכאן אתה מוצא את היסוד הזה בדברי האדמו"רים החסידיים שאומרים: עדיף להיות פתי ולהאמין לכל דבר, מלהיות כופר שלא מאמין בשום דבר. ואני שואל: מה עם דרך החקירה, לדעת להבחין בין אמת ושקר, אומנם האדם אינו יודע להבחין בין טוב לרע, לכן נאמר לאדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, כי מה בין טוב ורע זה דבר שקשה לדעת להבחין, מבלי לדעת את התמונה כולה, ורק הקב"ה יודע את כל הנסיבות, אנחנו לא אמורים לשפוט אחרים, רק ללכת אחר מצוות הקב"ה בתמימות, ולעשות את רצונו. אבל דעת אמת ושקר, זה דבר שחייב שיהיה לנו, כל החינוך הזה לבטל את הדעת בפני זה ובפני זה, רק גורם לאנשים להיות טפשים יותר, ובסוף מרוב אכזבות לאבד את האמונה, כפי שאמר כבר החפץ חיים, מי שמאמין בכל דבר, סופו שלא יאמין בשום דבר. וכן מספרים על החפץ חיים שפעם באו אליו שני תלמידים שלו, שפתחו עסק והפסידו, אמר להם החפץ חיים: תמים תהיה עם ה' אלוקיך, לא עם אנשים!

תמיד מצטטים את העניין של "עשה לך רב". ואפילו כאשר אומר לך על ימין שהוא שמאל. דבר ראשון האימרה "עשה לך רב", במקורה לא נאמרה על כך שכאשר יש הרבה דעות, ואתה מסתפק, אז פשוט תבחר לך רב, ותלך אחריו תמיד. זה לא אמת. כאשר יש דעות שונות בין הרבנים, זה ספק ככל הספיקות שבתורה, והתורה אומרת מפורש מה עושים במצב של ספק, יש לתורה דינים של ספיקות, כלומר דינים שעל פיהם פועלים כאשר יש ספק, אם יש דעות שונות של רבנים, בוחרים בדעת הרוב, או מחפשים לברר את העניין בעדות ממקורות מהימנים, או מביאים ראיה מן התורה, אבל איזה מן פטנט זה לבחור רב, לא משנה איזה, העיקר ללכת אחריו בעיוורון. אין דבר כזה. כאשר יש לכם שאלה ברפואה, אתם הולכים לרופא הכי גדול, או אחרי דעת רוב המומחים ברפואה, מה פתאום לבחור אחד, מליגה ב' (כמו שעושים המחבלים) וללכת אחריו מפני שהוא אומר את מה שנעים לכם לשמוע.

בכלל אפשר לראות שאם מתבררת האמת בצורה ברורה, עם ראיות, לא חולקים כבוד לרב, ולא נושאים לו פנים, צריך אומנם להיות תלמיד חכם, לדעת מה היא ראיה ומה לא, אבל במקום שאין בכלל ספק, נניח שהרב אומר לך לחלל שבת, זה דבר שהוא ברור ומפורש ואין לו צורך בראיה, האם תשמע לו? ודאי שלא. האמת היא מעל הכל, והווה מקבל את האמת ממי שאמרה ואפילו גוי ואפילו ילד קטן, כך אומר הרמב"ם, וכך טוען הרב אמנון יצחק כנגד הש"סניקים, שרק יודעים לנבוח "מרן מרן".

יש מאמר חז"ל שאומר: יש לשמוע להוראת הסנהדרין הגדולה שבירושלים, אפילו אומרים לך על הימין שהוא שמאל, אבל דבר ראשון יש מדרש סותר (נדמה לי בירושלמי), ואומר להיפך, יכול אפילו אומר לך על הימין שהוא שמאל... לא! אז אל תשמע לו! וידוע מאז ומקדם, שאם הרב טועה, לא הולכים אחריו, זה מאמר שהביא הרב אמנון יצחק באחת מן ההרצאות שלו, נדמה לי בשם שיירי כנסת הגדולה סעיף לד בחושן ומשפט. אין לי זמן לבדוק כרגע.

ויותר מזה, מה זה שאומרים "הסתלק מן הספק", הספק אינו כפי שנדמה לנו, דבר לא ברור ששם אדם נבחן באמונתו האם יהיה ירא שמים ויחמיר במותר לו, או לא. בזה אני לא מסכים עם הרב אמנון יצחק. התורה אומרת לנו בדיוק כיצד לנהוג במצבי ספק, והאמונה העיוורת או ההחמרה העיוורת אינה אחת מהם. אם יש לך ספק, אתה ראשית מחפש עדות, כי עדות זה הבירור הכי חזק. אם אין לך עדות, אתה מחפש ראיה, אם אין ראיה, אתה הולך אחר הרוב, אם אין רוב, אתה הולך אחרי חזקה, אם אין חזקה, אם זה ספיק ספיקא, או ספק דרבנן, אתה מיקל, ואם זה ספק דאורייתא אתה מחמיר. כל הדברים הללו כתובים בספר שערי יושר. אלה הם דינים של ודאי מחמת הספק, אתה לא מתבלט מה לעשות בזמן הספק, התורה אומרת לך מפורשות מה לעשות, גם במצבי ספק, ואלה הם דינים של ודאי שמצווה לשמוע ולעשות על פיהם, בדיוק כמו כל הדינים האחרים, אז איך אתה מחמיר סתם, או בוחר סתם באחת הדעות שמוצאת חן בעינייך והולך אחריה בעיוורון?!

בכלל בתורה, שלא כמו בדתות אחרות, כתוב וידעת היום והשבות אל לבביך. האמת ניתנת לבירור, הידיעה ניתנת לבירור, האמונה איננה מסופקת. כל הבחירה היא בחלק של היישום, בחלק של "והשבות אל לבבך". כל אדם, מיישם את התורה בהתאם למדריגה שלו, וכאן יש מקום לבחירה. למרות שמשום מה כל אחד חושב שאם הוא נמצא במדריגה מסויימת, אז כולם צריכים להיות בדיוק במדריגה שלו.

ואם תשאל אז מדוע זה נקרא אמונה, אם זו ידיעה? יש תשובות בדבר, זו שאלה ששאל הרב שך את הבריסקער רב, והוא שאל את ר' חיים אביו, וענה מה שענה, אבל לדעתי התשובה היא, אם אדם עדיין לא יודע את האמת, הוא צריך לטרוח הרבה על מנת לחקור אחריה, ולחפור אחריה כמו אדם שמחפש אוצר קבור באדמה. כל עוד לא התבררה האמת, צריך הרבה אמונה, להאמין שיש אמת, ושהאמת היא אחת לכולם ולא יחסית, ושיש לנו את הכלים להגיע אליה. ולכך יש את הציווי של "וידעת היום" – אל תהיה שיטחי, תחקור ותברר את האמת ותקנה לך דעת אמת ושקר, אבל אחרי שכבר הצלחת לברר את האמת, אין מקום לאמונה, זו כבר ידיעה, כעת יש לקיים את "והשבות אל לבבך", קרי: ליישם את האמת שהתבררה בחייך.

ועוד דבר אחרון. אנחנו נמצאים כעת בעיצומה של גלות ישמעאל, הישמעלים הם בדיוק זה. הם לא עובדים אלים זרים, אבל הולכים אחרי המנהיגים שלהם בצורה עיוורת, וזו למעשה עבודת אלילים. בואו לא נהיה כמוהם, ואז מיד תסתיים גלות ישמעאל. כי אם לא שהיה בנו שמץ מהם, לא היתה להם שליטה עלינו, כי לא היתה בינינו השתוות בשום עניין.

שבת שלום.

פלוני אלמוני החפץ בעילום שמו מחמת בעלי הזרוע