עד כמה לוקחים באגודת ישראל באמריקה ברצינות את דברי רבניהם ודובריהם, ראינו במעשהו של סגן נשיא אגודת ישראל בטכס המרכזי במוצאי שבת, כאשר לעין כל הוציא והחזיק בידיו את הבלאקברי ומשם הקריא מה שהקריא, תוך כדי שהוא מתנצל שאין לו ברירה אחרת
אם לשטות כזו, של ציטוט צריך בלאקברי האם אפשר עוד לחיות בלי בלאקברי? האם באמת כל כך קשה היה לו בטרם שניגש לדבר לרשום על נייר את מה שביקש לצטט ולא להחזיק בידיו את הבלאקברי?
אלא, גם הוא כמו כל יתר המשתתפים יודעים ומבינים, כי כל המשחק הזה של נאומים חוצבי להבות נגד האינטרנט היה מן השפה ולחוץ, לא היה שם אחד ובודד שהאמין שמתכוונים ברצינות, הם ככל הנראה אומרים לעצמם כי עליהם למחות ואחר כך שיעשו מה שיעשו
לדעתי, הם קלקלו יותר מאשר תקנו. בנושא הזה עדיף לדבר פחות ויותר לעשות. נאומים חוצבי להבות רק יגבירו את השימוש באינטרנט. אם רוצים הם להציל נשמות, שיתחילו לעבוד על חומר טוב ומועיל, שיפציצו את האינטרנט עם חיוב ושיעסיקו את הצעירים במה שיותר בעשה טוב וממילא כבר יקיימו את הסור מרע
שיטת הסור מרע פשטה את הרגל כבר מזמן. בימינו יש רק דרך אחת והיא העשה טוב. אסור לדבר על האתמול, חייבים לחשוב על המחר, מה עושים בשביל שהמחר יהיה טוב ומועיל, ואת זה נעשה כאשר פחות נעסוק במה שקלקלו. הגענו לשער המ"ט ואין עוד זמן, חייבים להציל בטרם חלילה יפלו לשער הנ' ואת זה אפשר לעשות אך ורק על ידי העשה טוב
