נבואת הרבי מליובאוויטש מה יקרה אם לא יתקנו את חוק מיהו יהודי התממשה במרחצי הדמים של השביעי באוקטובר

 

נבואת הרבי מליובאוויטש מה יקרה אם לא יתקנו את חוק מיהו יהודי  התממשה במרחצי הדמים של השביעי באוקטובר

חמישים וחמש שנים אחרי שהרבי מליובאוויטש זעק, התחנן והזהיר ברוח קודשו הנבואית מפני החדרת "גייס חמישי" לתוך מחנה ישראל באמצעות פרצות הגיור וחוק השבות, הקונספציה התנפצה לרסיסים מול המציאות המדממת של השביעי באוקטובר. בעוד שרבנים ומנהיגים אחרים לא ראו אפילו את קצה חוטמם, הרבי ניבא במדויק כיצד אי-תיקון החוק יוביל לבגידה פנימית בתוך מערכות הביטחון הרגישות ביותר – בגידה שסללה את הדרך לאסון הלאומי הגדול ביותר. לכבוד יום ההילולא הל"ב של גדול מנהיגי הדורות משיח ה' הרבי מליובאוויטש זי"ע

נבואה מול עצימת עיניים: הרבי ראה את מה שהאחרים פספסו

כאשר מביטים לאחור אל שיחת ערב חג השבועות תשל"א, אי אפשר שלא לעמוד מוכי תדהמה. זו לא הייתה סתם פרשנות תורנית או הערכה פוליטית חכמה; זו הייתה רוח נבואה צרופה.

בזמן שרבנים ומנהיגים בני אותו דור לקו בעיוורון אסטרטגי מוחלט, הסתפקו במבט לטווח קצר, והאמינו כי פשרות ליברליות והסכמים פוליטיים יעברו ללא מחיר, הרבי מליובאוויטש ראה את הנולד עשרות שנים קדימה. הוא הבין שחוק שאינו מתוקן הוא פצצת זמן מתקתקת, ושפרצה בחוק השבות אינה עניין תיאורטי – היא הזמנה ישירה לאויב להתיישב בתוך החדרים הסודיים ביותר של צבא הגנה לישראל וזרועות הביטחון.

הרבי זיהה בבהירות אלוקית את מה שראשי המדינה ואף הנהגות תורניות רבות סירבו לראות: אדם שאינו חלק אורגני מעם ישראל על פי ההלכה הצרופה, ושערכיו אינם יונקים ממעמד הר סיני, חסר את המחסום המוסרי והרוחני שימנע ממנו למכור את המדינה לאויביה הגרועים ביותר.

ממשל ערפה לאסון אוקטובר: המרגלים של איראן והבגידה מבפנים

האקטואליה הסוערת של ימינו מציגה תמונה מבהילה של רשתות ריגול מפותחות, שבהן אזרחים מתוך המדינה פועלים בשירות המודיעין האיראני, ומעבירים מידע קריטי על בסיסי צבא, מתקנים אסטרטגיים וצירי תנועה. זהו בדיוק המשל המצמרר של הרבי על גוליית:

"אילו אותו גוליית היה מסתובב במחנה ישראל - לא היו יודעים שהוא אויב ולא הייתה אפשרות לצאת נגדו למלחמה, ואז היה מסוכן פי הרבה כ'גייס חמישי'".

האסון הנורא של השביעי באוקטובר לא התרחש בחלל ריק. הכשל המודיעיני העמוק, העיוורון המערכתי, והיכולת של האויב לדעת בדיוק נמרץ את נקודות התורפה של צה"ל ושל יישובי העוטף, מעלים סימני שאלה כבדים ומצביעים על בגידה חמורה מתוך מערכות הביטחון עצמן.

כאשר החוק הופקר, וכאשר מאות אלפי אנשים בעלי זהות לאומית מטושטשת או כפולה נכנסו בשערי הארץ והשתלבו בעמדות מפתח במודיעין ובצבא, המערכת הוצפה באותם "גולייתים" סמויים. התוצאה הייתה קטלנית: מחיצה פנימית שנפרצה, מידע שדלף, והכשרת הקרקע למתקפת הפתע הרצחנית. האויב החיצוני (חמאס ואיראן) פשוט ניצל את התשתית שהכין לו הגייס החמישי שעליו התריע הרבי לפני 55 שנים.

עת לחשבון נפש נוקב: הציבור הדתי והחרדי חייב לבקש סליחה מהרבי

לקראת יום ההילולא הקדוש ג' בתמוז, הציבור הדתי והחרדי כולו – על רבניו, עסקניו ומנהיגיו – נדרש לעשות חשבון נפש נוקב ומזעזע עד דכדוכה של נפש. הגיע הזמן להפסיק להסתתר מאחורי תירוצים, ולעמוד מול האמת המרה: לא שמענו בקול הרועה.

הרבי הרעיש עולמות, הפך שולחנות וזעק בקול חנוק מדמעות שתיקון חוק "מיהו יהודי" הוא שאלת חיים ומוות של מיליוני יהודים, ואי תיקון החוק יותר גרוע ממה שהיטלר ימ"ש עשה ליהודים ושאלת הקיום של עם ישראל תלויה בחוק למנוע התבוללות. אך הציבור והנהגתו העדיפו לעצום עיניים, להתעלם מהאזהרות החריפות, ולהפקיר את חומות הגיור ההלכתי.

התיקון והסליחה האמיתיים מהרבי לא יושגו במילים ריקות או בטקסים, אלא בהכרה מוחלטת בטעות ההיסטורית. מול מרחץ הדמים של השביעי באוקטובר ומול רשתות הריגול האיראניות שנחשפות בזו אחר זו, אי אפשר להכחיש עוד: הרבי צדק, וכל השאר טעו.

השיחה המלאה של הרבי אות באות כפי שתורגמה ללשון הקודש בהוראת הרבי מליובאוויטש ופורסמה במקומות שונים

גיור שלא כהלכה יביא בוגדים  ו"גייס חמישי"

“אחת מן ההשלכות האקטואליות וההוראות למעשה לזמננו, שבמגילת רות, מופיעה באופן ברור בסיפור עלייתן של רות ועורפה... כידוע ירדו שני יהודים (מחלון וכליון) לחוץ לארץ ונשאו שם גויות לנשים. לא היו אלה גויות סתם כי אם בנותיו של עגלון מלך מואב. והנה גויות אלה עוזבות את ארצן ואת מולדתן ואת בית אביהן שברום היחס ומצטרפות אל יהודיה שהייתה חותנתן.. הם מוותרות על האושר שבמואב, ומגיעות לארץ ישראל, שם הן מצהירות על רצונן להתגייר: “כי אתך נשוב לעמך”. לא מצפות להם דירות מטעם ה”סוכנות” או כל סיוע כלכלי מטעם המדינה - שהרי מאוחר יותר אנו רואים את רות נזקקת למתנות עניים למחייתן, אף לא מצפה להם קבלת פנים לבבית “לעידוד העליה”, שהרי אפילו חותנתן התקבלה בקריאות זלזול “הזאת נעמי”?! הם נכונות לסבל, ובלבד לחיות בתוך עמם של בעליהן.

“למרות כל זאת אין נעמי מתחשבת כלל במניעיהן ובהקרבה שהן מגלות על מנת להצטרף לעם ישראל, והיא דוחה אותן.

האסון הצפוי לעם ישראל מגיור של נייר

“נעמי זו, שככל הנשים הייתה רכת לב בטבעה, ושדרכיה היו דרכי נועם, כפי ששמה מעיד עליה, אזרה עוז והרחיקה ממנה את כלתה, שחייתה עמה עשר שנים בטוב וברע, ושהולכת אחריה ורוצה לחיות בעוני בתוך עמה. היא לא ניסתה להפנותן לבית דין רבני בבית לחם... היא נוכחה מיד שערפה מתכוונת להסתפק ב”גיור של נייר”, ובחושה הבריאה הבינה שגיור כזה מביא צרות לכלל ישראל, ומשום כך דחתה את ערפה. לא נרתעה פן יאמרו עליה שהיא אכזרית. . . רק את רות הרוצה להתגייר גיור כהלכה, גיור אמיתי לכל פרטיו, המלווה בקבלת מצוות, קיבלה נעמי. אכן זכתה רות ויצא ממנה דוד “שריווה להקב”ה בשירות ותשבחות” ושניצח את גליית, שהיה בנה של ערפה. זו שרצה להתגייר “גיור של נייר” “גיור” קל.

“לכאורה מה אכפת לה לנעמי לקבל את ערפה, גם אם אינה מעוניינת בגיור כהלכה? מה אסון יקרה לעם ישראל אם תצטרף אליו עוד אישה שתשב בתוך העם בארץ הקודש?... מדוע ניתקה אותה ממשפחתה אתה חייתה עשר שנים בחיבה?

“אלא שנעמי חזתה היטב את האסון הצפוי לעם ישראל מצירוף ערפה באמצעות “גיור של נייר”, ובחושה הבריא מנעה מעם ישראל את האסון על ידי דחייתה!

"גייס חמישי" בצבא ישראל

“אילו הייתה ערפה מצטרפת לעם ישראל, כתוצאה מגישה “ליברלית” המתחשבת “בהקרבתה ורצונה הכן” היה אז נולד אצלה גלית, ואז היה המצב חמור מאד: גוליית היה מסתובב אז בתוך עם ישראל והיה רשום כיהודי. כאשר גוליית נולד בתוך מחנה פלשתים - היה השונא גלוי לעין, ודוד המלך יצא נגדו בחלוקי אבנים; אבל אילו אותו גוליית היה מסתובב במחנה ישראל - לא היו יודעים שהוא אויב ולא הייתה אפשרות לצאת נגדו למלחמה, ואז היה מסוכן פי הרבה כ”גייס חמישי”. מי יודע מה היה עלול אז אותו גליית לעשות לעם ישראל!

“‘אכזריותה’ של נעמי ועמידתה על גיור כהלכה - מנעו, אפוא, אסון וסכנה חמורה מן העם. נעמי לא התחשבה בכך שעם ישראל בארצו זקוק לתוספת כח, ושבנה של ערפה ודאי ישרת בצבא ישראל, כיון שידעה שדווקא בשרות זה של גליית בצבא - טמונה סכנה, סכנת “גייס חמישי” ולכן דחתה את ערפה”.