בן
גביר וסמוטריץ' מברכים כל שבוע את גלי בהרב מיארה ליד ארון הקודש
תארו
לעצמכם את הסצנה הבאה: יום שבת בבוקר, השמש חודרת מבעד לחלונות בית הכנסת, הקהל
עומד בדממה, ארון הקודש פתוח לרווחה – רגע של שיא דתי ורוחני. ואז, בקול רם
וחגיגי, נאמרת הברכה: "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם... וּשְׁלַח אוֹרְךָ
וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה
מִלְּפָנֶיךָ".
באותו רגע ממש, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', יחד עם ציבור שלם, מתפללים עבור לא אחרת מאשר גלי בהרב-מיארה וסגנה גיל לימון. זה לא מערכון סאטירי, זו המציאות הסוריאליסטית של הציונות הדתית.
במשך שישה ימים בשבוע, המכונה הפוליטית
של בן גביר וסמוטריץ' לא מפסיקה להלום בייעוץ המשפטי. הם מכנים אותם
"דיקטטורים", "סכנה לדמוקרטיה", וגורמים ש"תוקעים מקלות
בגלגלי הממשלה". בהרב-מיארה מוצגת בנאומיהם כמי שמנסה להפיל את שלטון הימין
בכל מחיר. אך ביום השביעי? הנס מתרחש. השנאה הופכת לברכה, והיועצת המשפטית הופכת
למושא לתפילה זכה תחת כנפי השכינה.
איך אדם יכול לעמוד מול ספרי התורה ולבקש מהקב"ה ש"יתקנם בעצה טובה" – כלומר, שיצליחו בתפקידם ויונחו בדרך אמת – בזמן שביום ראשון בבוקר הוא יפעל בכל כוחו להחלישם, להשמיצם ולסלקם?
כאן טמון השורש העמוק: הציונות הדתית
לכודה בתוך פולחן של המדינה כ"עבודה זרה". הם מחוברים בעבותות (או
"בעטינים") של תקציבים, כוח ויוקרה למנגנון המדינתי, עד שהם מוכנים
לבלוע את הצפרדע המוסרית הגדולה ביותר: לברך בשבת את מי שהם מתעבים בחול.
האבסורד מגיע לשיאו כשהם מבינים שאם יפסיקו לברך את ה"יועצים", הם בעצם יודו שהמדינה שהם כה מקדשים – ה"ראשית צמיחת גאולתנו" – מנוהלת על ידי מערכת שהם איבדו בה אמון מזמן. אז הם מעדיפים להמשיך בקרקס ולחיות בפיצול אישיות פוליטי-דתי שבו בהרב-מיארה היא גם "אויבת הממשלה" וגם "יועצת מבורכת של כסא ה' בעולם"
הצפייה
במנהיגי הציונות הדתית עומדים בטליתות ומברכים את המערכת המשפטית ליד ארון הקודש
היא שיעור מאלף באובדן עמוד שדרה. מי שמברך את יועציו בשבת ומקלל אותם בחול, לא
עובד את השם – הוא פשוט עובד על כולנו וחי בשקר מתמיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.