יום חמישי, 30 באפריל 2020
החיזוק היומי - הרב אליהו רבי
שלום וברכה מורי ורבותי!
וביום הזה בשנת ק"ד, נפטר רבי לוי בן גרשום.
מי זה רמי לוי בן גרשום?
הרלב"ג, מי זה הרלב"ג?
לאחרונה
דיברנו עליו, הוא ייצר וגילה לנו את ההבדל בין פוחד למפחד, בין "פָּחֲדוּ
בְצִיּוֹן חַטָּאִים" (ישעיהו לג, יד) שזה הרשעים לבין "אַשְׁרֵי אָדָם
מְפַחֵד תָּמִיד" (משלי כח, יד), הוא חידש לנו מה הוא פחד חיובי ולמדנו יחד
עד כמה לחשוש מהדבר שגורם לאסון זהו פחד חיובי, אבל לחשוש מהאסון הוא פחד
שלילי, הוא פחד שנובע מאדם שכבר ביצע את מה שגורם לאסון.
זה בדיוק כמו ההבדל לחשוש מעבירת תנועה או לחשוש מהשוטר. מעבירות צריכים לחשוש, אבל מהשוטר חושש רק מי שכבר עבר על העבירה.
כל
כך הרבה אנחנו מדברים על גדולי ישראל שנפטרים מן העולם בשנים עברו, אבל
איזה כיף ומדהים ונחמד להתחבר לאותו גדול על ידי דבר הלכה ששמענו בשמו, על
ידי היכרות מוקדמת שיש לנו איתו על דברים חיוביים ונפלאים שהוא השאיר
בעולם.
אין דברים מדהימים ויפהיפיים יותר מאלו.
ושימו לב טוב!
היום יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו.
ישנם בעלים שיוצאים מהבית ולא משאירים את הרושם החיובי הזה, ישנם נשים שיוצאות מהבי ומשאירות רושם קשה ואיום ונורא.
הגמרא (ב"מ ס"ו ע"א) מספרת שישנה אשה שיכולה לומר לבעלה בהיותו חולה: "אני
לוקחת ממך גט על תנאי רק בגלל שאני לא רוצה להיות חלילה וחס לאחר מותך
זקוקה לייבום, לחתונה עם אחיך הרווק, כי הוא בחור מאוד מאוד בעייתי".
אבל כאשר הוא חוזר ונהיה בריא, היא אומרת לבעלה: "לקחתי את הגט ברצינות, אני לא רוצה להתחתן איתך", והגמרא מצדיקה אותה.
רק רגע, מה זאת אומרת? את אוהבת את בעלך או שונאת אותו? הלא אם הוא היה מת היית יושבת ובוכה!
"נכון, הייתי בוכה, כי זו המודה, כך צריך לעשות לעיני כולם, אבל מבחינתי הייתי שמחה על מותו".
הרושם
שאתה משאיר בבית זו היא הצוואה שלך לא רק לאחר מותך אלא גם בחיים, מה שאת
משאירה בתחושות של הבעל בעמקי הלב, זה מה שנשאר באמת ממך, לא כל מה שכולם
רואים ולא כל התמונות והסרטונים הצבעוניים.
כל
אח מאיתנו מקפיד להשאיר רושם טוב, איכותי, אמיתי לאחר כל שיחה, לאחר כל
ארוחה ולפני כל יציאה מהבית, וזוכים לאהבה ואחווה שלום ורעות,
ברוכים תהיו!
קריאת ולימוד ה' פסוקים מספר דברים על פי הנהגת כבוד האדמו"ר לימים אלו:
{מט} וְכָל-הָ֨עֲרָבָ֜ה עֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה וְעַ֖ד יָ֣ם הָֽעֲרָבָ֑ה תַּ֖חַת אַשְׁדֹּ֥ת הַפִּסְגָּֽה:
{א} וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁה֘ אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם שְׁמַ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ אֶת-הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י דֹּבֵ֥ר בְּאָזְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם וּלְמַדְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וּשְׁמַרְתֶּ֖ם לַֽעֲשֹׂתָֽם:
{ב} יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב:
{ג} לֹ֣א אֶת-אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהֹוָ֖ה אֶת-הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֔נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים:
{ד} פָּנִ֣ים | בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ:
משנת יאשיהו - לימוד ששה סדרי משנה בק"ק שובה ישראל ליום חמישי ו אייר התש"פ
פרק א - משנה א
הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַּר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמֵּבִיא מִן הָרֶקֶם וּמִן הַחֶגֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מִכְּפַר לוּדִים לְלוּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפַנַי נֶחְתַּם אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת. הַיָּם וְהַמּוֹלִיךְ. וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִּמְדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֵגְמוֹנְיָא:
פרק א - משנה ב
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵרֶקֶם לַּמִּזְרָח וְרֶקֶם כַּמִּזְרָח, מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם וְאַשְׁקְלוֹן כַּדּרוֹם, מֵעַכּוֹ לַצָּפון וְעַכּוֹ כַּצָּפוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַכּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַגִּטִּין:
פרק א - משנה ג
הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם, אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו:
בבקשה מכולם להקדיש את הלימוד לרפואת כבוד הרב
מי האיש החפץ חיים - לימוד יומי הלכות לשון הרע לק"ק "שובה ישראל" ליום חמישי ו אייר התש"פ
אֲפִלּוּ אִם הוּא רוֹאֶה, שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁלֹּא יְגַלֶּה, יְסֻבַּב לוֹ הֶפְסֵד גָּדוֹל בְּעִנְיָנָיו, כְּגוֹן, שֶׁהוּא תַּחַת רְשׁוּת אֲחֵרִים, וּכְשֶׁהֵם מְבִינִים אֶת הַדָּבָר וְעוֹמְדִים עָלָיו, שֶׁיְּגַלֶּה לָהֶם, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה, יַחְשְׁדוּהוּ, שֶׁגַּם יָדוֹ הוּא עִם פְּלוֹנִי, וַעֲבוּר זֶה יְסַלְּקוּהוּ מִמִשְׁמַרְתּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ בַּמֶה לְפַרְנֵס אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר, כְּכָל שְׁאָר חַיָּבֵי לָאוִין, שֶׁמְחֻיָּב לִתֵּן כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן, כַּמְבֹאָר בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן קנ''ז סָעִיף א' בהגה''ה. אִם לֹא בְּמָקוֹם שֶׁבְּגִּלּוּי תִּהְיֶה תּוֹעֶלֶת לְסַלֵּק הַנְּזָקִין וּלְהַשְׁבִּית הָרִיב. אֲבָל אֵין לְמַהֵר לִסְמֹךְ עַל זֶה הַהֶתֵּר, כִּי צָרִיךְ לָזֶה פְּרָטִים רָבִּים, וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר, אִם יִרְצֶה ה', לְקַמָן בִּכְלָל ט' בַּאֲרֻכָּה.
בבקשה מכולם להקדיש את הלימוד לרפואת כבוד הרב
יוסי יזדי - מייחל להקבלת פני השבת
'השפת אמת' זיע"א (אחרי מות, תרל"ב), מביא את דברי הגמרא (ברכות יג, ע"א): "למה קדמה פרשת 'שמע' ל'והיה אם שמוע', כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות".
כשיהודי מקיים את מצוות המלך הרי הוא דבק בו, כדברי ה'תיקוני זוהר' הקדוש (תיקון כט), ש'מצוה' היא מלשון 'צוותא' - חיבור. כשאדם מקבל עול מלכות שמים, כלומר מיישב את דעתו, מתבונן ומכין את עצמו לקראת קיום המצוה, שהנה הוא הולך להיפגש עם המלך ולהיות קרוב אליו, אז זוכה הוא לקיים את המצוה מתוך חיות ושמחה.
נשאלת השאלה, מה קורה בזמן שאדם עוסק בענייני חולין, איך יוכל גם אז להיות קרוב אל הקב"ה, מהיכן יכול הוא לשאוב שמחה וחיות כשהוא לא עוסק בתורה ומצוות? עונה ה'שפת אמת': "והיינו, שצריך להיות כל מחשבות האדם תמיד להיות מוכן לעשות רצון המקום ברוך הוא, וזה יתן לו חיות ושמחה. וזה נקרא שמירת המצוות, להיות יושב ומצפה וממתין תמיד מתי יגיע לידו לעשות רצון המקום, ועל ידי זה כשתבוא לידו יקיימנה כראוי".
'שמירה' היא לשון המתנה וציפייה, כמו שפירש רש"י את הנאמר על יעקב אבינו (בראשית לז, יא) "ואביו שמר את הדבר" - "היה ממתין ומצפה מתי יבוא". יוצא מדבריו חידוש עצום, ששלמות המצוה היא לא רק הקיום המעשי, אלא בעיקר התשוקה והכמיהה מתי תגיע לידו קיום המצוה, מפני שכך הוא מגלה דעתו שחביבה המצוה בעיניו והוא שמח בה. אם כן, גם כשאדם לא עוסק בפועל במצוה, יש לו התעוררות וחיות מזה בעצמו שהוא מתגעגע וממתין למצוה הבאה שתזדמן לפתחו.
בספר 'דרכי העבודה' מביא את דברי הרב הקדוש ה'קדושת לוי' מברדיטשוב זיע"א (ויצא) שכותב אף יותר מכך: "והנה יש עוד בהכוסף מעלה יתירה, כי במעשה אינו רק מה שעושה, דרך משל תפילין, כשמניח אז אין בידו אלא מצות תפילין. אבל הכוסף והתלהבות שיש לו להמצוה כדי לעשות נחת רוח להבורא הוא כולל כל המצות ומעלה עליו כאילו עשאן לכל המצוות".
דוגמא לכך, מספר רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל ('דיבורי אמונה', חלק ב): "אמו של רבינו נחמן מברסלב זיע"א, הצדקנית מרת פייגא ע"ה, שאלה פעם אחת את רבינו, מדוע העריך והחשיב הבעל שם טוב הקדוש כל כך את בתו, הסבתא הצדקנית מרת אדל ע"ה, והפליג מאד בגדולתה עד כדי כך שהחשיבה במדרגה נעלה יותר מבנו, הלא הוא הצדיק, רבי צבי זיע"א. השיב רבינו, הסבתא אדל התהלכה תמיד בלב מלא געגועים להשם יתברך, ולא הפסיקה לחשוב מה עוד הייתי יכולה לעשות שיהיה לרצון לפניו".
ה'שפת אמת' (שבועות תרל"ז) מבאר את ציווי הקב"ה 'זכור את יום השבת' ו'שמור את יום השבת', ושואל איך ניתן לקיים את הציווי של שמירת שבת באמצע השבוע?
ומבואר מדבריו, שבעת שמגיע לאדם ניסיון וקשה לו להתגבר על יצרו, יכול לקבל כוח מ'זכור את יום השבת לקדשו'. שיתבונן שהרי אם חס ושלום יעבור על העבירה ויכנע ליצרו, הרי זה יגרום פגם בשבת קודש הקרבה ובאה, ואם חס ושלום האדם ילכלך את עצמו בדבר לא טוב באמצע השבוע, איך יוכל לקבל פני שבת ואיך יזכה ליהנות מאורה? ולכן, על ידי שהאדם זוכר שבשבת הוא נכנס לבית גנזיו יתברך, הוא יכול לשמור את עצמו בששת ימי המעשה ממה שצריך להישמר, וכך לזכות לעונג שבת, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.
באופן דומה הוא מפרש (כי תשא תרל"א) את הציווי 'זכור' ו'שמור את יום השבת', ש'שמור' הוא לשון המתנה כמבואר לעיל, שהאדם יוכל כל ימות השבוע לחיות קרוב אל ה' יתברך ולדבוק בו על ידי שהוא זוכר וחושב על שבת, כמו שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה - נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת ונמצאת אכילתה של הראשונה לכבוד שבת (גמרא ביצה ט"ז, ע"א ורש"י שם). וכך גם כל יהודי צריך כל השבוע להיות מצפה, משתוקק ומתגעגע לנועם שבת, להכין את עצמו ליהנות מאורה על ידי סור מרע ועשה טוב.
כותב הרמב"ם (שבת פ"ל, ה"ב): "איזהו כבוד זה שאמרו חכמים, שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת, ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש, מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך".
כתוב בתורה (כי תשא לא, יג) "אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם, לדעת כי אני ה' מקדישכם". בעל ספר 'הלקח והלבוב' מביא בשם הרב הקדוש רבי אהרון הגדול מקרלין זיע"א, 'אך' מלשון 'מיעוט', כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה כב, ב) "אכין ורקין מיעוטין הם".
שאם בבוא השבת מרגיש האדם בעצמו שהוא מעט הערך והשויות, ורואה את עצמו מלא חסרונות, או 'אך' מלשון הפסוק (בראשית ז, כג) "וישאר אך נח", שדרשו חז"ל (תנחומא נח, ט) שהיה נח גונח שהכישו ארי. ובבוא יום השבת, גונח ומתאנח האדם מזה שהכישו אותו החיות הטורפות בימות החול והיה להם שליטה עליו, אומר רבי אהרון מקרלין שהעצה היא 'את שבתותי תשמורו' - לשמור את יום השבת, כי השבת מרוממת ומגביהה את האדם. 'כי אות היא ביני וביניכם', השבת מחברת ומקרבת את האדם לבוראו, וגדולת השבת היא עד כדי כך שנאמר עליה בפסוק שלאחר מכן 'כי קודש היא לכם', שהאדם בעצמו מתקדש על ידי השבת.
'הלקח והלבוב' כותב דברים נפלאים על חשיבות קבלת שבת קודש: "אמרו חז"ל (שבת יב, ע"א) 'חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה'. ערב שבת צריך האדם למשמש בגופו ולראות כל הבגידות שבגד בששת ימי המעשה, בגדו' היינו 'גופו' שהוא בגד להנשמה הקדושה, ולראות שיהיו בגדיו לבנים.
ואף אם לא הכין האדם עצמו בימי המעשה כראוי לשבת קודש, ואף אם עבר הערב שבת בלי להכין עצמו להמתנה הגדולה של שבת קודש, הרי ה'שפת אמת' (כי תשא תרמ"ג) מחזק לבבנו במה שאמרו חז"ל שבשבת צריך להיות כל מלאכתך עשויה. דהיינו, כי בבוא יום השבת והאדם רואה כי לא הכין עצמו כלל, ומוצא את עצמו ריק מכל בבחינת 'אך', רואה בעצמו רק מיעוט וחסרונות, ומאוד משתוקק לבוא ליום השבת, 'תשמורו' מלשון 'יושב ומצפה', אז בבוא השבת הוי כאילו כל מלאכתך עשויה'.
וזה לשון ה'שפת אמת': "על ידי השתוקקות והרהורי תשובה כשבא השבת קודש, ומצטער על מיעוט הכנה מה שאינו מוכן לקבל קדושת השבת, יוכל להיות כאילו 'כל מלאכתו עשויה' כמו שהקב"ה מקבל השבים בתשובה קודם הסתלקותם מן העולם, וכן כתוב בספרים שערב שבת קודש הוא יום מוכן לתשובה".
שנזכה! שבת שלום!
יוסי יזדי - מטפל ומאמן אישי.
מרת רבקה יוכבד דויטש ע"ה
ברוך דיין האמת
קומט אריין די ביטערע נייעס אז האשה החשובה רבקה יוכבד דייטש דאס ווייב פון דאס לאנגיעריגע הצלה פארעמעדיק ר׳ שלום יוסף דייטש האט ליידער צירוק געגעבן איהר נשמה הטהורה נאכן זיך ראנגלען עטליכע שווערע וואכן מיט דאס ביטערע מגיפה נעבעך
יהי רצון שלא ישמע שוד שבר בגבולנו שנשמע ונשבשר בשורות טובות
BDH: Mrs Rivka Yecheved Deutch U”h Eishes R’ Shulem Yosef Hatzolah W56 Bas R’ Bentzion Wertzberger 52 years Wmsbg.
הירשם ל-
רשומות (Atom)