רגעי השבוע - פרשת האזינו, שבת שובה
"טייערע אידן אין רוסלאנד, היט שבת וועט אייך גוט זיין"! / שיחה בליל ראש השנה על תעלולי אקרובטיקה בקרקס / התפילה המרוממת ליד בית הרפואה בליווי ניגונים עממיים / חגיגת שמחת תורה בין כסה לעשור
א. השומר שבת
השנה חל יומו הראשון של ראש השנה להיות בשבת, ואף שמן התורה תקיעת שופר דוחה שבת, מכל מקום תיקנו לנו חז"ל שבשנה כזו לא יתקעו בשופר, והסיבה לכך כלשונם הידועה: "גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים".
כך פתח השנה הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א את דרשתו ביומו הראשון של ראש השנה, שחל השנה בשבת קודש. והיות והדברים חשובים ואקטואליים במיוחד לתחילת השנה, מיהרתי להעלות את עיקר הדברים מיד בראשית השבוע.
המשיך הרב להסביר: נחשוב רגע על מי מדובר; ביהודי אחד שיש לו שופר בבית, אבל הוא אינו יודע לתקוע בו כהוגן, ולכן הוא הולך לביתו של הרב ללמוד - אבל הוא לא "סומך" על השופר של הרב, אלא הוא צריך לתקוע דווקא בשופר שלו והוא מעביר את השופר שלו ברשות הרבים. בגלל אותו יהודי נמנעים כל בני ישראל בכל דוד ודור מלתקוע שופר בראש השנה שחל בשבת!
נמצא שחז"ל ביטלו את המצווה הנעלה כל כך של תקיעת שופר, וכל זאת, רק בגלל סיפור שספק אם קרה אי-פעם, וגם אם הוא אכן קרה, עדיין מדובר ביהודי שהוא שוגג, ובדרך כלל אין כהיום רשות הרבים מדאורייתא. ועם כל זאת כל בני ישראל מוסרים את נפשם ואת כל המתקת הדינים שנעשה על ידי השופר, רק כדי להציל יהודי אחד רחוק מחשש של חילול שבת.
מסירות נפש זו היא גופא ההכתרה האמיתית של הקב"ה, שרואה איך יהודים דואגים אחד לשני ומוכנים למסור את 'תקיעת השופר' שלהם לטובת יהודי אחר. ואותה מסירות הנפש פועלת נחת רוח ותענוג גדול בשמים, וכך אנו פועלים את המתקת הדינים ממש כמו השופר בעצמו.
בהמשך הדברים פלפל הרב בדברי הרמב"ם שכתב: "ולמה אין תוקעין, גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. או יוציאו מרשות לרשות ויבוא לידי איסור סקילה". ולכאורה אם מדובר ביהודי שהוא שוגג, כיצד הוא חייב באיסור סקילה?
ועל כן מוכרח לומר שמדובר ביהודי שכבר הביא את השופר שלו לרב בשוגג, והרב לימד אותו כיצד לתקוע, והוא מחליט להחזיר את השופר לביתו, ואף שהרב מזהיר אותו שהדבר אסור, מכל-מקום הוא מחליט להחזיר את השופר ולעבור על איסור סקילה.
ועל-פי זה, הדברים מקבלים משנה תוקף, גם אם מדובר ביהודי שמוכן לעבור על איסור שבת במזיד, ולעבור על איסור תורה מפורש שעונשו סקילה, מכל מקום גם ליהודי כזה דאגו חז"ל, ותיקנו שלא לתקוע בשבת כלל.
ומכאן שמסירות הנפש שלנו שלא לתקוע בשופר בשבת, היא אף על יהודים רחוקים ביותר, ועם כל זה תפקידנו הוא לדאוג גם להם, וזה מביא כאמור את המתקנת הדינים למעלה באופן נפלא.
הרב שליט"א הביא דבר פלא מהספר 'ערוך לנר', שבכל השנים בהן חל ראש השנה בשבת, היו שנים מיוחדות, אם לטב אם למוטב. כדוגמה, בשנים של חורבן הבית הראשון והשני - חל ראש השנה בשבת. וגם המאורעות הקשים והטבח הנורא שהיו לפני שלוש שנים בארץ ישראל - היו בשנה שבה ראש השנה חל להיות בשבת. ומאידך, השנים הכי טובות לבני ישראל - גם היו שנים שבהן חל ראש השנה להיות בשבת, הן השנה שבה מחל הקב"ה לישראל על חטא העגל, ובניית המשכן, וגם הזמן שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל היה בשנה כזו. כך ששנה עם קביעות שכזו יש בה עניין מיוחד.
ועל-פי האמור לעיל נבין, כיצד נוכל לפעול שהשנה הזו שבה חל ראש השנה בשבת, תהיה שנה טובה ומתוקה, בהפלגה גדולה כמו אותן שנים מיוחדות שבהם חל ראש השנה בשבת. שהרי בשנים שבהם יהודים הבינו את גודל מעלת השבת, והם פועלים לייקר ולכבד את השבת, ולפעול גם כדי להציל יהודים רחוקים ממש מחילול שבת אחד, זה גורם שהשנה הזו תהפוך לשנה טובה ומתוקה. ולהיפך ח"ו, אם בשנה זו לא מקפידים על כבוד שבת, ולא עוזרים לעוד יהודים לשמור שבת זה גורם להיפך הטוב ח"ו.
וכאן סיים הרב שליט"א את עיקר דבריו, בקריאה לכלל הציבור, לעשות השנה 'שטורעם' גדול על שמירת השבת, גם לעצמנו וגם ליהודים שעדיין לא יודעים, ולוּ גם בחלק מהדברים, לעשות קידוש ולהימנע ממלאכות. ועל-ידי זה נזכה לשנה טובה ומבורכת בהפלגה גדולה ממש.
על דברים נפלאים אלו של הרב שליט"א, אפשר להוסיף נקודה נפלאה: הרי בדברי בעל ה'ערוך לנר' כתוב, שבשנה של הקמת המשכן חל ראש השנה בשבת, והנה ממלאכות המשכן לומדים חז"ל את כל הל"ט מלאכות שבת, ובמיוחד את איסור הוצאה. ומכאן סימוכין לקריאת הרב, שדווקא בשנה שחל בה ר"ה בשבת, יש להקפיד ולעורר במיוחד על כבוד ומצוות השבת!
ב. דאָס פּינטעלע אִיד
השנים לימדו אותי, שעם כל ההכנות לפני ועל אף הרצינות הנדרשת בראש השנה עצמו, בכל זאת יעלו נושאים בעלמא, כאלו שלא קשורים ישירות לעיצומה של 'יומא אריכתא'; כל שנה עם האורחים המגוונים והדיבורים שצריכים להיאמר או להתייחס אליהם ועליהם, הכל כדי שהמסובים ירגישו רצויים, ובהם כאלו שכל מילה בסעודת ליל החג, יכולה להכריע באם יגיעו למחרת לתקיעת שופר.
ביום שישי שעבר, מספר שעות לפני כניסת שבת ראש השנה, מגיעה פנייה טרייה אליי: "אנחנו שלושה אורחים מישראל שהגענו לתחרות במוסקבה, מחפשים היכן אפשר להירשם לסעודת החג". לפי סגנון הכתיבה נראה היה שמדובר בצעירים, וניסיתי לחבר אותם לאירוע מתאים לשכבת גיל זו, אך גם שם הכל היה מלא מעל ומעבר. זוגתי שתחיה הציעה שנזמינם אלינו הביתה. שלחתי אליהם את כתובת בית הכנסת, עם ציון שעת תחילת וסיום התפילה. הם חיכו לי, שלושה צעירים בוגרים שכבר שבוע ימים מאז נחתו מישראל, וכעת, יחד עם שאר האורחים המגוונים יצאנו לביתנו ובלבי - כמו תמיד - תפילה שהאורחים ירגישו נוח בכלל ועם שאר המסובים בפרט.
דווקא להם, לאורחים שבאו מישראל, הכל היה חדש לגמרי. הקידוש הארוך, נטילת ידיים והשתיקה עד לביצוע החלה. על 'תפוח בדבש' נראה ששמעו אי פעם, אבל על שאר סימני החג שעל שולחננו מבית אבא - כלל לא חלמו.
עוד מנה ועוד ניגון, עוד דיבור ועוד עניין, והקרח נשבר, כל אחד בתורו אמר כמה מילים, על קדושת היום, או ברכה לשנה החדשה. ואלו מישראל, דיברו על עצמם, על הגעתם למוסקבה, להתמודדות בתחרות בענף אקרובטיקה באחד הקרקסים הגדולים פה.
וכך מצאתי את עצמי בלילה הראשון של ראש השנה, מקשיב ומתעניין מה עומד מאחורי שחקנים בקרקס: "השקענו שנים רבות להתאמן באופן אינטנסיבי, במהלכם עבדנו על גמישות, יציבות, כוח, עד לאפשרות להשתתפות בתחרויות מעבר לים, מול להטוטנים, לוליינים או אקרובטים מקצועיים וגדולים, לבצע תרגילים באוויר, ללכת על הידיים והכל בשיווי משקל תוך הקפדה כל הקואורדינציה להשגת היעדים הנדרשים בכל פעם"...
"על ר' מענדל פוטרפס שמעתם?" - שאלתי, כשאני יודע מראש את התשובה, והמשכתי מיד עם תיאור קצר על המשפיע המפורסם, שהיה כאן ברוסיה:
"טבע האדם הוא, שבהיקלעו למצב קשה, יביט כל העת על הצדדים הרעים והמעציבים שבו, אך לא כך היה ר' מענדל. הוא החליט כי לאורך המאסר כאן ברוסיה, מכל דבר שעובר עליו ינסה ללמוד ולהבין הוראה כלשהי בעבודת ה', שהרי הכל בהשגחה פרטית" - פתחתי בהסבר קצר על דמותו האגדית של ר' מענדל ע"ה.
וסיפרתי את אחד מסיפוריו המוכרים, בו תיאר ר' מענדל אסיר מעניין עמו שהה במחנה, שסיפר לסובבים כי לפני מאסרו שימש כלוליין וביצע תרגילי אקרובטיקה מרהיבים, ואחד מהם היה הליכה על חוט המתוח בין שתי נקודות בגובה רב. שאר האסירים סירבו להאמין לדברים, הוא התחייב כי ביום שישוחרר, ובכפוף לאישור המפקדים, יראה לכולם את יכולותיו בתחום.
ואכן, בהגיע יום שחרורו, קיבל האסיר את האישור, מתח חבל בין שני עצים גבוהים ולמול עיניהם המשתאות של האסירים והסוהרים, הלך לאיטו על החבל מקצהו האחד לקצהו השני בלי ליפול.
כשוך תשואות הקהל וקריאות ההתפעלות, שמע ר' מענדל את השאלה של כמה אסירים ללוליין המשוחרר: "כיצד באמת הצלחת לעשות דבר שכזה? הרי החבל גבוה והסכנה גדולה!". האיש השיב כי יש בזה כלל ברזל אחד: "כאשר אתה על החבל, אסור לך להביט לא אחורה ולא למטה. אסור לך להתייחס לתשואות הצופים וגם לא לחשוב על הסכנה. משימתך היא להתמקד במטרה הנמצאת בקצהו השני של החבל, ולהתעלם מכל השאר"!
כשהיה ר' מענדל מספר את הסיפור, הדגיש את ההוראה אותה למד ממנו: כאשר היהודי עושה את מה שמוטל עליו לעשות, אל לו להביט על הקושי המתלווה לכך או להתייחס למי שמזלזלים בו ובכוונתו. עליו להתמקד במטרה ורק כך יצליח!
הם כולם הסכימו עם הדברים שאמר אותו לוליין. גם אותם לימדו להיות ממוקדים במטרה עד הסוף. הוספתי לדבר על עיצומו של ראש השנה, והוא 'המלכת המלך'. בעדינות ובכבוד הצעתי להם, שגם בעודם מהלכים על החוטים ומלהטטים בגובה של האולם, ינסו אפילו רק לרגע לזכור, שיש מלוא הקב"ה כבודו בכל מקום והוא מחכה לכל יהודי שימליך אותו ביום הקדוש הזה. ומי יודע ואולי, החלות, התפוח והדבש, הרימון ושאר הסימנים, הדיבורים והניגונים - יובילו אותם יום אחד, למטרה האמיתית, לנקודה הפנימית - דאָס פּינטעלע אִיד!
ג. רחמנא ליבא בעי
באחת השבתות לפני כשנה וחצי, התארח אצלנו אחד מבעלי המנגנים המפורסמים והמוכרים בציבור החרדי בכלל ובמגזר החסידי בפרט. במהלך הסעודה כיבדתי אותו לדבר ולברך. הוא אמר 'לחיים', וסיפר על תקופה רפואית מאתגרת שעבר עם אחד מילדיו, ובשל כך נאלץ לשהות בחו"ל למשך מספר חודשים, בהם לא עבד, וזכה לראות מקרוב כמה חסד ואהבת ישראל יש בעולם היהודי הגדול.
קרוב לאותו בית רפואה מיוחד בו בנו קיבל את הטיפול שהציל ב"ה את חייו - יש בית חב"ד המשמש גם את המלווים של בן משפחה המאושפז, והוא הרבה לשהות בו בימות החול ובשבתות, כשבלבו כל הזמן הרצון, לחזור לפחות לחודש תשרי לביתו, אך הדבר לא התאפשר. וכך סיפר:
"נכנסתי לקראת תפילת 'כל נדרי' בליל יום הקדוש, לבוש באותם בגדים חסידיים כמו בארץ ישראל, נעמדתי עם המחזור שלי להתחיל את התפילה. התבוננתי מסביב, אנשים בלבושים שונים, בליל של שפות, לא הכרתי אף אחד, והכי קשה היה לי לשמוע את הניגונים העממיים והפשוטים לכאורה, ששליח הציבור שר לטובת הציבור המגוון. אני, שבכל שנה עומד קרוב לרבי שלי בבית המדרש הגדול שלו, בעודי מנצח על מקהלה של אברכים המלווים את הבעל-תפילה, עם ניגונים עתיקים ומשובבי לב, בנוסח העובר מדור לדור - התקשיתי ביותר באותם רגעים בבית חב"ד בארץ נכר.
וככל שהתפילה התקדמה והשירים נשמעו מהשליח המסור, בטונים לא שווים וקולות לא אחידים של המתפללים - כך לפתע התעוררה נפשי יותר ויותר. התבוננתי לתוכי, איפה אני עומד, מדוע אני כאן, מה הסיבה שהאברך החב"דניק מתמסר פה כל-כך - כל אלו גרמו לי להתפלל בכוונה ובהתעוררות, שעד אז לא קרה לי בחיים. כן, אותם שירים שלא הייתי חושב לשיר אותם בימים הנוראים, הם אלו שהרימו את התפילה שלי לגבהים חדשים". הוא השתתק לרגע, געגוע נשמע בקולו ואמר: "מאז בכל שנה בראש השנה ויום כיפור, אני נזכר באותם תפילות, ויודע להעריך גם שירים אחרים, כי "רחמנא ליבא בעי" - הקב"ה הרחמן דורש את הלב!
זכינו כאן בחסדי שמים, ובבית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה' נוסח התפילות בשבתות בכלל ובימים הנוראים בפרט - דומה כמעט בשלמות לבית כנסת חב"די רגיל. אך משולבים במהלך התפילות גם מנגינות אחרות שלא נשמעות בבית כנסת חסידי רגיל - וזאת במטרה להשרות אווירה נינוחה וטובה, למתפללים חדשים, או כאלו שלא רגילים לתפילות ארוכות, אם כי ברובה של התפילה הכל דומה.
שלשום, קיבלתי מבית הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, הקלטות שמע ארכיוניות של סבה של הרבנית לאזאר, הרב החסיד ר' שלום פויזנר ע"ה, שהיה חסיד מסור של שלושה אדמו"רים: הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ והרבי נשיא דורנו. במשך עשרות שנים הוא שימש כשליח הרבי בפיטסבורג, פנסילבניה, ועמד בראש ישיבת "אחי תמימים" שם. צאצאיו הקליטו בימות החול את נוסח התפילות בימי הנוראים, כפי שזכר אותן עוד מחצר הרבי הרש"ב. האזנתי להן ושמחתי מאוד.
בילדותי התפללתי בבית הכנסת באיאן ב'בתי הורנשטיין' בירושלים. עם שליח הציבור החסיד הישיש ר' וועלוול פישמן ע"ה, ונוסח תפילה שלו ושאר בעלי התפילה הנפלאים נטבעו בליבי כ"גירסא דינקותא". נוסח שמקורו בחצר חסידית רוז'ין שקמה בבוקובינה, ליד הרי הקרפטים. אומנם אזור הקרפטים רחוק מאוד מליובאוויטש. עם זאת, מומחים להיסטוריה של נוסחאות מנגינת התפילה יודעים, שגם ניגוני חב"ד וגם של רוז'ין שייכים לקטגוריה "נוסח וואהלין". וכך כאשר שמעתי את ההקלטות של הרב פויזנר - זיהיתי את הניגונים שאני מכיר מילדות.
מזה כשני עשורים אני זוכה לשמש כ'בעל שחרית' בימים הנוראים בבית המרכזי, תוך שמירה בסייעתא דשמיא על הנוסח המקורי עליו גדלתי, עם תוספות נעימות ששמעתי בהמשך השנים מתפילתו של אאמו"ר שליט"א, ולשלב - כמו אותו שליח ליד בית הרפואה בארה"ב - עם מנגינות שציבור הרבגוני כאן ישתלב ויתחבר. העיקר הוא שתפילותיהם של כולם יתקבלו לרחמים ולרצון, בטוב הנראה והנגלה.
ולתמונת השבוע שלי: שמחת תורה בעשרת ימי תשובה
באווירת הימים הנוראים שעטפה השבוע את העיר 'קלינינגרד' בחרדת קודש, בעיצומם של
עשרת ימי תשובה אלו, בין כסה לעשור שנת ה'תשפ"ז, התחלפה תחושת היראה בשמחה
יהודית פורצת גבולות. בעוד שערי שמים פתוחים לקבלת התפילות, נפתחו לרווחה גם שערי
בית הכנסת הגדול והחדש בעיר לקבלת פניו של אורח כבוד מיוחד - ספר תורה חדש ומהודר.
האירוע המרומם שילב את רצינות התקופה עם השמחה העצומה של חגה של תורה, והפיח רוח
של התחדשות ותקווה בקרב בני הקהילה המקומית לקראת השנה החדשה והמתוקה.
זכיתי בחסדי שמים להגיע בטיסה ממוסקבה לעיר זו, לקחת חבל בשמחה גדולה זו לכבודה של תורה ולתפארת עבודת השליחות הקדושה בעיר. הביקור היה קצר, בלילה כבר טסתי חזרה למוסקבה, ועל אף זאת, החוויה הייתה גדולה ונפלאה, מתוך שבח והודיה להקב"ה על הנסים המלווים את עבודת השליחות. ובמיוחד על אחד מהם, אותו אוכל בס"ד לספר בהרחבה בעוד שבועות מספר - הקמת מוסד חדש לחינוך יהודי, בתוך מבנה מפואר שנרכש לפני שבועיים בדיוק, באחד השכונות היוקרתיות במרכז העיר ההיסטורית.
לקראת השעה המיועדת החלו לזרום אל האולם המפואר המוני חוגגים, ובהם בני הקהילה, תלמידים ובני משפחותיהם. אל החוגגים המקומיים חברו אורחים רבים שעשו את דרכם ממוסקבה הבירה, מארצות הברית, מדובאי ומארץ הקודש. את פני הבאים קיבלו במאור פנים רבה של קלינינגרד, הרב דוד שוועדיק; יחד עם שליח הרבי בעיר, בני היקר הרב אברהם ברוך. ניכר היה על פני המשתתפים כי ההשקעה העצומה והעבודה מאחורי הקלעים על ארגון המעמד, שעליהן ניצח השליח יחד עם רעייתו השלוחה במסירות אין קץ, נשאו פרי והביאו לתוצאה מושלמת ומרחיבת לב.
במעמד כתיבת האותיות האחרונות כובדו רבני הקהילה, שלוחים חשובים ואורחים נכבדים, ובהם ידידו של התורם הרב גרשון לישוש, הדיין הרב שניאור זלמן הכהן כהן, סופר הסת"ם הרב מיכאל גרשון מישולבין ונכבדים נוספים רבים.
הנגיד מר אדיק אלחנן מיגירוב, אשר תרם את ספר התורה לזכות הוריו היקרים אברהם ושרה לאורך ימים ושנים טובות, נשא דברים נרגשים לפני הקהל ואיחל: "יהי רצון שתמיד יתכנס כאן מניין ושתמיד יקראו בתורה הקדושה. ה' יעניק לכולכם בריאות ושנה טובה ומתוקה". רגע שיא נוסף נרשם עת הוקרנה ברכה מצולמת מיוחדת ששיגר הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א. שעמד בדבריו על מעלת האחדות סביב התורה, ובירך בחום את בני הקהילה ואת התורם החשוב.
ההתרגשות הגיעה לשיאה כאשר יצאה התהלוכה מחוץ לאולם אל רחובה של עיר. חרף מזג האוויר החורפי והגשם שירד, גברה שמחת התורה על הכול, כפי שנהוג ביום חגיגי זה שבו לא נאמר תחנון. בני הקהילה ואורחיהם יצאו בריקודים סוחפים תחת החופה המעוטרת והגדולה, לקול צלילי המוזיקה המשמחת שהופקדה בידיו האמונות של מנהל מוסד החינוך "חיוך הלב", המשפיע ובעל המנגן הרב אברהם אלימלך גדז'. ניגוני השמחה שהוביל סחפו את ההמונים להקפות עליזות, ומשם הוכנס ספר התורה בהקפות ובריקודים של מצווה אל תוך היכל בית הכנסת, לעבר ארון הקודש, מלווה בשירת "שאו שערים ראשיכם" שהרעידה את קירות האולם.
הכנסת ספר התורה מהווה נדבך נוסף ומשמעותי בהתפתחותה המרשימה של הקהילה היהודית בקלינינגרד, הזוכה לפריחה מחודשת. המעמד המרומם נחתם בסעודת מצווה חגיגית, שבמהלכה הוענק למר מיגירוב שי הוקרה מיוחד מאת בני הקהילה והנהלתה. ההתוועדות החסידית המרוממת נמשכה אל תוך הלילה, כשהמשתתפים מקבלים על עצמם החלטות טובות של הוספה בלימוד התורה ובקיום המצוות מתוך התקשרות איתנה, ובתפילה זכה שספר התורה החדש יאיר את העיר כולה בשנת גאולה וישועה ובגמר חתימה טובה.
גוט שבת
וגמר חתימה טובה!
שייע
