רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 10 בינואר 2014

הכירו את יונס, האפריקאי החמוד שלי

מאת עקיבא וויינגרטן

אקדים ואומר: אני גר בפרדס כץ - המעוז השני בארץ של האפריקנים, כשהם התחילו לבוא לכאן הייתי בין הלוחמים הגדולים נגדם. "מומחים" סיפרו לנו שהם מהווים איום ממשי: הם אלימים, גנבים, אנסים ומה לא סיפרו עליהם. הקמנו שיטור שכונתי לפטרל בלילות. החתמתי רבנים על קול קורא לבעלי העסקים שלא יעסיקו אותם. פעלתי אישית לפיטורם מכל מקום שרק יכולתי. הרבה מהם חטפו ממני מכות בסיטואציות כאלו ואחרות. עד שהתחלתי לראות שלא כל מה שסיפרו לנו נכון.

אז הכרתי את יונס. יונס הוא יותר צעיר ממני, בן 25 בסך הכל, נולד וגדל באריתריאה, שם שירת בצבא ונפצע במלחמות, עד שהחליט ביום מן הימים שנמאס לו והוא בורח, הוא רוצה חיים נורמאליים. הוא חצה את הגבול לאתיופיה, עבד שם שנה, צבר קצת כסף, משם נסע לסודן, המשיך לקהיר, ובעזרת בני דודנו בסיני הסתנן לישראל. מאז הוא גר בארץ לבד עם אחיו, ללא משפחה נוספת.
עבר זמן מה מאז השכנים החדשים תפסו חלק ניכר מהנוף בשכונה שלנו, ואני חייב לומר שהם רחוקים מאוד ממה שציירו אותם. רובם המוחץ אינם אלימים, ההיפך הוא הנכון, הם מפחדים מהצל של עצמם, לצורך השוואה הם אינם דומים כלל לכושים שאיתם גדלתי בארה"ב. הם סוסי עבודה, עושים את המלאכות הבזויות שהישראלי המצוי לא היה מתקרב אליהם, לא מתלוננים, משמשים בכיף כ'שאבעס גוי' בתמורה לחתיכת קוגל, ואין לי דבר בלב נגדם חוץ מרחמנות.
שיהיה ברור, מדינה כריבון חייבת לשמור על גבולותיה, זו אחת היסודות המרכיבות מדינה, ואין ספק שהמדינה נכשלה כאן ובגדול, השאלה היא מה עושים עכשיו לאחר המעשה. אני שמח שלא אני צריך לקבל את ההחלטה הזאת, מה שאני לא יכול להשלים זה עם מידת השנאה שהרבה מאיתנו מפגינים כלפיהם, וזאת מבלי היכרות איתם כלל.
שבוע שעבר יצא לי להיות בתל אביב בצעדת המחאה שלהם, היה זה במוצ"ש ואני צעדתי לידם עם כל השמונה בגדים, לא ראיתי אלימות כלפי אף אחד, כל שאלה ששאלתי נענתה בביישנות ובחביבות האופיינית שלהם, ניסיתי לדמיין מה היה קורה במקרה הפוך, אם אחד מהם היה נתקל בהפגנה של אנשי הימין נגדם.
בעבר, כשעבדתי בבית חולים, הגיע סודני חבול ומפורק, האלימים באותה מקרה היו אנ"ש שהחליטו שהגיעו הזמן לטפל בו, הוא עבר לינץ', על אף שהוא מצידו לא עשה להם מאומה. עד היום תקוע לי המבט שהיה על פניו, מתוך עיניו זעק המילה 'למה'?!
לגבי אותו יונס שהזכרתי לעיל, מאחר והוא עריק מהצבא, החזרתו למדינתו הרי הוא גזר דין מוות וודאי. אני מבין שמדינה קטנה כמו שלנו אינה יכולה לקלוט ולאזרח עשרות אלפי מסתננים, אבל מאידך המצפון האנושי מה יעלה בגורלם מנקר במוחי. כאמור, רגשות מעורבים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.