סיפו'ר של ביקו'ר...
נכתב לחיזוק בהוראת "בכל דרכיך דעהו"
לרפואת הרב דב הכהן קוק בן שושנה ה' ישמרהו ויחייהו
חברים יקרים, רבינו הגדול שליט"א ב"ה כבר ללא "הרדמה", וגם ה"דיאליזה" הזמנית נותקה מעליו, אך עדיין הוא מונשם, וגם לא התפוגג חומר ההרדמה [שכידוע דבר זה לוקח זמן ולפעמים שבועיים...], וזקוק טובא בגופו לרפואה, ואין לנו שיור ותקוה אלא האמונה אשר יסודה בתפלה ובתורה, וכדרכו של רבינו הגדול שליט"א שכל חייו רצופין תורה ותורה ותורה ותפלה ותפלה ותפלה, והכל בעומק המחשבה בלא הפסקה כלל ועיקר.
לרפואת רבינו שליט"א הנני מפרסם כאן "הלוך ילך" של 2 וחצי דקות במחיצת רבינו שליט"א אשר בהם הצצה נשגבה איך חי חיים של תורה ורואה כל דבר באספקלריה של תורה מאירה, ואם כי אין זה אלא אפס קצהו מנוראותיו של מחשבות רבינו שליט"א, חיזוקא מיהא איכא ויה"ר שיהיה לתועלת.
כשנכנס רבינו הגר"ד הכהן קוק שליט"א לחצר ביתו של ידידינו רצי"א שליט"א ראה כמין "צימר נאה" בחצר הבית המשמש פעם בשנה למצות סוכה, ומיד ישב על האבן והחל לחקור בענין הלכתי השייך לזה, דהנה אמרו בשבת (קלג ע"ב) "זה אלי ואנוהו" עשה לפניו סוכה נאה וכו', ושמענו על נוי סוכה בתוכה, וכדתניא בשבת (כב ע"א, וש"נ) "סככה כהלכתה ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין, ותלה בה אגוזים אפרסקין שקדים ורמונים ופרכילי ענבים, ועטרות של שבלים, יינות שמנים וסלתות" וכו', ויש להסתפק האם ענין נוי הסוכה כולל גם שדפנות הסוכה מבחוץ יהיה בהם יופי ונוי, שהרי אין למצות סוכה ענין עם עובי הדפנות שמחוץ לה. [ומ"ש שם לעשות ס"ת נאה ולכורכו בשיראין נאין, שאני התם דהוי "שומר לספר" ותו דהוי חפצא דקדושה].
ואמר רבינו שליט"א שאין ראיה מבתים של תפלין שיש בהם "ואנוהו", [אמנם לא נזכר בגמ' שבת שם, אך הכי איתא במכילתא דרשב"י (פט"ו פ"ב), וראה עוד בשו"ע (סי' לב ס"ד ברמ"א וסי"ד), ובביאור הגר"א שם], דשאני בית של תפלין שהוא חפצא של המצוה, גם כל העובי, לא כן בסוכה שהפנים הוא העיקר, והעובי [ובפרט החלק החיצוני שעליו נסובה החקירה] אין בו ממשות מצד המצוה...
[א"ה. אעיקרא ויש לדון האם נוי הסוכה הוא רק מצד "ואנוהו" הכללי בכל מצות התורה, או שיש גם ענין פרטי נוסף מצד גדר "תשבו כעין תדורו" השייך בסוכה, וכשם שאדם רגיל לדאוג לנוי ויופי בביתו, וכדאמרי' בברכות (נז ע"ב) ג' מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים. וה"נ יש לו לעשות בבית של ימי הסוכות, וכן משמעות לשון הברייתא בסוכה (כח ע"ב) ת"ר, תשבו כעין תדורו, מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי, כיצד, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה וכו'. ולפי"ז יש מקום בראש לשמוע שיהיה הנוי גם מבחוץ כאשר עושה האדם בביתו ליפותו באבן חיצונית נאה. וי"ל בזה. ועמש"כ בשו"ת משנה הלכות חט"ז (סי' קכח). ואכמ"ל כעת].
ביני וביני הגיע אחד החברים [ידידינו הרא"מ שליט"א] שרבינו שליט"א לא ראה אותו חדש ימים, וביקש רבינו שליט"א לברך עליו "שהחיינו" בשם ומלכות כדין הגמרא והשו"ע, והתעניין רבינו שליט"א אם יש עוד מישהו באיזור שגם הוא יענה אמן כדי להרבות במצות ובזכויות...
בעוד רבינו שליט"א פסע בחצר לכיוון הבית אמרתי לרבינו שליט"א שיש מדרגה גבוהה מעט ושצריך להזהר, ואמר רבינו שליט"א, אם לא היית אומר לי את זה הייתי שובר את הראש עכשיו... אני אומר לך את האמת... זה פחד...
ותוך כדי דיבור ביאר רבינו שליט"א: למה אין כאן מצות "מעקה"?? כיון דמצות מעקה נאמרה רק בגובה של י' טפחים כמבואר בב"ק (נא ע"א), ומה שיכול להיות מזה תקלה לבן אדם אם ילך בלתי התבוננות כדבעי, זה כבר גדר "גרמא", זה סיפור בעלמא ולא נחשב שהנזק פתיך במצב הקיים, לא כן גובה י"ט דהוי "מקום אחר", דזה גופא חשיב דמצב הנזק כרוך בו...
ודוגמא לדבר ממ"ש במתני' דב"ק (כח סע"א) נשברה כדו ברה"ר והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית – חייב וכו', ובגמ' שם א"ר יהודה א"ר, לא שנו אלא שטינפו כליו במים אבל הוא עצמו פטור, קרקע עולם הזיקתו. ופרש"י שם, "וממונו של זה גרמא בעלמא עבד ליה ורב לטעמיה דאמר לקמן (נ ע"ב) בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו". ומעתה אם בב"ק מצב כזה חשיב "גרמא", ה"ה בהלכות מעקה שלא הגיע מצב זה למצות מעקה של תורה.
וסיים רבינו שליט"א, אם תוכל תזכיר לי לכתוב את זה...
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.