הבחירה להיות מי שנועדנו להיות

 

ה”למינהו” של האדם – הבחירה להיות מי שנועדנו להיות

אחד הרעיונות של הרש”ר הירש שהכי השפיעו עלי, זה ה’חוק למינהו’. מתורתו של הרב יוסף פינטו ראש המכינה היכל יצחק בראשות הרב יצחק ברדא שליט״א ובניהולו החינוכי של הרב איתמר לופס

בבראשית, בסיפור הבריאה, התורה חוזרת כל הזמן על המילה למינהו כמעט בכל וריאציה. למינו, למיניהם, למינהו. שואל הרש”ר, למה? מה התורה רוצה להדגיש לנו כאן?
כל ייצור נברא, אומר הרש”ר, הוא מוכרח להיות הוא. אין לו יכולת להיות משהו אחר. בעצם היותו הוא, הוא מהווה ומגלם את דבר ה’. הוא מוכרח להיות משרת אלוקים. זה החוק למינהו’. כל דבר הקב”ה ברא ועיצב למינו, הוא מוכרח להיות הוא, מוכרח להיות משרת עליון.
היוצא דופן היחיד, הוא האדם. האדם לא מוכרח להיות מה שהוא. יש לו יכולת להיות משהו אחר! זה נכון שהאדם מתקיימים גם הדומם, הצומח, והחי שהם מוכרחים להיות מה שהם, אך לאדם נוסף חלק המֶדַבֶּר. חלק זה הוא חופשי כמעט לגמרי.
ומה הלמינהו של האדם?
התורה.
רצה הקב”ה שהאדם לא יהיה משרת עליון כפוי, אלא שהאדם יהיה משרת עליון מבחירה, משרת עליון, שותף מלא בהוויית המציאות. כל אחד לפי דרגתו.
הביטוי הנעלה של הלמינהו בחוקי התורה, אלו הלכות העריות.
לנכרי, אין אחווה ואין נידה. למעלה ממנו, ישראל, יש לו אחווה ויש טהרת המשפחה. למעלה מהם, הכוהנים, חוקי הלמינהו שלהם מצמצמים את סוגי האנשים והנשים היכולים להתחתן עמם. ומעל כולם, הכהן הגדול שלו נאמר “והוא אשה בבתוליה יקח”.

בראשית א יא-יג

מסקנה חינוכית

אחד היסודות החשובים ביותר בחינוך הוא ללמד את האדם לא “להיות כמו כולם”, אלא לגלות את ה”למינהו” האישי שלו — את השליחות, הזהות והייעוד שהקב”ה הטביע בו.
העולם כולו פועל מתוך טבע מוכרח, אך האדם נבחן דווקא ביכולת הבחירה שלו: האם יבחר לחיות חיי מטרה, קדושה ומשמעות, או שייסחף אחר רצונות חולפים וסביבה משתנה.

תפקידו של מחנך, אומר לנו הרב יוסף פינטו שליט״א- הורה ורב אינו רק להציב גבולות, אלא לעזור לאדם לפגוש את עצמו באמת, ולהבין שהחירות האמיתית אינה לעשות כל מה שרוצים — אלא לבחור להיות מי שנועדנו להיות על פי התורה.