חריידים ומזרחי - שנאה חדשה ואיומה פרק א'

מאת מזרחניק גאה

כיון שאני רואה את השנאה הרבה שעוצרים בתוכם חריידים הכותבים בבלוג, ואנו המזרוחניקים לא מגיבים (אולי כי זה לא מתאים לנו להשתלח באחינו), החלטתי אחת ולתמיד להעלות את האמת שמאחורי השנאה הנ"ל בשני פרקים (תלוי בתגובות). ואשתדל ליהיות כנה, גם אם אפגע בכם חריידים, וסילחו לי על כך, שאני חושב שבמחשבה שניה, השנאה תתוקן - והרי זה מטרתו של הבלוג של ר' חיים -שקיפות של המציאות.

קיראו לאט, ורק אח"כ תתעצבנו.

פרק א': ציונות - ארץ ישראל - ומדינת ישראל.

אני עדיין זוכר שברוב בתי הכנסת בבני ברק, חגגו את חג העצמאות. הניפו דגלים, וגם אם לא אמרו הלל, לא אמרו תחנון. כך בביה"כ הגדול בשיכון ג' [רח' אהרונסון] כך בשיכון ד', בוודאי בשיכון ה', ובבית הכנסת הגדול בר' עקיבא-שנקרא על שם הגיבורים שנפלו במערכות ישראל. היה כבוד לצה"ל. למדינה. הוויז'ניצים התגייסו לצה"ל [פלוגה ח במחנה 80] ואפילו היה נח"ל יסודות [כן הקנואים מיסודות!] התגייסו לצה"ל. שלא לדבר על החבדנ"יקים שהתגייסו קבוע.  בחורים רבים בוגרי פוניבז' וסלבודקה וחברון התגייסו לרבנות הצבאית, והיו רבני גדודים וחטיבות - וגאים על כך [בודדים אפילו הגיעו לדרגות בכירות...]. צה"ל היה אז הרבה יותר בעייתי מבחינת הדת. הצניעות לא היתה קיימת כלל, ואפילו הכשרות לא מי יודע מה. ובכל זאת הרבה מוויז'ניץ זצ"ל החליט להתגייס [אני זוכר את כותרת השבועון "פנים אל פנים": הוויז'ניצים החליטו - לצבא!]. היה כבוד לצה"ל כמגן העם. כשהייתי מגיע לחופשה מהיחידה המובחרת בה שרתתי, והייתי נכנס למנחה, חשתי כבוד מהמבוגרים עד הילדים. בין מנחה למעריב היו הילדים מתעניינים בסמלים שלי ("מה זה הכנפיים הקטנות מתחת לכנפיים הגדולות?"). ותמיד הייתי מבורך מזקני העדה. 

כשהייתי ב"שבוע ישיבה גבוהה" בשמינית בישיבת בנ"ע, והיינו בכפר חסידים, ריכזו אותנו בסוף השבוע לשיחה עם ר' אלי לאפיאן זצ"ל (הוי יצר הורע יצר הורע...), והוא עבר אחד אחד והתעניין מה אנחנו מתכננים לשנה הבאה. אני אמרתי לו שאני במבדקי קורס טיס ואם לא אלך לסיירת והוא במאור פניו ברכני "הצלוחה רבה בכויל אשר תפניה".

באחד הקורסים שלי "ניווט ג'יפ בודד" (תש"ל - 1970) אחד היעדים היה בית במושב תפרח שהיה מושב נידח בצפון הנגב. הגענו ב2330 בלילה ליעד, ובמקרה היה זה בית המדרש של  ישיבת תפרח שרק היתה בתחילת דרכה. בחוץ עמדו בחורים ונפגשנו. היינו נראים נורא - אחרי כמה ימי ניווט בלי אוכל ושינה. מיד הבחורים הציעו לנו להתקלח, ולישון במיטות כמו בני אדם, ולפני כן לאכול אחד הבחורים אמר:"בואו נעיר את הרב אוברמייסטער (א"א לשכוח שם כזה...) שיפתח את חדר האוכל ונכין לחיילים ארוחת ערב". הורדנו את המיקלע מהג'יפ ואת כל התחמושת, נכנסנו לבית ישן שנתנו לנו, התקלחנו והרב אוברמייסטער בכבודו ובעצמו חיכה לנו עם הבחורים בחדר אוכל עם חביתות וכל טוב. ישנו כמו בני אדם אחרי כמה לילות של נדודים במדבר. כשקמנו, גילינו שהחברה מהישיבה כיסו את הג'יפ בשני כיסויי מיטה שלא יראו אותו.... ודיברנו כל היום על החבר'ה הטובים מתפרח (שני אנשי הצוות השותפים שלי היו קיבוצניקים חילוניים). שלא להזכיר את חג העצמאות [כך שמעתי ממישהו שנכח במקום!] שחגג הרב פרידמאן כשהיה עדיין בבית המדרש של כפר מימון, בשנה הראשונה לייסוד הישיבה בתפרח.

תשל"א (1971). מוצב האגם המר - על תעלת סואץ. צהריים, חם ואני ישן על השקים על יד עמדת המקלע שהייתה מאויישת ע"י חייל.לפתע אני מתעורר לקול החייל (שהיה חילוני) שצועק לי "המפקד יש לך אורחים". אני פותח את עיני, ומעלי כ- ששה רבנים עם זקנים ארוכים, כולם לבושים במדי צה"ל (כן כולם לבושים במדים!) [כמו איזה חלום...] ביניהם שניים שהיו רבנים צבאיים והשאר אורחים. שאלתי מי אתם? ואחד הרבנים הצבאיים הצביע על אחד הרבנים המבוגרים וענה לי: זה הרב ווזנר מבני ברק! הבאנו אותו לפגוש חיילים דתיים (הייתי עם כפה סרוגה גדולה...)עמדתי במשך רבע שעה ונתתי להם הסבר על הגיזרה. המעמד צולם ע"י כמה מהרבנים על רקע תעלת סואץ, ואני בטוח שיש מישהו (שצריך ליהיות היום בן כ- 65-8 )שיש לו תמונות מהמעמד הנ"ל!. כשהגעתי הביתה, סיפרתי לאבי (שהיה הונגרי במוצאו) וכדי לא להחשף לא אומר את קשרי אבי עם הרב ווזנר. אבי שמח מאד על הסיפור.

הרבה אוכל לספר על "ציוניותו" ודרכו המיוחדת בעבר של ר' שמחה קוק כשהיה ראש ישיבת בנ"ע בנתניה. ועל עוד כמה רבנים מובילים בעולם החריידי ששרתו בצבא (ואפילו פורוש!) שלא לדבר על ח"כי ש"ס.

כולם ידעו שאם לא רוצים שוב שואה, כצאן לטבח, צריך מדינה עם צבא וכמובן ישיבות עם תורה. זה לא סותר!

אז מה קרה לכם פתאום? מרביצים לחיילים? מקללים ? שונאים? מבזים? את מי ? את מי ששומרים עליכם כל יום מהעומדים עלינו לכלותינו?. פתאום ה"ערב רב" ניהיה הרוב אצלכם!

התחרפנתם לחלוטין!. (סליחה על הביטוי).

לגעת בבחור מיחידה מובחרת עם ציציות בחוץ וכומתה אדומה? השתגעתם?????????????

חבורה קטנה של "עסקנים כדאייניקים", מעט רבנים שרוצים לבלוט על השלילה, כמה אדמו"ירים קטני מידות, ורבנים קטנים שרוצים לעשות קופה על מריבות והקנטות, מובילים אתכם באף למקום בלתי אפשרי!

אל תתנו להם! זה לא היה אצל גדוילי ישראל בעבר, ואל תתנו לזה להתחיל כיום! חובה עליכם לצאת נגד הזרם! נגד המקללים והמשמיציםוהמבזים. זו לא תורת משה! זו שנאה! צאו מזה בפומבי! באומץ!

אני מחכה לרבה הגדול שיקום ויגיד "סליחה, איך אתם מדברים עליהם, הם מישפוחה שלנו! ומישפוחה א"א להחליף" הוא ישנה את פני המדינה ויביא הרבה גאולה לנו. אחים.

יש לכם טענה שאנו שותפי דרך עם יהודים חילוניים? בטח שכן! הם אחיינו כמוכם! ואולי קצת יותר! כי אנחנו שוכבים איתם בהר הרצל וממלאים את כל החלקות הצבאיות איתם ביחד (ואין שם חלקות של בחורים מפוניבז' מיר או חברון, שנהרגו באוהלה של תורה!). 

אתם יודעים היטב את הסיפור עם גדול הדור רשז"א שהיה בבית וגן, ובחורים רצו לנסוע לקברי צדיקים בצפון ובאו לבקש את רשותו, והוא ענה להם:"תעברו את הכביש, כאן קרוב בהר הרצל יש הרבה קברות קדושים!"

זה דברים קשים לקריאה וכל שכן לכתיבה.

לא אנחנו לא נקלל אתכם. לא תשמעו מאף אחד מגדולי הדור חובשי כיפות סרוגות קללה או נעצה! יש לנו דרך-ארץ אליכם!.

אחינו אתם! שובו אלינו ונשובה אליכם!

[בפרק ב': גזענות וכשרות - בין חריידים למיזרחניקים].