מעשה נורא בעציץ

מעשה שהיה בעציץ אחד שפנה לרבו הגר"ש כשכולו סוער ומסוחרר, יאמר נא רבינו, אובד עיצות אנכי, גזירת הגיוס הנוראה אופפת את כל ישותי, ברך ה' יש לי כמה בנים, חלקם הגיעו לגיל גיוס, וכולי פחד ורעדה מה יעלה בגורלם, ואם כעת בני הגדול יכול כעת להכלל ביעדים הארורים, ואולי גם בני השני, הלא בשנים הבאות הקטנים יותר ודאי ווודאי שהם יתגיסו לצבא. והנה רבינו, במשך כל היום אני מחשב את חשבונות היעדים, ומנסה להעלות בראשי את כל הטבלאות והחשבונות מהעיתון, מי מתוך ילדי רחמנא ליצלן יכלל ביעדים ומי לא,ומחשבות אלו טורדות את מנוחתי ואיני מוצא מנוח לנפשי, איני מצליח לא ללמוד ולא להתפלל, וכולי מסוחרר מחישובים ומחשבות מי יתגייס ומי לא, מי יוכל לעמוד בפיתויים ולשבת בכלא ומי ח"ו עלול להכשל. אף בלילות שנתי נודדת מעיני ואף כשאני מצליח איכשהו להירדם תוקפים אותי חלומות ביעותים ורואה אנוכי את כל הצבא חג סביבי במחול שדים מטורף. יאמין לי רבינו כי מרוב זעם ותסכול אני רוצה ללכת ללשכת הגיוס ולשפוך עליהם את כל כעסי ומרורותי על כך שבנוסף שלוקחים את ילדי גוזלים מאיתי את טעם החיים האחרון שעוד היה יכול היות לי. והנה באתי להתחננן לרבינו שימצא מזור לדאגותי ויעודדני כי חושש אני שדעתי עומדת להיטרף על עצמי ח"ו, שפך העציץ את ליבו. הביט בו הצדיק בעיניו היוקדות, אך מלאות חום והבנה לאין קץ, הניח את ידו על שכמו ונענה ברוך ומתק לשון, "תנוח עליך דעתך, דע לך בני שכל המלחמות שלנו הם בענינים של השקפה, אבל באמת, אל דאגה אף בחור לא יתגייס בעל כורחו, יכול אתה להיות סמוך ובטוח על הבטחה זו" יצא העציץ מאת פני הרב מעודד ומחוזק, בלב רגוע ובטוח יותר, וגם ...........................קצת מבולבל.........