מאת הרב ברוך לבנוני, ראש ישיבת חב"ד טבריה
נמצאים אנו בתקופה מיוחדת במינה. מחד גיסא, אנו עדים לניסים ונפלאות באופן גלוי ומוחשי, בבחינת "חשף ה' את זרוע קדשו". ואם כבר בתנש"א כתב הרבי שהניסים דאז עולים אף על ניסי פורים, הרי שכיום הדברים ניכרים ביתר שאת וביתר עוז. מאידך גיסא, דווקא בתקופה זו מרחפת מעל עולם הישיבות בארץ הקודש גזירה קשה, נוראה וכואבת. כוונתי בפשטות – לא רק ל'עולם הישיבות בכללותו', אלא לתלמידי הישיבות שלנו, ל'תמימים'.
כל 'תמים' המגיע לגיל הגיוס נאלץ להתמודד עם טרדות, לחצים והפרעות מצד רשויות המדינה, ולעיתים באופן שפוגע קשות בשגרת חייו וביכולתו ללמוד.
כהורים, כמחנכים וכחלק מאנ"ש חסידי חב"ד, עלינו להכיר בעובדה הפשוטה: מדובר בגזירה חמורה שאין להתייחס אליה בשוויון נפש. המצב ה"חוקי" כרגע, השאיפה המוצהרת של הרשויות, היא לגייס את תלמידי הישיבות מגיל מסוים – בדרך כלל כבר מאמצע שיעור א' בישיבה גדולה – ולהוציאם מבית המדרש אל מסגרות צבאיות שונות.
גם כאשר מדובר במסלולים המוגדרים כ"חרדיים", עצם הדרישה לעזוב את הישיבה ולנתק התלמיד מלימוד התורה עומדת בניגוד גמור לדרך החינוך שעליה גדלנו, ולדעתו הקדושה והמפורשת של נשיא דורנו לפיה בני ישיבות "לא יצאו בצבא"!
דעתו הברורה של הרבי אינה מותירה שום מקום לגמישות בנושא: לתלמידי הישיבות תפקיד מכריע וקריטי בהכרעת המלחמה ובהגנה על העם היהודי, דווקא באמצעות לימוד התורה שלהם (דברים אלו, יצוין, באו במקביל לביטויים מיוחדים שהשמיע הרבי על חיילי צה"ל, הלוחמים ומגנים בגופם, במסירות נפש, על ארץ הקודש. אולם בכל הנוגע לתפקידם של תלמידי הישיבות – דבריו של הרבי היו נחרצים).
בהתוועדות י"ב תמוז תשכ"ז, כחודש וחצי לאחר מלחמת ששת הימים, דיבר הרבי על חשיבות לימוד התורה של תלמידי הישיבות. הרבי הזכיר את דברי הגמרא: 'אלמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה': "הניצחון במלחמה על ידי שר הצבא יואב בן צרויה, נפעל על ידי דוד. ועל-דרך זה בנידון דידן: בחורי הישיבה שישבו ולמדו תורה – הם אלו שהנחילו את הניצחון!"
בהתוועדות ו' תשרי תשכ"ח האריך הרבי בנושא. לאחר שהזכיר שוב את דברי הגמרא שרק בזכות לימוד התורה של דוד הצליח יואב במלחמה, התייחס הרבי לטענות שעדיף לצאת להילחם בחזית בפועל. הרבי נתן דוגמה מתפקידם של מפקדי הצבא, שאינם יוצאים להילחם בגבולות, אלא יושבים במקום רחוק מהחזית ומכינים את תכניות המלחמה. "לכאורה, יכול מפקד הצבא לומר: הייתכן ששולח את בנו ואת חבירו לחזית להעמיד את עצמם בסכנה, ואילו הוא יושב בעורף ומכין תכניות למלחמה שיערוך מישהו אחר?!" הרבי הסביר שמובן שגישה כזו לא תביא תועלת, ואדרבה: תמיט חורבן, רחמנא ליצלן.
"כן הוא במובן רחב יותר בנוגע לכללות העם כולו", אמר הרבי. "כדי שהצבא יחד עם המפקד שלו יצליחו בעריכת התכניות וניהול המלחמה בדרך הטבע, מוכרח להיות העסק בתורה על-ידי דוד – אלו שעורכים את כל התכניות הרוחניות כדי שיצליחו התכניות הגשמיות. ואם הם עוזבים את עריכת התכניות הרוחניות, הנה לא זו בלבד שאינם מביאים תועלת, אלא הם גורמים את היפך הניצחון והיפך מפלת האויב, רחמנא ליצלן''
כאן התבטא הרבי בביטוי חריף ביותר: "כשם שמי שהעמידוהו בחזית ובורח מן החזית נחשב ל'עריק' – כך נחשב ל'עריק' מי שהושיבוהו בישיבה כדי ללמוד תורה יומם ולילה (כיון שבזכות העסק בתורה מנצח יואב בצבא), והוא סוגר את הגמרא ובורח מהישיבה [...] לא זו בלבד שאינו מסייע לניצחון, אלא אדרבה: הוא עורק ממקומו ופותח את החזית לפני האויב".
הביטוי 'עריק' מתמצת את השקפתו הק' של הרבי על כל בחור שעוזב רח"ל את הספר לטובת התגייסות בצבא. בחור ישיבה – תפקידו הוא לימוד תורה נטו. כל ניסיון להוציאו מהלימוד, לא יעלה על הדעת בשום אופן!
#אדישות מבית
ברוסיה הסובייטית מסרו חסידים את נפשם על לימוד התורה ועל קיום הישיבות במחתרת. כך היה גם בדורות קודמים, כאשר יהודים עמדו במסירות נפש מול גזירות שביקשו לפגוע בלימוד התורה. והנה כיום, למרבה הכאב, ניצבים אנו מול מציאות שבה הלחץ מופעל על בני התורה דווקא על ידי יהודים, בני עמנו.
לצערנו, יש אף מאנ"ש שנעשו אדישים לחומרת הדברים, ויש המעניקים לגיטימציה למהלכים אלו ואף מעודדים אותם. אולם החינוך הטהור של תומכי תמימים, וההיצמדות להוראותיו הברורות של הרבי, אינם מותירים מקום לספק ביחס לדרך הראויה.
תפקידו של תמים הוא לשבת וללמוד תורה בהתמדה ובשקידה. זו שליחותו, וזו תרומתו להגנת עם ישראל. ההגדרה של "תמים" נמשכת עד החתונה, ולא כפי שיש המבקשים לטעון שלאחר שנות הישיבה ניתן לוותר על מסלול החיים שהתווה הרבי ולהחליפו בעיסוקים אחרים במסווה כזה או אחר. בחור ישיבה נדרש להישאר בין כתלי 'תיבת נח', ולהיות - לפי דרכו ומצבו - חלק מ'תומכי תמימים', כפי שהזכיר הרבי, שיצחק אבינו נכנס מיד לאחר ה'עקדה' ל'גן עדן' - ולא יצא ממנו עד לחתונתו! (כדאי גם להזכיר שהדברים נכונים ביחס למסגרות שונות הצצות בשנים האחרונות כ'תחליף' לשהות בין כתלי תומכי תמימים - מסגרות שעצם קיומם מנוגד למהותו של 'תמים'. ולאידך, בשנים האחרונות גדלו האפשרויות להשתלבותם של תלמידים מבוגרים בין כתלי המוסודת הקיימים, בצורות שונות).
#קול המחאה נשמע חלוש
המציאות כיום היא שב'זאל' של ישיבות רבות ניתן לראות בחורים שאינם מצליחים להתרכז בלימודם. לא מפני שחסרה להם מוטיבציה, אלא מפני שהם מוטרדים ללא הרף מהחשש מפני הגזירות וההגבלות המוטלות עליהם. בחורים מצוינים, ששקועים דרך קבע בלימוד נגלה וחסידות, מוצאים את עצמם מבולבלים, מותשים וחסרי מנוחה.
הדבר נכון שבעתיים לגבי תלמידים העומדים לנסוע לשנת הקבוצה, או מבקשים לשהות בבית חיינו בתשרי ובזמנים נוספים. כל רצונם הוא להוסיף בלימוד ובהתקשרות לרבי, אך בפועל ניצבים בפניהם קשיים ומניעות רק משום שאינם מוכנים להתפשר על עקרונותיהם.
משום מה, מציאות קשה זו אינה זוכה לזעקה הראויה. קול המחאה נשמע חלוש מדי ביחס לגודל השעה ולחומרת המצב.
כמי שזוכה ללמד בישיבה ולהיחשף לרגשי ליבות התמימים, אני פונה אל כלל ההורים: שימו לב למצבם של בניכם. ודאו שהם מקבלים מכם את מלוא התמיכה, העידוד והחיזוק הנדרשים כדי לעמוד בניסיון זה. אסור לנו להשלים עם המצב, וקל וחומר שלא להיגרר אחר קולות המבקשים לקצר את שנות הישיבה לטובת הגיוס, רחמנא ליצלן.
וכן אני פונה לצוותי הישיבות: שימו לב לתלמידים. ישנם בחורים המתמודדים עם קשיים כבדים מאוד, ועלינו לעשות הכול כדי שלא ייפלו חלילה כתוצאה מהלחצים וההתמודדויות הללו.
ומותר גם לומר בפשטות: אם יש מאנ"ש מי שבידו לסייע בתחום זה – הרי שזה בגדר הצלת נפשות ממש.
הרב ברוך לבנוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.