אדם מתכנן, אבל הקב״ה מחליט

אדם מתכנן, אבל הקב״ה מחליט

מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

יש מילה בתנ״ך שמתארת את היכולת של האדם לחשוב קדימה, לתכנן ולמצוא דרך להשיג את מטרתו: תחבולות.

תחבולה אינה רק רעיון טוב. היא היכולת לחשוב כמה צעדים קדימה, לראות מה יכול לעזור ולתכנן כיצד להגיע לתוצאה הרצויה.

אנחנו מוצאים את הרעיון הזה כבר בתחילת התורה, בגן עדן.

היו שם שני עצים מיוחדים: עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים (בראשית ב, ט). הקב״ה ציווה את אדם הראשון שלא לאכול מעץ הדעת:

״וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת״

(בראשית ב, יז).

לעומת זאת, לא נאסר על אדם הראשון לאכול מעץ החיים.

נשאלת השאלה: מדוע אדם הראשון לא אכל פשוט מעץ החיים?

האור החיים הקדוש שואל את השאלה הזאת ומסביר שלפני החטא אדם הראשון היה ״מושלל מההכרה והידיעה לבקש תחבולות לעלות ברומי הצלחות גופיות״. כלומר, עדיין לא הייתה בו אותה יכולת לחשוב כיצד להשיג דברים בעולם הגשמי, כיצד להגיע להישגים וכיצד לתכנן את הדרך אליהם.

אחרי החטא השתנה דבר יסודי. האדם קיבל ידיעה חדשה ויכולת חדשה: לחשוב, לתכנן ולמצוא דרכים להשיג את מבוקשו. לכן אומר הקב״ה:

״הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם״

(בראשית ג, כב).

עכשיו יש חשש שהאדם ישלח ידו גם לעץ החיים. לכן הוא גורש מגן עדן, והדרך אל עץ החיים נשמרה:

״וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים״

(בראשית ג, כד).

המסר עמוק: עץ הדעת נתן לאדם את היכולת לחשוב כיצד להשיג. עץ החיים מזכיר לו שלא הכול ניתן להשגה בכוחו שלו.

האדם צריך להשתמש בשכל שלו. הוא צריך לחשוב, לתכנן ולהשתדל. אבל היכולת לעשות זאת, וגם התוצאה הסופית, באות מאת הקב״ה.

את זה רואים היטב במלחמה. שלמה המלך אומר:

״כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ״

(משלי כד, ו).

במלחמה רואים היטב עד כמה התחבולות חשובות. צד אחד מתכנן, הצד השני מגיב. כל מהלך מביא איתו מהלך נוסף. מודיעין, טכנולוגיה, הטעיה ותכנון לטווח ארוך יכולים לעשות הבדל גדול.

גם במלחמה הנוכחית ראינו דוגמאות לכך. פעולת הביפרים נגד חיזבאללה בספטמבר 2024 הייתה מבצע מורכב ומתוחכם, שיוחס בהרחבה לישראל, אף שישראל לא קיבלה עליו אחריות רשמית. בלי להיכנס לפרטי הפעולה, זו הייתה דוגמה בולטת ליכולת לחשוב כמה צעדים קדימה ולהכין מהלך שהשפעתו תבוא רק בהמשך.

גם האויב משתמש בתחבולות: מנהרות, אמצעי לחימה מוסתרים, שינוי שיטות ופעולות הפתעה. וזה טבעה של מלחמה: כל מהלך מביא איתו מהלך נוסף.

ודוגמה אקטואלית לכך ראינו ב־30 בספטמבר 2026. בטיסת Flydubai מדובאי לתל אביב, שבה היו 174 נוסעים, תקף טייס המשנה את הקברניט במהלך הטיסה, והמטוס החל לאבד גובה במהירות. הקברניט, אף שנפצע, הצליח לפתוח את דלת תא הטייס. נוסעים ואנשי צוות נכנסו לתא, השתלטו על התוקף וסייעו להחזיר את השליטה במטוס. טייסי גיבוי שהיו על המטוס המשיכו את הטיסה, והמטוס הוסט לנחיתת חירום בטאבוק שבסעודיה ונחת בשלום.

מה שנעשה שם היה השתדלות אנושית: חשיבה מהירה, פעולה נכונה, אומץ וקבלת החלטות ברגעים קשים. אבל אי אפשר להתעלם מן הנס שהיה כאן. מטוס שבו 174 נוסעים נקלע למצב כזה, ובסופו של דבר נחת בשלום. האדם יכול לתכנן, לחשוב ולפעול, אבל בסופו של דבר הקב״ה הוא שמחליט כיצד הדברים יסתיימו.

זו משמעות הכותרת של המאמר: אדם מתכנן, אבל הקב״ה מחליט.

התורה אינה אומרת לנו להפסיק לתכנן. להפך. יש מקום למודיעין, לתכנון, לעצה, להכנה, לטכנולוגיה ולחשיבה אסטרטגית. זו ההשתדלות שלנו.

אבל השתדלות אינה סותרת אמונה וביטחון בה׳. להפך. השתדלות אמיתית היא ההכרה שגם הכוח לעשות את ההשתדלות הוא מתנה מן השמים.

התורה אומרת:

״וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה.

וְזָכַרְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹקֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל״

(דברים ח, יז–יח).

התורה אינה שוללת את כוחו של האדם. היא מלמדת אותו כיצד להסתכל עליו.

יש לנו אנשים חכמים, אנשי מעשה, תלמידי חכמים, אנשי מקצוע, מדענים ואנשי ביטחון. יש לנו טכנולוגיה מתקדמת ואמצעים רבים. כל אלה כוחות אמיתיים, ואנחנו צריכים להשתמש בהם.

אבל מי נתן לנו אותם?

לכן אין סתירה בין ביטחון בה׳ לבין השתדלות. ביטחון אינו פוטר אותנו מלחשוב, לתכנן ולפעול. עלינו לעשות את כל מה שביכולתנו, אבל לא לשכוח מי נתן לנו את היכולת לעשות זאת.

שלמה המלך אומר:

״רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת ה׳ הִיא תָקוּם״

(משלי יט, כא).

לאדם יש מחשבות ותכניות, והוא צריך שיהיו לו. אבל בסופו של דבר, עצת ה׳ היא תקום.

וכאן אנחנו חוזרים לעץ החיים.

אחרי שהאדם קיבל את היכולת לחשוב, לתכנן ולחפש דרכים להשיג את מטרותיו, הדרך אל עץ החיים נחסמה. האדם נשאר עם החובה לפעול, אבל עם הידיעה שהתוצאה הסופית אינה בידיו.

אנחנו צריכים לבנות. אנחנו צריכים לתכנן. אנחנו צריכים להגן. אנחנו צריכים לחקור, לפתח, לחשוב ולפעול. אנחנו צריכים להשתמש בכל הכוחות שהקב״ה נתן לנו.

אבל אסור לנו לשכוח מאין הכוחות האלה באים.

ההצלחה של כלל ישראל אינה רק בכך שיש לנו תחבולות טובות יותר. היא בכך שאנחנו יודעים להשתמש בכוחות שהקב״ה נתן לנו, ובו בזמן זוכרים שהשכל, הכישרון, התושייה והיכולת להצליח — כולם ממנו.

אנחנו עושים את שלנו, אבל הישועה מאת ה׳.

אנחנו מתכננים, אבל עצת ה׳ היא תקום.

אנחנו משתדלים, אבל יודעים שהוא הנותן לנו כוח לעשות חיל.

עץ הדעת לימד את האדם לחשוב כיצד להשיג. עץ החיים מזכיר לו מאין באים החיים והכוח להשיג.

זו הדרך של יהודי: להשתמש בשכל, בהשתדלות ובתחבולות, אבל לדעת שהכוח לעשות את כל אלה מגיע מאת הקב״ה.

התחבולה היא ההשתדלות שלנו.

הכוח לעשות אותה — מאת הקב״ה.

וההצלחה — בסייעתא דשמיא.