רגעי השבוע - פרשת כי תצא
הטבח הבלתי ידוע של המפקד האמריקאי על סף שחרור מחנה הריכוז / בית הדין לזיהוי הנעדר השלישי מקרב סולטן יעקוב / ממכבש הדפוס: מבט על 3 רגעים ותמונה אחת / סודות הטבילה בין הרי האלפים בצפון איטליה
א. גווילין נשרפין ואותיות פורחות באוויר
מחנה הריכוז 'מאוטהאוזן', היה מהאחרונים ששוחררו בסיום מלחמת העולם השנייה. בתאריך ה-5 במאי 1945, הגיעו אל המחנה חיילים אמריקאים מיחידת איסוף המידע ה-41 של הדיוויזיה המשוריינת האמריקאית ה-11. בזמן השחרור, ברחו כבר רוב אנשי האס-אס של מאוטהאוזן. אסירים מהמחנה חיסלו בעצמם כ-30 אנשי אס-אס שנותרו, והיהודים סוף-סוף החלו לברוח לחופש. אך את הנורא שקרה באותן דקות, כנראה לא סופר, כי מי ידבר סרה כנגד האמריקאים?!
השמש של שבת קודש בשבוע שעבר, החלה כבר לשקוע מעל הרי הדולומיטים, ודמדומי החמה של רעווא דרעווין עטפו את כולנו בהוד מיוחד של חודש הרחמים והסליחות. קולו של הרב צבי אריה הכהן בינדר פילח את השקט. הוא נשא דברים חוצבים להבות על מהותו של חודש אלול, אך הרגע שבו הלבבות של כולנו החסירו פעימה היה, כאשר החל לשתף בזיכרון מטלטל ששמע מאביו עליו השלום.
אביו, יליד הונגריה, עבר את שבעת מדורי הגיהינום של השואה האיומה. הוא נכנס אל התופת כאב למשפחה, ואיבד שם את אשתו הראשונה ואת שני ילדיו הרכים. משם, בגפו ובשברונו, נשלח אל גיא צלמוות במחנה העבודה מאוטהאוזן. במשך כל השנים, האב לא דיבר, לא שיתף ולא סיפר. ילדיו מהאשה החדשה שנשא לאחר המלחמה רק ידעו שאביהם היקר גם 'היה שם', הוא עבר את מאורעות המלחמה הנוראה, אך מאומה לא גילה.
חצי שנה לפני פטירתו הוא פתח לפתע את סגור לבו, ושיתף את בנו בהרפתקאות הנוראיות שחווה על גופו ונפשו באותם שנים קשות, והדרך הנסית שעבר כשהוא נשאר יחיד ממשפחתו, משאיר 'שם' את אפר הגופות הקדושות של אשת נעוריו ושני ילדיו הי"ד.
בנו הרב צבי אריה, הינו תלמיד חכם שהרביץ תורה בתלמידיו שנים רבות, וגם כעת ממרומי שנותיו, הוא מקדיש את רוב שעותיו ללימוד התורה. "אני גר בסמיכות לבית הכנסת 770 בשכונת רמת שלמה בירושלים" - אמר לי בשמחה, בשיחה שהייתה לנו לאחר הדברים שנשא בפני הציבור.
"אבא ע"ה סיפר לנו, איך בתוך חושך החיים המוחלט במחנה הריכוז, האיר לפתע אור גנוז. יהודי אלמוני הצליח להבריח אל תוך המחנה ספר תורה. כדי שיוכלו להסתירו מעיני הצוררים הנאצים יימח שמם, נאלצו האסירים להפריד את גוויל הקלף מעצי החיים.
כך, בתורנות חשאית של מסירות נפש, היה בכל יומיים יהודי אחר כורך את גוויל ספר התורה סביב גופו, מתחת לבגדי האסיר הדלים, וכך שמרו על קדושת ישראל בלב הטומאה. עד שהגיעה באחד הימים הלשנה לגרמנים.
בעוד ספר התורה כרוך על גופו של אחד האסירים, נשמעה לפתע פקודה למפקד פתע. הגרמנים הארורים דרשו מכל האסירים להתפשט כליל. אותו יהודי עמד שם, ביודעו שגילוי הספר משמעותו מוות מיידי ובייסורים. בדרך נס מופלא, כאשר הפשיל את מכנסיו, הקלף התקפל ונשמט יחד עם הבד בדיוק מושלם, נסתר לחלוטין מעיניהם הבולשות של הרשעים. אבא עמד קרוב לאותו יהודי ואמר לי, שאם היו מספרים לו את זה, הוא לא היה מאמין, ורק אודות שראה זאת במו עיניו הוא יודע ומבין את גודל המאורע הנסי.
אך הסיפור לא הסתיים בכך, וסופו קורע לב ובלתי נתפס במושגים אנושיים. הגיע יום השחרור. הכוחות האמריקאיים נכנסו למחנה, והאסירים, ששרדו את התופת באורח פלא, פרצו החוצה בבכי של חופש. בתוך הכאוס וההמולה, נפתחה אש מקלעים כבדה אל עבר הניצולים.
מפקד או חייל מכוחות השחרור האמריקאים, עלה על גבעה משקיפה וירה בחופשיות במשך דקות ארוכות לעבר היהודים הנמלטים. מתוך אלפי האסירים ששרדו עד לאותו רגע, רבים נטבחו על סף השחרור. ביניהם, כך סיפר האב, נהרג גם אותו יהודי קדוש שגופו שימש כארון קודש חי לספר התורה. הוא נפל כהרוג מלכות, עטוף בגווילים שהציל"!
השתיקה בבית המדרש במלון "מיי כשר הוטל" בקנזאי שבצפון איטליה, הייתה מקפיאת דם. סיפורו של האב הותיר אותנו המומים מול חשבונות שמים שאין לנו כל השגה בהם, אך יותר מכך, הוא השאיר אותנו עם תביעה פנימית עצומה. בחודש אלול, כשהמלך בשדה, עלינו לזכור את אותם יהודים קדושים שמסרו את גופם תרתי משמע כדי לחבק את התורה בתוך גיא ההריגה. הלוואי שנזכה אנו לחבק את התורה באותה אהבה ומסירות, אך מתוך הרחבה, שלווה וגאולה שלמה.
ב. בסוד קדושים וחסד של אמת
ארבעים וארבע שנים חלפו מאז אותו יום מר ונמהר, כ' בסיוון תשמ"ב, עת נפל לוחם השריון יהודה יקותיאל כץ הי"ד, בקרב סולטאן יעקוב במהלך מלחמת לבנון הראשונה. ארבעים וארבע שנים של חוסר ודאות משווע, של ציפייה ותפילות. ההורים היקרים, ששרדו שניהם את השואה, עלו לארץ הקודש והקימו את ביתם מחדש - יוסף ושרה כץ עליהם השלום, חיכו, ציפו ופעלו רבות, אך לא זכו בחייהם להשתתף בהלוויית בנם הנערכת בשעה זו בהר-הזיתים שבירושלים.
בקרב שנערך מספר שעות לפני הפסקת האש של אותה מלחמה, נהרגו 20 חיילים ורבים נפצעו, לאחר שכוח צה"ל נקלע לתוך מתחם סורי גדול, וחולץ בקושי בסיוע ארטילרי כבד. בסיום הקרב, נחשבו כץ, זכריה באומל וצבי פלדמן הי"ד במשך שנים רבות כ'נעדרי קרב סולטאן יעקוב'. בשנת 2019 אותרה גופתו של באומל והובאה לישראל, ובמאי 2025 אותרה גם גופתו של צבי פלדמן.
כהמשך למאמץ האדיר הצליחו בס"ד למצוא השבוע את הנעדר השלישי החייל יהודה כץ הי"ד, ועצמותיו הקדושות הובאו לארץ הקודש, כשעדיין פרטי המבצע לא ידועים.
"אכן", הוא ענה לי, בהתייחס לשאלתי, "אתמול בבוקר הייתי חבר בבית הדין שזיהה את השרידים שנמצאו", סתם ולא פירש, כדרכו הקדושה מאז ולתמיד של המומחה הגדול בדורנו לזיהוי חללים הרב יעקב רוז'ה.
היה זה למחרת מעמד כבודה של תורה לרגל צאת ספרו החדש "בדרכי חסד ואמת". שוחחתי עם הרב רוז'ה הנכבד, המשמש בין היתר כרב החברה קדישא של תל אביב, חבר מועצת הרבנות הראשית בישראל ויושב ראש ועד רבני זק"א - לשמוע על האירוע שהוזמנתי על-ידו, אך נבצר ממני להשתתף פיזית בהיותי במוסקבה.
"הנאום היה קצר ביותר וכלל בעיקר דברי תודה לכל הגורמים", כך, בפשטות אופיינית ובענווה שאין כדוגמתה, סיכם איש מסירות הנפש לחסד של אמת, את האירוע שנערך לכבודו במרכז העיר תל-אביב, במעמד הרבנים הראשיים של ישראל, אישי ציבור, אנשי חברות קדישא, מנהלי ומתנדבי ארגוני חסד וקהל ידידים רב.
הוא שיתף אותי כי במהלך הנאום התייחס על החיבור העמוק שלו עם שלוחי חב"ד בעולם: "סיפרתי כיצד הדרכתי פעם בטלפון, צעד אחר צעד, שליח רחוק אי-שם ביפן, איך לעשות טהרה והלבשת התכריכים לנפטר יהודי בודד". סיפור אחד מני רבות. כשאני עצמי פניתי אליו אין ספור פעמים, בשאלות דחופות וקריטיות, ועל כולן השיב בחדות ובמהירות.
עם צאת ספרו החדש והחשוב, שיגרתי אליו אגרת ברכה שכתב לו ידידו הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, לכבוד הוצאת הספר.
באיגרת זו, בשמם של מאות השלוחים ברחבי רוסיה והמדינות הסמוכות, הביע הרב לאזאר הוקרה עמוקה על עשרות שנים של עבודת קודש משותפת. עבודת השליחות במדינות אלו מזמנת לא פעם שאלות הלכתיות סבוכות בענייני רפואה וכבוד המת, והרב רוז'ה עומד לימיננו בכל עת ומצוא. כפי שכתב הרב הראשי שליט"א, הוא מעניק מניסיונו העשיר ופוסק בכל שאלה בבהירות וביעילות, ותמיד במאור פנים ובסבלנות אין קץ, בעתות שגרה וחירום כאחד.
קשה שלא להתרגש מההשגחה הפרטית המופלאה ומחוט השני של אהבת ישראל השזור בין המקרים. אותו אדם, אוצר בלום של ידע הלכתי ורפואי, שיודע להנחות בסבלנות אין קץ כיצד לעטוף יהודי גלמוד בקצה יפן, הוא זה שיושב בחרדת קודש בבית הדין כדי להעניק פסיקה סופית וודאית, ולהשיב את שמו וזהותו של לוחם קדוש לאחר כמעט יובל שנים.
ספרו החדש, המנגיש את ההלכה בצורה כה ברורה, הוא נדבך נוסף בפועלו למען זיכוי הרבים, אך פועל חייו האמיתי של הרב רוז'ה הוא מסכת בלתי פוסקת של חסד של אמת. יהי רצון שיזכה להמשיך להאיר את עולם ההלכה מתוך בריאות איתנה ושנים נעימות, ויקויים בנו בקרוב ממש הייעוד של הקיצו ורננו שוכני עפר.
ג. מבט על 3 רגעים ותמונה אחת
אי-אפשר לתאר את גודל התחושה המרוממת שרבים חשים, בהחזיקם ספר חדש שזכו לכתוב, וסוף-סוף הגיע ממכבש הדפוס, חדש וריחני.
כך הרגשתי ביום שלישי עת הגעתי למשרדי הוצאה לאור "קניז'נקי", והוגש לי ספרי החדש שיצא לאור בסייעתא דשמיא, ספר עם מאסף של 119 פרקי 'רגעי השבוע'. בכל פרק שלושה נושאים ותמונה אחת ועל מה שעומד מאחורי תמונה זו. שם הספר החדש: "מבט על 3 רגעים ותמונה - אנקדוטות מכוננות בשבוע של שליח בבירת רוסיה", מתוך מה שכתבתי בס"ד בשנים תשפ"ב-ג. ועם הצטברותם של פרקים רבים במסגרת זו, של תיעוד רגעים שבועיים שעברו עליי, נעניתי לבקשת רבים, אספתי אותם לכרך אחד, מעוצב ונוח לקריאה מהנה ורציפה.
במשך חודשים ארוכים עברו אנשי ההוצאה לאור "קניז'נקי" על הטקסטים שלב אחר שלב, לא נותנים הנחות ולא מוותרים על קוצו של יו"ד, הכל חייב להיות הכי מדויק וברור, והתוצאה הנפלאה הייתה שווה את כל הדרך הארוכה וההשקעה המרובה: כרך א' בשפה הרוסית עומד למכירה. בימים הקרובים צפויה להגיע בע"ה גם המהדורה בלשה"ק. הכרך השני בסדרה זו, כבר בעיצומן של בדיקת והגהת המומחים ב"קניז'ניקי" - ההוצאה לאור היהודית בשפה הרוסית הכי גדולה היום, בראשות ידידי הסופר והחוקר הדגול הרב ברוך גורין, ולצדו עוזרו הנאמן והמסור ידידי ר' יעקב רטנר.
כמדי שבוע בליל שישי, בסיום ההכנות הקבועות בבית לקראת שבת המלכה, אני פותח את הדף בטלפון הנייד, עליו שרבטתי במהלך השבוע תזכורות שונות, בהם נושאים שעליהם אתמקד הפעם בכתיבתי השבועית. אם זו פגישה מעניינת, ביקור מרתק, סיפור מכלי ראשון, ובמיוחד - השגחה פרטית מופלאה. וכמובן, תמונה אחת מתוך מה שיצא לי לתעד במהלך חמשת הימים שחלפו.
הכתיבה היא עם מטרה ברורה: להשפיע וללמד, מתוך זווית ראייה שונה ומהרגשים פנימיים וחוויות אישיות. אין עניין חלילה בהתפארות או רק הנצחת היסטוריה לדורות. ההשקעה בשעה מאוחרת זו, עם בחירת נושאים וקפידה על מילים ואזכורים שונים - מטרה גדולה וחשובה יש בה: לנצל את האפשרות להצגת והנגשת היופי הרוחני של המקומות בהם ביקרתי, ללמוד להביט לעומקם של דברים, ולגרום לחיים של הקוראים לצמוח ולוּ במעט, והיה זה שכרי.
משכימי קום הם שני שותפיי למלאכה הגדולה, אחי המסור הסופר הרב מתתיהו, וידידי היקר ד"ר ארי' אולמן. כל אחד מהם, מדי שבוע, במסירות גדולה ועקביות נפלאה, מקבלים ממני בדואר האלקטרוני את הטקסטים בסיום הכתיבה. וכעת - זה עובד על הגהה ועריכה, והשני על תרגום מושקע, והם ממהרים להשיב לי את הכל, מוכן לקריאה נעימה, ולהפצה בעוד שעות מספר.
מטבע הדברים, בכתיבה בשעות לילה מאוחרת - יש בה אומנם השראה רבה, השקט השורר וכאמור גם כשההכנות לשבת הקרבה בשלבים מתקדמים, הרי שהדברים נכתבים מעומק הלב וטוהר המחשבה. אך אליה וקוץ בה: קשה לדייק לגמרי בפרטים ולהתנסח במדויק - ושני אנשים יקרים אלו, משלימים את הפרויקט כל אחד בדרכו המסורה, ללטש, לחדד ולסדר את הדברים דבר דבור על אופניו. וזכות הרבים תלויה בהם.
דקות ספורות לפני חצות היום, הטלפון הנייד מאותת את התזכורת השבועית: 'לשלוח את רגעי השבוע'. ובכל פעם מחדש, חש אני תודה גדולה להקב"ה שזימן לי גם השבוע נושאים מגוונים, ונתן לי עט לדעת ולשון לימודים, כוח ומוח להעלות עלי כתב את הרגעים. צפים ועולים בי יחד רטט של התרגשות - מחד, עם סקרנות על תגובות הקוראים - מאידך.
הטקסטים והתמונה מוכנים. באמצעות רשימות התפוצה השונות, ובפלטפורמות המגוונות הקיימות ברשתות - אני פותח בשליחת המאמר השבועי בזה אחר זה. ראשית בשפה הרוסית - לקוראים בשפה זו, כי לשם כך, כל המטרה העיקרית והנעלית בכתיבה השבועית. ובהמשך משגר גם בלשון הקודש, לבני משפחה וידידים שונים בעולם כולו, ולעורכים בכמה אתרים חשובים. וכך אני זוכה מדי שבוע להביא את הדברים לאלפי קוראים, שרבים בהם מאירים ומעירים, ובזכותם אני מקפיד על כתיבה ובירור כל עניין לעומק.
ויהי רצון, שנשכיל לנצל נכון את הבמה והכשרונות שהעניק לי הקב"ה, להרבות פעלים לתורה ומעשים טובים, ובקרוב ממש לתעד בכתב ובצילום, את הגאולה האמיתית והשלמה!
ולתמונת השבוע שלי: הרבה שלוחים למקום
בבוקרו של יום שני, הגעתי שוב למקווה הטהרה שבקומת המרתף במלון "מיי כשר הוטל", לטבול לפני תפילת שחרית במניין הקבוע מדי בוקר. הארכתי והערכתי יותר את השהות שלי שם, הבנתי יותר כמה כוחות וכספים הושקעו במקום, ובעיקר, כמה נצרך הדבר.
ערב לפני כן, באתי להיפרד מבעל המלון ידידי החדש ר' אבי נצר. ישבתי במשרדו הצנוע, להודות לו על האירוח המופלא, ולהביע במעט את הוקרתי העמוקה ליחסו הנפלא לכל אורח, והשקעתו יחד עם זוגתו המסורה, לאפשר לכל אדם הרוצה להירגע בצל הרי הדולומיטים המרהיבים ליד 'קנזאי' בצפון איטליה, באווירה יהודית ובכשרות מהודרת.
לאור דברי הרבי ש"לאמיתו של דבר, כולם שלוחים של הקב"ה, כל יהודי הוא שלוחו של הקב"ה, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" - הרי שר' אבי הוא שליח נעלה מאוד. אכן, הוא מנהל את המלון בשביל עסקיו, אך השקעתו היא הרבה מעבר לזה. המקווה טהרה היא דוגמה מובהקת לכך.
"המקווה כאן בנוי גם בשיטת 'בור על גבי בור', כפי שמקפידים בחב"ד", פתח ר' אבי בתיאור שלבי תכנון ובניית המקווה, שהייתה מלווה בנסים לאורך כל הדרך. "26 קוב של בטון בתרכובת מיוחדת הזמנתי לפי הוראת המתכנן, לפתע נוצר חשש כבד שהכמות לא תספיק ליציקה, אך הכל הסתדר בדיוק מופלא ביותר. לזכר זה, הרכבנו 26 נורות במקווה" - הוא מספר עם חיוך רחב, לא לפני שנותן לי להבין, שהמקווה הכי קרוב, נמצא שעות רבות של נסיעה מאזור זה, ובזכות המקווה, נשמרת טהרת המשפחה אצל משפחות יהודיות רבות, המטיילות בתקופות שונות בכל האתרים הרבים מסביב.
אכן המקווה לכתחילה יועד למען טהרת המשפחה, אך חסידים ואנשי מעשה הרוצים, יכולים לטבול בו בכל בוקר.
באחת השיחות השבוע עם גיסי מארחי הרב משה צבי ויינר, המפקח הראשי על המשגיחים וההשגחה במלון, סיפר לי על חוויות שונות להן זכה במשך שנים רבות, עת עמד לשמש בקודש את רבו האדמו"ר מביאלא זצ"ל במנוחתו במלון זה, ובהם סודות הטבילה במקווה שגילה לו רבו. היה זה באחד הימים שרבו לא הרגיש בטוב, וגיסי ששמר מכל משמר על בריאות רבו, ביקש ממנו שלא יטבול במקווה כמדי יום, אלא הוא יטבול בעבורו, שכן ידוע על צדיקים קדמונים שהטילו לעתים את השליחות על אדם אחר לטבול בעבורם, ואכן רבו הסכים לכך. גיסי קפץ על המציאה וניצל ההזדמנות לברר שאלות ובירורים שונים לגבי טבילת גברים במקווה.
ענה לו רבו, שראשית כל, את הטבילה יש לעשות עם הרכנת הראש לתוך המים (ולא כמו אלו המוצאים את היד הלוך ושוב), כי עניין הטבילה הוא ענווה, כאשר יורדים לתוך הבור ומרכינים את הראש לתוך המים. ומספר הטבילות הוא 26, העולה פעמיים י"ג, כנגד י"ג מידות הרחמים.
כשהגיע בנו ממלא מקומו האדמו"ר שליט"א, סיפר לו גיסי הרב ויינר את העובדה הנ"ל, והיה זה חידוש לבן, שלראשונה נחשף לדברים אלו.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.