הפרופסור משה כהן אליה:
הליכוד
הליכוד עובר תהליכים דומים לאלה שעברו מפלגות הימין הממסדי בעשורים האחרונים באירופה ובארצות הברית. לנוכח המאבק שבין האליטות לבין ההמונים, השמאל הפך למייצג האליטות ופועל יחד עם קואליציית המיעוטים (פמיניסטיות, להט"ב ומיעוטים אתניים וגזעיים). השמאל היום הוא ווק פרוגרסיבי.
האליטות הפרוגרסיביות השתלטו על מוסדות המדינה, ובעיקר על המשפט, וכך הן מבקשות לכפות את עמדותיהן הגלובליסטיות והאנטי-לאומיות על ההמונים, שמסרבים לקבלן ומבקשים לשמר את המורשת הלאומית שלהם.
הימין הממלכתי של פעם (הנוצרים הדמוקרטים בגרמניה, השמרנים בבריטניה והרפובליקנים בארה"ב) נכשל במתן מענה ראוי לבעיה הזאת. הוא המשיך לקדש את "המקצועיות" של המוסדות, גם כאשר המוסדות האלה נשבו בידי הפרוגרסיבים שהחלו לקדם ערכים ווקיסטים שהעם לא מקבל. מכאן ההתחזקות הדרמטית של אלטרנטיבה לגרמניה מימין לנוצרים הדמוקרטים, התחזקותה של Reform UK של נייג'ל פארג' על חשבון השמרנים, ועלייתה של תנועת MAGA בראשות טראמפ, ששינתה מן היסוד את המפלגה הרפובליקנית.
בישראל המהלך חד הרבה יותר. אהרן ברק שלט ביד רמה במשך עשרות שנים, ובמהלכן הועבר כוח פוליטי, באופן חריג בכל קנה מידה השוואתי, מהמוסדות הנבחרים אל השופטים, הפקידים והאליטות. כל זאת תוך אימוץ תפיסה אפלטונית של "המלך הפילוסוף", שבזה לטיפשות ההמונים וסבורה שהחוכמה מצויה אצל ברק ואצל היוריסטוקרטים. חיות לקחה את התפיסה הזאת עד הקצה ושינתה את המשטר בישראל ליוריסטוקרטיה - שיטת משטר חריגה שבה הריבון בפועל הוא השופט.
על הרקע הזה צריך להבין את השינוי במפלגת הליכוד. המפלגה הזאת דוחה, ובצדק רב, את המיתוס השקרי של הממלכתיות, שמנחם בגין הנחיל בתמימותו לימין, ואִפשר בכך לאהרן ברק להשתולל במשך עשרות שנים מבלי שהועמד במקום. לכן אנשי "הימין הממלכתי", דוגמת דן מרידור, לימור לבנת, ציפי לבני ושות', נדחקו החוצה מן הליכוד, משום שבעיני מצביעי הליכוד הם מייצגים את אותן אליטות פרוגרסיביות שהימין מבקש לקחת מהן את הכוח.
פרופ' נעם גדרון פרסם ב-2023 מאמר שבו טען כי הליכוד, אף שהוא היסטורית מפלגת מרכז-ימין ממסדית, נעשה פופוליסטי מאוד, וכי בממד של רטוריקה אנטי-אליטיסטית ואנטי-ממסדית הוא קרוב יותר למפלגות הימין הרדיקלי באירופה מאשר למפלגות הימין הממסדי.
אבל האמת היא שמה שגדרון מתאר כ"פופוליזם" וכהתרחקות מן הימין הממסדי אפשר לראות גם כתגובה של ציבור שתובע דמוקרטיה והחזרת כוח למוסדות הנבחרים בעידן שבו האליטות איבדו את אמונו. וגדרון אינו נותן משקל מספיק לייחודו של המקרה הישראלי: להעברת הכוח החריגה מהמוסדות הנבחרים אל המערכת המשפטית. ככל שהסטייה מנקודת האיזון הדמוקרטית גדולה יותר, כך גם תגובת הנגד צפויה להיות חזקה יותר.
הימין הממלכתי מת. יחי הימין שתובע דמוקרטיה; שתובע להחזיר את הכוח לעם.
כל מתפקד ליכוד שמאמין בדמוקרטיה צריך לתמוך רק במועמדים שפעלו במרץ כדי להחזיר את הכוח לעם. הם האמיצים. הם משלמי המחירים. הם גיבורי עם ישראל!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.