החיזוק היומי

אדם אחד בעירו של רבי זושא מאניפולי הבחין בדלותו של הרב.

מידי יום הוא היה מגיע לבית-הכנסת ומניח בתוך שקית התפילין של הרב מטבע כדי להחיות בו את נפשו ואת נפש בני ביתו של הצדיק.

ההצלחה של אותו יהודי האירה לו פנים - הוא ראה ברכה במעשה ידיו, ומיום ליום גדל עושרו.

כאשר ישב יום אחד עם עצמו חשב על הצלחתו הממריאה מידי יום וקישר אותה לצדקה שנתן לרבי זושא.

ככל שהצליח יותר כך הגדיל את תמיכתו הכספית ברבי זושא, וככל שהירבה לתת – כן גדלה הצלחתו.

פעם אחת חשב לעצמו אותו יהודי: "רבי זושא הוא הלוא תלמידו של המגיד ממזריטש.
אם הנתינה לתלמיד מצמיחה תשואה גבוהה כל-כך, הרי שנתינה לרבי בכבודו ובעצמו תכפיל ותשלש את ההצלחה!…".

מיד נסע למזריטש, ואחרי הפצרות רבות נעתר המגיד לקבל מידיו צרור מעות.
חשב היהודי על ההצלחה המצפה לו עתה.

אך ראה זה פלא – מרגע זה והלאה הלך עושרו ופחת מיום ליום, עד שנעלם כל הרווח שהרוויח בימיו הטובים.

בנפש עגומה בא אל רבי זושא וסיפר לו את שקרה.
לבסוף שאל את הרב: "מה טעם הדבר – הרי כבודו בעצמו אמר לי ולא-פעם אחת שהרבי ממזריטש גדול ממנו לאין-ערוך!…"

נתן בו רבי זושא מבט רחום ואוהב ואמר: "ראה אחי, כל זמן שנתת ולא השגחת למי אתה נותן, אם זושא שמו או איש אחר – נתן לך גם הקב"ה בלי לדקדק במעשיך ובלי לבדוק אם אכן ראוי אתה לשפע שלו אם לאו.

אבל כשהתחלת לפשפש במעשיהם של המסתייעים על-ידך ולתור אחר הנבחרים והנאצלים בלבד, עשה כן גם הקב"ה ודקדק גם איתך אם אתה ראוי לשפע…" ('סיפורי מופת – המגיד ממזריטש').

כל כוחה של הצדקה היא נתינה בלא הבחנה, למי נתת ומה מעמדו.

צדקה נותנים עם לב שלם ומלא אהבה למי שזקוק ולא משנה אם הוא אדם פשוט או רב גדול, אם הוא משתייך לזרם שלך או לדעותייך...

כאשר אתה לא תדקדק למי אתה נותן צדקה, גם לא ידקדקו איתך על מעשיך ותקבל את השפע המגיע לך!

אם זכית להיות צינורו של בורא עולם ולהשפיע על אחרים, הן בממון הן בידע עשה זאת כמו בורא עולם - הסתכל על נשמתו הצמאה ולא על לבושו המטעה...