ראש הממשלה נתניהו באזכרה לאחיו סא״ל יוני נתניהו ז״ל במלאת 50 שנים לנופלו: ״נישאר ברצועת הביטחון בדרום לבנון ככל שיידרש כדי להגן על תושבי הצפון. יהיו אשר יהיו ההתפתחויות המדיניות, לא אתן לאיראן להתחמש בנשק גרעיני. כל עוד אני ראש ממשלת ישראל - זה לא יקרה״
ראש הממשלה בנימין נתניהו, רעייתו שרה והבנים יאיר ואבנר השתתפו באזכרה לזכר גיבור ישראל, סא״ל יוני נתניהו ז"ל, שנפל בעת שפיקד על לוחמי סיירת מטכ"ל במבצע לשחרור החטופים באנטבה לפני 50 שנים.
בטקס האזכרה בהר הרצל השתתפו גם יו״ר הכנסת, שרים, ח"כים, מפקדי צה"ל בעבר ובהווה, חבריו של יוני ז״ל מהיחידה וחברי המשפחה.
מדברי ראש הממשלה נתניהו:
״חמישים שנה עברו מאז נפל אחי הבחור יוני במבצע הגבורה לשחרור החטופים באנטבה. חמישים שנה עברו, יוני, ואין יום אחד שבו אני לא חושב עליך. אני זוכר אותך בגעגוע אינסופי, בכאב עמוק, בגאווה כבירה. צר לי עליך, אחי יונתן, נעמת לי מאוד. היית אח נפלא לעידו ולי ובן נפלא להורינו.
מגיל צעיר מאוד נתגלו בך תכונות אופי, שכעבור שנים נתגלו לעיני העולם כולו: אנושיות, בהירות מוסרית, אומץ לב, שיקול דעת, קור רוח יוצא דופן, נכונות לצעוד בראש ואהבה יוקדת לעם, לארץ ולמדינה. אני חייב להגיד לכם, שכמה מהתכונות הללו נתגלו בגיל צעיר מאוד, ואני אספר לכם שני סיפורים קצרים מילדותנו.
יוני היה בן 11, אני הייתי בן 8 ועדו היה בן 5. אימי הייתה מכינה גלידה ביתית, כמו שנהגו האימהות והמשפחות לעשות באותם ימים, לפני הסופרמרקטים. היא הייתה שמה את זה במקפיא, מוציאה איזה מגש אלומיניום ויוני היה מחלק לשלושה חלקים. ואני, כמוכר לילד סנדוויץ', אני קבלתי על כך. אני טענתי שאני מקופח, ואמרתי זאת ליוני: "אתה ועדו מקבלים נתחים יותר גדולים". והוא חשב לרגע, ואמר: "אין בעיה, ביבי. תחתוך אתה, אבל אנחנו בוחרים ראשונים". זה ׳משפט שלמה׳ של ילד בן 11, רודף צדק, מלא חוכמה.
ושנה אחרי זה, יוני בן 12, אני בן 9, עדו כבר בן 6. היינו בארצות הברית לרגל מחקריו ההיסטוריים של אבי, וגרנו במלון דירות במנהטן, בניו יורק. הוריי יצאו בערב, והשאירו את יוני אחראי על שני אחיו הקטנים. אני קפצתי על ההזדמנות. אימי ידעה שאני לוטש עיניי לשקית של מרשמלו׳ס, שאהבתי באותם ימים, והיא החביאה את זה בחלק העליון של הארון של אותו מטבח במלון הדירות. אבל זה לא יעצור אותי, כמובן. אני פתחתי את הדלת של הארון התחתון, ונעמדתי על הדלת ושלחתי את ידי למרשמלו׳ס. והחלקתי. והקצה של הדלת הזאת קרע את הרגל שלי, קרע את הירך ונפער שם פצע גדול עם קילוחי דם עזים וכאב גדול. ואני, בתור ילד בן תשע, זעקתי בהתאם. ואני זוכר שיוני ניגש אליי ואמר לי: "אל תדאג, ביבי. אני אטפל בך". הוא הרגיע אותי במקום. הוא הורה לעדו לפרוס מגבת גדולה על המיטה. השכיב אותי על המיטה, ניקה את הפצע, חבש את הפצע, ואחר כך עשה את הדבר - שלימים הבנתי מה הוא עשה - הוא שם עוד מגבת כחוסם עורקים. זה ילד בן 12.
והתכונות הללו - תושייה וקור רוח - התגלו לימים בשירותו הצבאי של יוני. החל מהפשיטה על הכפר הערבי סמוע ב-1966, כשהוא היה מ"מ בצנחנים, ואחר כך במלחמת ששת הימים בקרבות באום כתף בסיני. ברמת הגולן הוא נפצע שלוש שעות לפני סיום המלחמה, כשבא לחלץ חבר שנפגע. ואחר כך במלחמת יום הכיפורים, כשהוביל את שלושים חייליו לקרב, שבו הם חיסלו חמישים לוחמי קומנדו סורי, שבאו לפשוט על מפקדת צה"ל ברמת הגולן, בנפאח. הם חיסלו את כולם.
והתכונות הללו התגלו גם בהמשך המלחמה. כשיוני הציל את חיי חברו, יוסי בן חנן, ממוות בטוח. יוסי היה פצוע למרגלות תל שמס, בעומק השטח הסורי. הניסיונות הקודמים נכשלו, וכשיוני יצא להציל את יוסי, אמרו לו: "אל תלכו לשם, זה מוות בטוח". יוני חילץ אותו, ועל כך זכה באות המופת, שאתם רואים על קברו.
יוני עשה את כל זה, משום שהוא הבין שהקיום הלאומי שלנו מחייב נכונות למאבק מתמשך במבקשי נפשנו. ותחושת הייעוד הזאת כיוונה את דרכו לאורך כל שירותו הצבאי. הוא הקדיש את חייו לכך.
כמה שבועות אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא כתב לי: "אני מעדיף לחיות כאן תוך מלחמה מתמשכת מלהיות חלק מן העם היהודי הנודד". והוא מוסיף: "כיוון שאין לי כוונות לספר לנכדים שלי על מדינת היהודים במאה ה-20, כעל אפיזודה חולפת וקצרה באלפי שנות נידודים, אני מתכוון להיאחז כאן בכוח רב".
יוני הביא את המילים הללו לשיא נוסף, כשהוביל את חייליו לשחרורם של למעלה ממאה חטופינו, שהוחזקו באנטבה כבני ערובה. 'מבצע יונתן', שבו נפל יוני, ישא לעד את שמו. המבצע הזה זקף את קומתה של ישראל בין האומות, והוא הוכיח לעולם החופשי, שאפשר - וצריך להילחם בטרור. ובמידה רבה, בזכות 'מבצע יונתן', גל חטיפות המטוסים, שפקד את העולם בשנות ה-70 - הגל הזה פסק כמעט לחלוטין.
אבל המאבק בטרור נמשך. בינתיים קמו משטרי טרור חדשים, כשהמסוכן שבהם - הוא משטר האימים באיראן. רבע מאה אחרי נפילתך, יוני, בשנת 2010, אמר אבי ביום הולדתו ה-100: "איראן מאיימת להשמיד את מדינת היהודים. עם ישראל מראה היום לעולם כולו כיצד צריכה אומה להתנהג, כשהיא עומדת בפני סכנת קיום. להביט עין בעין בפני הסכנה, לשקול בשלוות רוח - מה יש לעשות ומה אפשר לעשות ולהיות נכונים להיכנס למערכה ברגע המתאים".
ואבי, ממרום שנותיו, ממרום ניסיונו סיים את מה שהיה לו להגיד ביום הולדת ה-100 שלו במילים הבאות: "אני מאמין אמונה בלתי מסויגת, שעמנו יהדוף את הסכנה המאיימת על קיומו".
זוהי הצוואה הכפולה, שקיבלתי מאחי ומאבי, זכרונם לברכה. להשיב מלחמה שערה לאויבינו ולהדוף את הסכנות שמאיימות על קיומנו. בשנה החולפת יצאנו לשני מבצעים כבירים: 'עם כלביא' ו'שאגת הארי'. יצאנו למבצעים הללו כדי להרחיק מעלינו סכנת השמדה מיידית ממשטר הרשע באיראן. אלמלא פעלנו, כבר היו בידיו פצצות אטום, והם היו משתמשים בהן.
אני מתחייב כאן על קברך, יוני, ואני מתחייב בפניכם, אזרחי ישראל: מדינת ישראל לא תהיה אפיזודה חולפת בתולדות עמנו. אנחנו עומדים איתן על האינטרסים החיוניים שלנו.
הישגנו הישגים כבירים ולא נוותר עליהם. נישאר ברצועת הביטחון בדרום לבנון ככל שיידרש כדי להגן על תושבי הצפון היקרים לנו ועל אזרחי המדינה כולה. כראש ממשלת ישראל, אני עומד על כך בתוקף, ושום דבר לא ישנה זאת.
וביחס לאיראן: יהיו אשר יהיו ההתפתחויות המדיניות, לא אתן לאיראן להתחמש בנשק גרעיני. כל עוד אני ראש ממשלת ישראל - זה לא יקרה. למטרה הקדושה הזו, הקדשתי את חיי מאז נפילתך, יוני.
במהלך חמישים השנים אחרי נפילתך קמו לנו דורות חדשים של גיבורים. חמישים שנה עברו, יוני, ואני פוגש אותך בשטח. אני פוגש אותך ברוח הגבורה וההקרבה של לוחמינו. אני מחבק את משפחות הנופלים, שאני ומשפחתי מכירים את עומק יגונם. אני מצדיע לחיילינו הגיבורים ולמפקדינו הגיבורים ולפצועינו בגוף ובנפש, גם הם גיבורים. חלקם נמצאים כאן היום. הם נחושים להבטיח שחוט החיים של עם ישראל בארצו לא ינתק. ורבים מהם, יוני, שואבים השראה מסיפור חייך וממכתביך, כפי שהדורות הבאים ישאבו השראה מסיפור הגבורה וההקרבה שלהם.
יוני, אחי הבחור והאהוב, געגועי אליך לא יפסקו עד יומי האחרון. ובמעמד זה אני מבטיח לך, אמשיך, וכולנו נמשיך, לשאת בגאון את לפיד השליחות שלך כדי להבטיח את נצח ישראל״.
- וידאו (עלה לשרת): רועי אברהם/ לע״מ, סאונד: בן פרץ/ לע״מ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.