"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".
יש רגעים שבהם הלב אומר לנו ללכת, לברוח, לא להישאר במקום
שאנחנו נמצאים בו כי הוא לא באמת המקום שלנו, כי מה שיש שם לא שייך באמת
אלינו. התכלית שלך, האמת שלך, מצויה אצלך בלב ואתה יודע טוב מאוד מה אתה
באמת רוצה, לאן אתה באמת רוצה להגיע. אז תעזוב הכל ותן לעצמך ללכת לעצמך
האמיתי, להתקרב ולהתקדם לתכלית שלך, כמו אברהם אבינו היוצא מאור כשדים
ומתקרב אל עצמו, אל נשמתו. הוא יודע לאן נפשו כמהה, הוא מפסיק להאזין לכל
הדעות והרעיונות והסברות של בני דורו, עכשיו הוא נותן מקום לקולו שלו, לקול
ליבו ההומה ויודע בדיוק מה חיוני עבורו. אחד היה אברהם.להמשך כנסו כאן:
אברהם אבינו מתנהג כאילו הוא אחד בעולם. לא מסתכל לצדדים. לא מתחשב באופנה של זמנו. לא מתרגש מזה שרוב בני דורו עבדו אז עבודה זרה. אדם הולך עם האמת שלו ולא מתרגש יותר מדי ממה שאחרים עושים, ממה שאומרים לו וחושבים עליו, איזה דבר גדול זה. אם שיטת הרוב אינה אמת, הוא עובד את ה' לבדו. הקשר עם ה' צריך להיות חזק מכל קשר אחר. המבחן האישי שלך כלפי ה' הוא מעל הכל. מאברהם אבינו ירשנו את אומץ הלב להיות במיעוט, את הכוח לא להיסחף אחרי מה שכולם רצים אחריו גם אם הוא קוסם ונוצץ. הוא עוזב את ארצו, את מולדתו ובית אביו, כשצריך להיפרד מלוט הוא נפרד ממנו כדי לא להינזק, כשהוא מבין שישמעאל זה לא חברה טובה ליצחק הוא מגרש את הגר עם ישמעאל, כשהוא מבין שלא טוב ליצחק לשאת אישה מבנות הארץ הוא שולח את אליעזר עבדו לחפש אשה ליצחק במרחקים, הוא לא עושה יותר מדי חשבונות למה יחשבו ומה יגידו. הוא היה מסתובב בחוצות וקורא בקול גדול שיש בורא לעולם, יש רק בורא עולם אחד והוא השם יתברך. בעיני האנשים הוא נראה כמשוגע, ילדים וגדולים היו רצים אחריו ברחובות ומשליכים עליו אבנים והוא לא השגיח על כלום, רק צעק: ה' הוא האלוקים. מי שהוא יהודי אמיתי, כשהוא רואה אמת, הוא מיד חוטף אותה. כזה היה אברהם אבינו. בגיל שלוש כבר הכיר את בוראו. ילד פעוט מסתובב בעולם, מתפעל מן הבריאה המופלאה וחוזר ושואל "מי ברא כל אלה". וככל שהוא מרבה לחפש, ככל שגובר רצונו להכיר את בורא העולם, פותח בפניו הבורא יתברך שערים ואור האמונה מתחיל להאיר פני תבל.לך לך = לך אליך, אל עצמך, "שבכל הילוכך בגשמיות וברוחניות תלך רק לעצמך, לעצם נקודת האמת המושרש בך ולא תסתכל על שום הסתות ופיתויים של שקר" (ליקו"ה, גניבה ה').אחד היה אברהם. ה' קורא לו והוא הולך. עוזב את הכל והולך. לך-לך זוהי קריאה כזאת גדולה. קריאה שבעצם פונה אל כל אדם ואדם, כל אדם ואדם מרגיש שה' אומר לו את המשפטים האלה. כי בעצם, אנחנו בנים לאבות , האבות נמצאים בקרבנו, הגנים פועלים בתוכנו, קיימים בנו. כשם שהקב"ה קרא לך לך לאברהם, שהוא אבי האומה, כך הוא קורא לכל בניו אחריו, בכל הדורות, לכולנו. לך לך לעצמך. תסיר את עורלת הלב. עורלה זה אטימות, לא מרגישים את ה', לא מרגישים את האור האלוקי, מרגישים את התאוות. כל דקה יש לנו אטימות. כל דקה עצבות אוטמת אותנו. הבלבולים אוטמים אותנו. העצלות אוטמת אותנו. חושבים על עצמנו ושוכחים את ה', זה אוטם אותנו. לוט לא רוצה לעזוב את אברהם. לכל מקום שהולך אברהם הוא הולך איתו. צריך להילחם עם הלוט הזה כי לוט זה כסוי, זה הסתרה איך עושים את זה? רק עם הצדיק. רבינו הקדוש הוריד לעולם אור עליון, אור האורות, כל אחד יכול להתבשם מהאור הזה. אם רק יהיה איש אמת, עניו ושפל רוח. רבינו ממלא את הלב שלנו ברצונות וכיסופים אל הזוך והטוהר. הוא מגלה לנו שיש עצה - להתגעגע! כמו שאמרה בת המלך לשני במלכות (ספורי מעשיות מעשה א). "תבחר לך מקום ותשב שם ותתגעגע". אם אתה לא מסוגל להוציא אותי עדיין מהשבי שאני שבויה בו, אז פשוט שב ותתגעגע, תרצה ותכסוף להוציא אותי. העצה הזו נאמרת לכל אחד מאיתנו. לרצות לרצות ושוב לרצות. תתבודד, תספר להשי"ת עד כמה אתה רוצה, עד כמה זה קשה לך, ספר לו הכל. רבינו שולח אותנו ליערות, כי שם אפשר להקשיב טוב יותר לקול הנשמה, לחפש ולבקש את ה' הקורא לנו לשוב אליו ולהשיב את כל העולם כולו. אחד היה אברהם. אף אחד לא מכריח אותו. הוא בוחר בה' מעצמו. הקב"ה רוצה שהכל יהיה מתוך בחירה. אין לו שום טעם בעולם שהוא בלי בחירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.