מרן החד"ה קוק שליט"א
בירור דברי הראשו'
בענין הברכה המרכזית שבה יש לכוין בתפלה
א. מודעת זו שכוונת "ברכת אבות" מעכבת טפי מכל הברכות בתפלה וכמבואר בברכות (לד ע"ב). וכן נפסק לדינא בשו"ע (ר"ס קא). ע"ש.
כוונה במודים כמו באבות
ב. והב"י (שם) הביא מ"ש הסמ"ק, שאם אינו יכול לכוין בכל התפלה יכוין באבות ובמודים, ואם אינו יכול לכוין בשניהם, יכוין באבות, וכ' על זה הב"י, וצריך תלמוד דמנ"ל דמודים עדיף טפי משאר ברכות. ע"כ. [ורבינו שליט"א בס' "מילי דברכות" (עמ' לה) כ' לבאר ד' הסמ"ק דכריעה בלא כוונה חמירא טפי מאמירה בלא כוונה. ע"ש מה שהרחיב בזה. וע"ע לרבינו שליט"א בס' "אהל תורה" (עמ' נט) מש"כ בביאור ד' הסמ"ק].
ג. והפרישה שם כתב ע"ז, דהיינו מסברא, שהרי לא תיקנו כריעה אלא באבות ובהודאה. וכ"כ המאמר מרדכי (שם סק"ב). וב"פרי חדש" שם העיר שכן משמע קצת ג"כ מברכות (כא ע"ב) אם יכול להתחיל ולסיים תפלתו עד שלא יגיע הש"צ למודים וכו'. ע"ש. וע"ש בב"ח ובא"ר מה שכתב בביאור ד' הסמ"ק שהביא הב"י. וע"ע בס' כף החיים פאלאג'י (סי' טו אות יז).
פלוגתא אם עיקר הכונה באבות או במודים
ד. ובקושטא מצאנו בס' "אגודה" (ס"פ אין עומדין) דגריס, היכן מכוין, חד אמר באבות וחד אמר בהודאה. עכ"ד. וכעין זה מצאנו גם בראבי"ה (סו"ס צה) וז"ל, וצריך לכוין באבות, וי"א בהודאה. ע"כ. ובהגהות מיימוני (ריש פ"י מתפלה) איתא, רב ספרא משום ר' אמי אמר באבות, דלא כרב חסדא דאמר בהודאה. ובריש ס' הרוקח (שורש זכירת ה'), כ', ויכוין בברכה אחת שהיא ברכת אבות או במודים. [ועמש"כ בדבריו הסטייפלר ב"קהלות יעקב" (ברכות סי' כו). ע"ש]. ובס' חסידים (סימן קנח), כתב, שכן אמרו יכוין בכולם, ואם א"א לו יכוין בברכת אבות או במודים. ע"כ. ועמש"כ המשנ"ב (סי' קא סק"ג), והאחרו' שם האריכו בסוגיא זו, לך נא ראה.
ובביאור הפלוגתא אי עיקר הכונה באבות או במודים
אמר לן רבינו שליט"א בזה הלשון:
ה. אמרו שברכה אחת מעכבת בכוונתה, כך התקבל מהר סיני, ונפלה מחלוקת על איזה ברכה מדובר, אחד אומר "הראש" זה העיקר, דהיינו הכונה בברכת אבות, ואחד אומר הרי אמרו בב"ק (טז סע"א) שמי שלא כורע במודים נעשה שדרו נחש, [וע"ש בעמוד ב בתוס', ובמהרש"א ע"ד הגמ' שם], הרי אין עוד ברכה שאמרו בה כדבר הזה, וגם מי שלא יכרע באבות - לא אמרו בו חומרא כזאת.
שורש הפלוגתא בינייהו היא, האם להתמקד ב"סור מרע" או ב"עשה טוב", ומאן דאמר ד"אבות" עיקר ס"ל ד"עשה טוב" עיקר והיינו ברכת אבות שנקראו "ישרים" [כדדרשי' בע"ז (כה ע"א) עה"פ ביהושע (י, יג) "הלא היא כתובה על ספר הישר", וזה בחי' "הישר והטוב" דלפי דרכי יושר אזלי' בתר "עשה טוב". ודו"ק], והרי כל התפלה על שם האבות שהם השורש שלה [כמ"ש בברכות (כו ע"ב תפלות אבות תקנום וכו'], ולכן בזה ישים עיקר מגמת כוונתו, ומאן דפליג ס"ל דחלק ה"סור מרע" בענין התפלה הוא נורא ואיום, הרי הנחש רודף כל הזמן, והזמן גרמא בזה המקום להוציא אותו.
טעם מחודש לתפלת לחש וחזרה
ו. לאור דברי מרן שליט"א חשבתי לומר דבר חדש בענין כפילות התפלה בלחש ובחזרה, [מלבד הידוע מאד ע"פ פשט וגם בכמה וכמה דרכים נוספות], כי ב"תפלת הלחש" עסקינן בחלק ד"עשה טוב" ושם ברכת אבות עיקר, אבל בחזרת הש"צ עסקי' טפי בחלק "סור מרע", והיינו טעמא שיש בה אמירת מודים של כל הציבור יחד ולא רק עניית אמן כבשאר ברכות.
ויובן היטב ע"פ הנודע דכל אדם מתפלל ומבקש להעביר את תפלתו אל כסא הכבוד, רק שיש קוצים משטינים המבקשים לעכב את עליית התפלה, ולכן עבדי' חזרת הש"צ שבה יש כח זימור עריצים ועליית כל תפלות הלחש של הציבור, הרי דתוכן החזרה עוסק ב"סור מרע". ודו"ק בזה.
טעם דליכא חזרה בערבית
ז. ושמא בזה יש לבאר את עומק הענין דליכא חזרת הש"צ בערבית, כיון דלילה הוא זמן שליטת הדינים, ועסק סור מרע לא ניחא בההוא זמנא, בבחי' "לא תחסום שור בדישו" כנודע.
השתחויה בתפלה זכר למצות ביכורים
ח. ומה שאמר רבינו שליט"א שכך התקבל מהר סיני, בתחילה אמרתי שנקט שיגרת לישנא על כל הענינים שיסודם בסיניע כנודע, אך שוב בינותי שיש כאן דבר עמוק ונפלא, השייך לפרשת ביכורים שקראנו אמש בפרשת כי תבא וכדלהלן:
איתא במדרש תנחומא (ר"פ כי תבוא) עה"פ (דברים כו, טז) "היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות", זש"ה (תהלים צה) "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו", והלא כריעה בכלל השתחויה והשתחויה בכלל כריעה, ומה ת"ל נשתחוה נכרעה נברכה, אלא צפה משה ברוה"ק וראה שביהמ"ק עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין ג' פעמים בכל יום, לפי שחביב תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות וכו'.
ב' חלקים בתפלה - דיבור ומעשה - אמונה והודיה
ט. והמתבונן בדברי המדרש עיניו יחזו דג' לשונות של השתחויה כריעה ובריכה הם כנגד ג' הלכות השתחויה שבג' תפלות, ואמנם עצם התפלות אבות תקנום כמ"ש בברכות שם, אך את הלכות ההשתחויה משה תיקן להם לישראל, שהוא המשתחוה הגדול כלפי השי"ת בכל מקום, והשתחויות הללו הם כנגד מצות ביכורים שיסודה הודיה להשי"ת כידוע לכל, ויש בה מצות השתחויה כמ"ש (שם י) "והשתחוית לפני ה' אלהיך", ולפי"ז נמצא שהשתחויה של ברכת מודים היא עיקר גדול ושייכת בשורש התקנה.
וממילא משמע שיש ב' חלקים בתפלה, החלק הידוע הוא תפלה דאבות וכנגד קרבנות והיינו האמונה בבורא כל עלמין והעמידה לפני המלך בביטול הגמור, אך חלק נוסף יש בה ומתבטא בכריעות והוא ההודאה להשי"ת, ועיקר ענין זה בברכת "מודים". [וכ"כ ראש ישיבת "בית התלמוד" הג"ר בנימין ציילברגר זצ"ל בס' נחלת בנימין (בהקדמה, עמ' ד),ויישב בזה את הערת הב"י על הסמ"ק שהעדיף את כוונת מודים על פני שאר ברכות. וע"ע בס' "שערי אורה" להגרמ"צ ברגמן שליט"א ח"ב (עמ' מד). ועוד].
ברכת רצה ומודים שייכי למשה ואהרן
י. וענין זה יתמתק שפיר עם מה שהבאנו לפני כמה חדשים מפ"ק של רבינו שליט"א דכל שבעת הרועים נמצאים בתפלה, [וכעת אכמ"ל בפירוט הדברים], וברכת "רצה" כנגד "משה" שהוא בגימטריא "רצון", [כתוכן "ותהי לרצון" שבברכת רצה], ובעבודה כתיב (ויקרא א, ג) "יקריב אותו לרצונו", וכתיב נמי (שמות יט, ה) "לרצנכם תזבחהו", והוא שורש מנין משה הנ"ל, ונוסף גם מאי דאיתא בזבחים (קא ע"ב, קב ע"א) דלכו"ע שימש משה ככהן גדול בשבעת ימי המילואים, ואיפלגו אי משה היה כהן גם לאחמ"כ, [ולא נפסקה כהונה אלא מזרעו], או דלאחר ז"י המילואים פסקה כהונה גם ממנו. ע"ש *). וברכת "מודים" כנגד מידת "הוד" [לשון הודיה] של "אהרן" הכהן, ולכן היא מסיימת במילים "ולך נאה להודות", [ותולדתה - ברכת כהנים בקדושתו של אהרן] וכו'.
*) וע"ע במדרש שמות רבה (פרשה לז סי' א), ובזה"ק פר' תרומה (דקמ"ח סע"א). ואיתא במדרש ויקרא רבה (פרשה יא סי' ו), כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה, הה"ד משה ואהרן בכהניו. ואכמ"ל. והוסיף ידידינו חדב"נ מהר"ן בקר שליט"א למה שהובא בבעלי הרמז ר"ת "ה' המחזיר שכינתו לציון" – "שילה" והוא בגי' "משה", וכשאמרתי זאת לרבינו שליט"א נדהם והתרגש מחיבור זה.
ולאור האמור יש לומר דמצא מין את מינו וניעור, כי סוד הביכורים שייכי "הלכה למעשה" בכל ישראל על ידי זרעא דאהרן קדישא – וזכרון תוכן מצוה זו מכחו של משה שתיקן ההשתחויה שבביכורים בתוככי התפלה כמבואר בתנחומא הנ"ל, ולא בכדי בא הדבר בחלקם של משה ואהרן.
ביכורים - קשר בנים על אבותם – ברכת אבות
יא. ופוק חזי שבמצות הביכורים מעוררת התורה לומר את סכנת לבן שביקש לעקור את הכל וכדכתיב (דברים כו, ה) "ארמי אבד אבי", [נמצא שמבקש לעקור את "ברכת אבות"], וכתיב (שם ז) ונצעק אל ה' אלהי אבותינו", שהוא הנוסח הפותח ברישא דברכת אבות ומודים [משא"כ בכל התפלה דלא מצינו לשון "אלהי אבותינו", וכן העיר בזה בשערי אורה שם], ונמצא דשפיר יש ענין גדול בברכת מודים לקבל ברכת אבות.
מודים הכרת טובה - נחש כפירה בטובה
יב. והנה שורש כפיות טובה בתורה הוא בעיתוי הנחש, שאמר אדם הראשון (בראשית ג, יב) "האשה אשר נתת עמדי" וכו', ופרש"י "כאן כפר בטובה", ועל ידי זה נדבקה קלי' וזוהמת הנחש באדה"ר, ובזה יובן הא דאמרו דמי שאינו כורע במודים נהפך שדרו לנחש, כיון שברכת "מודים" ענינה ויסודה הכרת הטוב, [כשורש מצות ביכורים הנ"ל], ומי שאינו כורע הרי הוא מחוסר בתוכן הדיבור שאומר, וממילא מתקשר אל הנחש, ונהפך "שדרו" דייקא, כיון דעמוד השדרה הוא המעמיד את האדם בקומתו, וענינו של הנחש המסית "על גחנך תלך". תן לחכם ויחכם עוד.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.