מובא בגמ' (סנהדרין צא, א) סיפור שאירע בכ"ד ניסן, ותוכנו - שהגויים באו בטענה על כך שבנ"י מחזיקים בארץ ישראל, וע"ז השיב להם "הדיוט" מישראל שכן הוא עפ"י התורה (וכמבואר בגמ'), ולא הי' להם מה להשיב לו ע"ז ו" מיד ברחו והניחו שדותיהן וכו'". וזהו גם תוכן פרש"י הראשון עה"פ"בראשית ברא וגו'": "שאם יאמרו אוה"ע לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים כל הארץ של הקב"ה היא.. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". וההוראה: היצה"ר בא ליהודי וטוען - 'בשלמא בשעת התורה ותפלה וכיו"ב עליך להיות קשור להקב"ה וכו' אבל כאשר הנך עוסק בעניני אכילה ושתי' וכיו"ב, ענינים השייכים לעולם, עליך להתנהג כ"אומות העולם"',ועל כך באה ההוראה מסיפור זה: יהודי זוכר שכל העולם נברא ע"י הקב"ה ו""ברצונו" נתן לנו את השליחות להיות בעה"ב על העולם וכו'. וכשם שבכ"ד ניסן באותו שנה לא התפעלו מטענת הגוים עד שבבסוף "ברחו וכו'", כך גם לא רק שה"גוי'שקייט" לא שולטת על יהודי ח"ו אלא שהיא בורחת ממנו וכו'; מעלת חודש ניסן - ב' נונ'ין - ש"נסי-
משיחת כ"ד ניסן ה'תשמ"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.