רשימת הבלוגים שלי

יום שלישי, 14 במרץ 2017

אש המחלוקת - פא"י הבחירות הפנימיות באגודה והמחלוקת עם הלב שמחה – פרק ראשון מתוך מחקרו של בנימין בראון על הרב שך

החל מהשבוע נביא קטעים  נבחרים ומרתקים מתוך מחקר מעמיק של בנימין בראון על הרב שך ההשתלטות שלו על היהדות החרדית והמחלוקות עם כל המי ומי ביהדות החרדית בדרך להגיע לשליטה בלעדית תוך טרור ואלימות בצורה בלתי מבוקרת.

להשליט את דעתו על כולם

"הרב שך, שסבר כי דעת תורה אמיתית יש רק אחת, והיא שלו, ביקש אפוא להשליט אותה על כל פלגי היהדות החרדית. בתוך שנים אחדות הוא הספיק להסתבך בשורה ארוכה ביותר של "מחלוקות" עם מרבית מוקדי הכוח המתחרים בחברה החרדית, והכול כדי להכפיף אותם למרותו.
הוא התחיל את דרכו ב"טרף קל": תנועת פועלי אגודת ישראל (פא"י), שייצגה את החרדיות המתונה, נחשבה בעייתית בעיני מעצבי ההשקפה החרדית מאז המרו ראשיה את פי גדולי התורה. לאחר כמה מערכות בחירות שבהן התמודדה באופן עצמאי, הצטרפו שתי המפלגות החרדיות לקראת הבחירות לכנסת השמינית 1973 ל"חזית הדתית התורתית".
מועצת גדולי התורה אישרה את ההסכם. הסטייפלר והרב שך התנגדו לו נחרצות — הרב שך אף פרש במחאה מן ה"מועצת" — וצידדו באי – הצבעה עבור "החזית", מהלך שנחשב דרמטי במושגי הפוליטיקה החרדית. המפלגה המאוחדת זכתה בחמישה מנדטים, ושניים מהם הוקצו לאנשי פא"י. אגודת ישראל, שלפני כן החזיקה בארבעה מנדטים, הרגישה שהפסידה. היה ברור שהמנדט האבוד נגרע בשל הימנעותם של הליטאים תומכי הסטייפלר והרב שך מהצבעה.

הרב שך מפסיד בבחירות הפנימיות

"בשנת 1976 קיימה אגודת ישראל מערכת בחירות היסטורית לוועידה הארצית — היחידה בתולדותיה. סיעות אחדות רצו לוועידה, וכל אחת מהן ייצגה מגזר אחר בתוך היהדות החרדית. עיתון המודיע — היומון החרדי היחיד באותם הימים (מלבד שערים של פא"י) — ליווה את המהלך בדיווחים תכופים על ההתארגנויות והכנסים של הסיעות העיקריות. לא היו בו הניסוחים המקובלים בחברה הלא חרדית באירועים מעין אלה: הקורא לא מצא שם דברים נרגשים על "חגיגה לדמוקרטיה" ואף לא הכרזות על "חובתם האזרחית" או המפלגתית של המתפקדים להצביע. ככלל, ההשקפה החרדית רואה על פי רוב בדמוקרטיה ערך חילוני, ולפיכך פסול, ומצהירה שוב ושוב שההכרעות הנכונות ביותר הן אלו המתקבלות על פי דעת "גדולי ומאורי ישראל" כלומר גדולי התורה הליטאים והאדמו"רים החסידים. היה ברור שכל מתפקד יצביע על פי נאמנותו המגזרית ושעל כן הבחירות לא נועדו לאפשר ביטוי של עמדות אישיות אלא שיקוף של יחסי הכוחות המגזריים בתוך המפלגה. לימים התחוור שהכרעה זו הייתה הרת גורל עוד יותר מכפי שהיה נדמה, משום שחלוקת הקולות שנקבעה אז שימשה בסיס למינוי חברי הכנסת של המפלגה גם בשנים הבאות.
הליטאים רצו לבחירות הפנימיות בשתי סיעות: סיעת "שלומי אמונים", שייצגה כמה קבוצות חסידיות קטנות אך גם חלק מן הליטאים הירושלמים, וסיעת "הגוש לציות והגשמה", שהייתה מזוהה עם הליטאים הבני ברקים, נאמניהם של הרב שך והסטייפלר.
רשמית, הרב שך לא נקט עמדה בבחירות, משום שבאותם הימים עוד היה בתקופת הפרישה שלו ממועצת גדולי התורה, וגם הסטייפלר שמר על שתיקה ציבורית, אך לכול היה ברור שסיעה זו, שמייסדיה ופעיליה היו אנשי צא"י צעירי אגודת ישראל, ייצגה אותם.
תוצאות הבחירות היו מאכזבות מבחינת הרב שך: את מרב הקולות קיבלה "הסיעה המרכזית", שהייתה מזוהה עם חסידות גור הגדולה; אחריה באה סיעת "שלומי אמונים"; ורק לאחריהן סיעת "הגוש לציות והגשמה". את המקום הרביעי תפסה "הסיעה המאוחדת", שייצגה את חסידות ויז'ניץ, ואת המקום החמישי — הלא ראלי באותם הימים — סיעת "חי", שייצגה את עדות המזרח. הרב שך לא היה מרוצה מן התוצאה,

הרב שך פותח חזית נגד החסידים אחרי מהפך 1977

"בעיני רבים בציבור החילוני והדתי – ציוני נתפס הרב שך כמנהיגה הבלעדי והבלתי מעורער של היהדות החרדית כולה, אך לאמיתו של דבר בעצם הימים ההם הוא נקלע לשורה ארוכה של סכסוכים פנים–חרדיים מרים עם אלה שלא קיבלו את מרותו. חלק גדול מהסכסוכים נבע מהנחתו של הרב שך שדרכו שלו היא "דעת תורה האמיתית" או "ההשקפה הטהורה" וכל השאר הן סטיות מהן. בכך ביטא הרב שך שאיפה חסרת תקדים לרכז את דעת תורה בידי אדם אחד.
 יריבו הקשה ביותר של הרב שך בתוך מועצת גדולי התורה היה הרבי החדש מגור, הלב שמחה. אדמו"ר זה היה שונה מאחיו–קודמו בתכונות אופיו ובדרכו הציבורית. הוא היה עקשן יותר, לוחמני יותר ונוטה פחות לפשרות עם הליטאים; בעמדותיו הפוליטיות נטה יותר ימינה, בניגוד לדרכו של הרב שך, שצידדה בפשרה עם הערבים; הוא לא הסתפק בגילויי אהדה לפא"י, אלא היה מוכן להתעמת עם הליטאים בשאלת היחס אליה.
בעיני הרב שך, שהיה "מתנגד" מושבע לחסידות, אדם כזה לא היה ראוי להשמיע דעת תורה. בתוך זמן קצר היה ברור כי שני האישים תקיפי הדעת עולים על מסלול של התנגשות בלתי נמנעת. שורה של מחלוקות עם גור — החל במחלוקות על איוש תפקידים ברשימת אגודת ישראל לכנסת וכלה במחלוקות על רשת החינוך החרדית לבנות בית יעקב — הביאו לכך שמועצת גדולי התורה חדלה למעשה מלתפקד. וכך, אם בתקופת גדולי המנהיגים הליטאים שקדמו לו הייתה מועצת גדולי התורה הגוף המכריע ו"גדול הדור" התערב רק בסוגיות עקרוניות מתוך הקפדה שלא לשתק אותה, בזמנו של הרב שך כינוסי
ה"מועצת" נעשו לזירת קרבות עד שלא היה טעם לקיימם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה