הגברת הראשונה של יהדות בריטניה נלקחה מאיתנו

מאת  הרב אליהו  קאופמן

גב' פינטר –  רעייתו ונאוות ביתו של הרב אברהם פינטר מ"סטמפורד היל" הלונדונית שבבריטניה, עלתה לגנזי מרומים יום לפני תענית אסתר תשע"ד. עשרות שנים עמדה האישה הזו בראש ביה"ס החרדי הראשון והגדול בבריטניה לנערות וילדות חרדיות. זו היתה אישה מדורות  קודמים –  אישה שריכזה בתוכה את ה"אידישע מעמע" יחד עם "אשת חיל מי ימצא". לא אטעה אם אטען כי גב' פינטר –  אשתו של הרב אברהם (אברומי) פינטר וכלתו של האי גברא שמלק'ה פינטר, היתה בעצם ה"שרה שנירר" של בריטניה , לאחר המלחמה העולמית השנייה. מאות הנשים –  שהפכו למורות , מפרנסות תלמידי חכמים, נשות פרנסה מכובדות ולדוגמא של צניעות ויראת שמים ב"סטמפורד היל" בעיקר, אך גם במקומות יהודיים אחרים בבריטניה, הרי הן פרי ההילולים של המנהלת הצנועה ששמה היה "רק" גב' פינטר מ"יסודי התורה". עוד בחיי חמיה האדיר –  הרב שמלק'ה פינטר, היא הפכה למנהלת מוסד הבנות של "יסודי התורה" בלונדון, לצד בעלה העסקן הכל יכול , הרב אברהם פינטר. באותם ימים –  של אחרי מלחמת העולם השנייה ומאורעות ההתקוממות בהונגריה , רבץ נטל קליטת ילדי פליטי היהודים של מזרח אירופה על היהדות החרדית של בריטניה , ובעיקר זו של "סטמפורד היל" הלונדונית, שעצמה קמה רק באותן שנים. "יסודי התורה" –  שהקים הרב שמלק'ה פינטר, היה עוגן ההצלה היחיד באותם ימים , לגידול הגדיים שיהפכו בע"ה לתיישים.

    גברת פינטר היתה האישה שיומה התחלק בין ביה"ס לבנות – שם טיפחה וגידלה את דור האימהות הבא של יהדות בריטניה, לבין מטבחה הפרטי ברחוב הסמוך לביה"ס. אבל לא לשם מעדני הבית –  שגם הם בושלו שם, היא שהתה שם שעות ארוכות. במטבח הזה המתינו לה אותן נשים שהתקשו בניהול בתיהן ואלמלא הגב' פינטר הרי שבעליהן היו עוזבים את לימוד והרבצת התורה ויוצאים לעבודה ומי יודע כיצד ביתם היה מתנהל. אבל גב' פינטר העמידה את אותן נשים על רגליהן –  מלימוד בישול וטיפול בילדים ועד ניהול משק בית ועסקים זעירים. וכך הפכו הבעלים הללו למורי ההלכה וההשקפה של היהדות החרדית בבריטניה.

  לפני מספר שנים עלה הויכוח לגבי הרחבת ביה"ס לבנות "יסודי התורה", מיקומו החדש והפיכתו ל"פאבליק סקול" , דהיינו –  התחייבותו לחוקי מדינה נוספים רק משום קבלת תקציבים ממלכתיים נוספים. לימים ביה"ס יצא לדרך ורק משפחה אינטרסנטית אחת מ"סטמפורד היל" , המשיכה להלחם במוסד שהעמיד את החינוך החרדי על אדמת בריטניה. הללו עשו זאת במסווה של "קנאות" אך כמובן היתה זו "קנאות" של עישור המלח של עשיו. הללו הם אלה המאשרים כל קשר עם רפורמים , עבודה עם מתבוללים ואישור "הכשרי" טריפות ונבילות כ"כשרים" לצד אישורי "גרות" שלא היו ולא נבראו. אבל לביה"ס "יסודי התורה" הם החליטו לא להיכנס!

      אבל כמובן שכת ליצנים זו לא הצליחה להשפיע על היהדות החרדית בבריטניה. גב' פינטר עשתה גדולות ונצורות אך מעולם לא הבליטה עצמה אלא –  כאישה צנועה לדוגמא, היא העמידה את בעלה בראש כל פרויקט וניהול ומילתו היתה כפסיקת רב עבורה. להבדיל מנשים חרדיות אחרות –  שהניהול הכשילן בגאווה ובהכברה על גבול הצניעות, הרי שגברת פינטר היתה סגורה בדלת אמות עבודתה ומעולם לא בלטה בציבוריות הכללית של היהדות החרדית. היו לה גם "קוים אדומים" ביחס לתלמידים וכך למשל סירבה להעניק המלצה לנערה שעזבה את בריטניה לארה"ק , רק משום שאותה נערה נרשמה לביה"ס חילוני בישראל. בכל  אשר עשתה היא שקלה את הדברים פעמים רבות ומשהחליטה היא היתה שלימה בכך.

     אבל גב' פינטר היתה גם האישה היהודייה שביתה היה ידוע כפתוח לכל במיוחד באירוח אורחים ובני לונדון בשבתות ובחגים. היו שם כולם – רבנים ועסקנים מארה"ק, יהודים גלמודים מלונדון וכאלה שהגיעו לשבתות ולחגים ממנצ'סטר, גייסהד , גלזגו ואף מערים בבריטניה שלא היתה בהם כלל קהילה דתית. יש לציין כי ממש עד יומה האחרון –  בידעה כי קרבה נשמתה לבוראה, היא הלכה לביה"ס ומשם נסעה אל ביה"ח בו עלתה נשמתה לגנזי מרומים.

     אחד הסיפורים המדהימים אירעו בחודש האחרון, לאחר מותה. אחת מהנשים שגב' פינטר טיפלה בהן עמדה לעבור על דיני היהדות במר לה. משניגשה לבצע את זממה עלתה לפתע מולה דמותה של הגב' פינטר והאישה התחלחלה בהאמינה כי תחיית המתים לפנייה, ומיד ויתרה על מה שחשבה לעולל. את הסיפור גוללה במכתב לרב אברהם פינטר וביקשה להישאר חסויה.  

     יהי זכרה של גב' פינטר ברוך ונשמתה צרורה בצרור החיים.