מבצר התורה מול סערות המודרנה: למה גם מי שלא לומד חייב להישאר בישיבה
בשנים האחרונות מתחולל מאבק תרבותי עמוק על דמותו של הבית היהודי ועל עתידם הרוחני של צעירי המגזר. בעוד גורמים שונים מנסים לייצר מצג שווא כאילו המערכת הצבאית מסוגלת להכיל ולכבד את ערכיו של הבחור החרדי, המציאות בשטח טופחת על הפנים פעם אחר פעם. המסקנה העולה מן האירועים האחרונים ברורה וחד-משמעית: הישיבה איננה רק מקום למי שחשקה נפשו בתורה יומם וליל, אלא היא בראש ובראשונה חומת המגן הרוחנית של כל בחור חרדי מפני השפעות התקופה.
חומת מגן מפני רוחות פרוגרסיביות
עולם הישיבות השכיל תמיד לשמש כחממה רוחנית המנתקת את הבחור מסערות הרחוב ומעניקה לו כלים לבניית אישיותו בדרך המסורת. כיום, כאשר הצבא הופך יותר ויותר למגרש ניסויים של אג'נדות חברתיות ופרוגרסיביות, הסכנה לבחור הצעיר גדולה מאי פעם. הניסיונות החוזרים ונשנים לשנות סדרי עולם, להחדיר תפיסות זרות ולטשטש את הגבולות הברורים של הקדושה וההלכה, מבהירים כי המערכת הצבאית אינה מסוגלת, ולעיתים אף אינה רוצה, לשמר את עולמו הרוחני של החייל שומר המצוות.
מציאות כפויה בשטח: סוגיית השירות המשותף
ההוכחה המובהקת ביותר לניסיונות הכפייה המודרניים הללו באה לידי ביטוי בדחיפה הבלתי מתפשרת לשילוב מגדרי מורכב, גם במקומות הצרים והאינטנסיביים ביותר כמו חיל השריון. המאבק הציבורי סביב הכנסת נשים לטנקים, וההתעקשות של גורמים משפטיים וצבאיים לקדם פיילוטים ומסגרות משותפות, פוגעים אנושות ביכולת של אדם דתי לתפקד מבלי להתפשר על עקרונותיו הבסיסיים ביותר. המקרים האחרונים שבהם נשמעו דיווחים על ענישה, נזיפות ואף עונשי ריתוק לחיילים שביקשו לשמור על אמונתם וסירבו לקחת חלק במציאות הלכתית בלתי אפשרית זו, מוכיחים כי ההבטחות על "שמירה על אורח החיים הדתי" אינן עומדות במבחן המציאות. כאשר חייל מוצא את עצמו נאלץ לבחור בין פקודה צבאית לבין פקודת התורה, ומענישים אותו על רצונו להישאר נאמן להלכה, המערכת מאבדת את הלגיטימציה שלה בעיני הציבור החרדי והדתי.
חשיפת דבריו המפורשים של הרבי מלובביץ': הישיבות נועדו דווקא לחלשים!
כאן המקום לעקור טעות שורשית ונפוצה, ולהציב אל מול עינינו את המשא המרכזי והנוקב שהותיר לנו הרבי מלובביץ' זי"ע. הרבי כתב והדגיש בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים: הישיבות בארץ ישראל אינן מיועדות רק לעילויים, אלא הן נחוצות והכרחיות דווקא, ובעיקר, עבור הבחורים החלשים!
הרבי הסביר ביד רמה כי הבחורים החזקים, אלו שעתידים לצמוח להיות רבנים, דיינים או תלמידי חכמים מופלגים, ניחנים בכוחות פנימיים שיאפשרו להם לשרוד רוחנית. לעומת זאת, דווקא הבחור החלש, שאינו מוצא את סיפוקו המלא בלימוד, הוא זה שזקוק למסגרת הישיבה יותר מכולם כדי שיוכל לעמוד בניסיונות הקשים של הדור. ללא כותלי הישיבה בארץ הקודש שיגנו עליו ויעטפו אותו, אין לבחור כזה שום סיכוי לשרוד מול פגעי הרחוב וכור ההיתוך הצבאי. הרבי חזה זאת מראש והתריע: השמירה על הבחור החלש בתוך הישיבה היא דיני נפשות ממש.
המחיר ההיסטורי הכואב: מיליוני ילדים שהלכו לאיבוד
המבט ההיסטורי על פני עשרות השנים האחרונות חושף את המציאות המזעזעת עליה התריעו גדולי הדור: היהדות הפסידה מיליוני ילדים שנשלחו למסגרות אלו. דורות שלמים של בנים ובנות, יחד עם משפחותיהם, נסחפו לתוך המערכות הללו ונותקו לחלוטין משרשרת הדורות של העם היהודי. מבחן התוצאה מראה בצורה חד-משמעית ומדממת: מי שנכנס למערכות אלו והפקיר את עקרונותיו, מצא את עצמו, את ילדיו ואת משפחתו חיים בסופו של דבר אורח חיים חילוני לכל דבר ועניין, ללא שום זיקה לחיי תורה ומצוות. כור ההיתוך לא השאיר זכר לחינוך המקורי.
פגיעה ישירה בביטחון המדינה: בחור הישיבה הוא החזית האמיתית
מעבר לסכנה הרוחנית הברורה, יש להבין את המשמעות הביטחונית העמוקה של קיומם של בחורי הישיבות. על פי השקפת התורה, עולם הישיבות אינו נטל אלא חומת המגן האמיתית והחזית הביטחונית של החיילים בשטח. כוחם של הלוחמים בחזית יונק ישירות מן ההגנה הרוחנית שמספקים בחורי הישיבות השומרים עליהם מלמעלה. משום כך, כל ניסיון לקחת בחור ישיבה ולגייסו בכוח לצבא אינו רק טעות חינוכית, אלא סיכון ממשי וישיר לביטחון ישראל. הפגיעה במבצר התורה מחלישה את השמירה השמימית על הארץ, ומבחינה פנימית ומהותית, גיוסם של בני הישיבות והרס עולמם הרוחני מהווה פגיעה קשה ופנימית במדינה – חמורה ונוקבת אף יותר מהכנסת אויבים ובוגדים מן החוץ. מי שמרוקן את הישיבות פוגע בקו ההגנה הראשון והחיוני ביותר של העם היהודי.
תיבת נח של הדור הנוכחי
המסגרת הישיבתית בארץ היא חבל ההצלה היחיד, העוגן שמחזיק את הבחור קשור לעולם התורה והמצוות ומגן עליו מטמיעה מוחלטת. הישיבה היא תיבת נח של דורנו. היא המקום היחיד שבו בחור חרדי – ובפרט זה שזקוק לחיזוק – יכול לשמור על צלם אנוש יהודי, על המושגים עליהם גדל ועל עצם היותו שייך למסורת אבות.
שמירת הגחלת הזו אינה עניין פרטי של הלומד, אלא חובה קולקטיבית להצלת הדור הצעיר מפני מחיקת הייחודיות והקדושה היהודית. כל עוד זו המציאות בצבא, המקום הבטוח והיחיד עבור כל בחור הוא אך ורק בין כותלי בית המדרש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.