יעקב נ. מומחה לתורת הרבי מליובאוויטש
רבים טועים לחשוב שהתמיכה הבלתי מתפשרת של הרבי
מליובאוויטש ב"אף שעל" ובשלמות הארץ הופכת אותו לציוני. האמת היא הפוכה
וחדה הרבה יותר: דווקא בגלל שהרבי לא קיבל את האידיאולוגיה הציונית, העמדה שלו
לגבי שלמות הארץ הייתה תקיפה וקשיחה יותר מכל פוליטיקאי. עבורו, השילוב בין קו
ביטחוני "ניצי" לבין התנגדות לסמלי המדינה לא היה סתירה, אלא אסטרטגיה
תורנית עמוקה.
האדמה שייכת לה', לא לממשלה
עבור הרבי, ארץ ישראל אינה "נכס
נדל"ני" שאפשר לסחור בו, והיא אינה שייכת לממשלה כזו או אחרת. היא שייכת
לקדוש ברוך הוא שנתן אותה לעם ישראל כנחלת עולם. לכן, הרבי ראה בכל דיבור על נסיגה
לא רק טעות פוליטית, אלא פשע נגד התורה והקדוש ברוך הוא. הוא ביסס זאת
על פסק הדין בשולחן ערוך (הלכות שבת סימן שכ"ט) הקובע כי מסירת שטח לאויב היא
הפקרת הארץ שמובילה לפיקוח נפש מיידי. בזמן שפוליטיקאים דיברו על "פשרות
כואבות", הרבי זעק שכל ויתור הוא הזמנה לטרור.
מדוע סמלי המדינה מחלישים את התביעה על הארץ?
כאן טמון החידוש החריף של הרבי: הוא טען
שהניסיון להפוך את המאבק על הארץ למאבק "לאומי-ציוני" (עם דגלים
וסמלים), הוא זה שמחליש את הזכות שלנו בעיני העולם.
- "זכות היסטורית" מול "זכות אלוקית": כשמדינת ישראל משתמשת בסמלים לאומיים חילוניים, היא
אומרת לעולם: "אנחנו עם ככל העמים, הגענו לכאן כי יש לנו זכות
היסטורית". לפי הרבי, על טענה כזו הגויים יכולים להתווכח ולומר שגם להם
יש היסטוריה פה. אבל כשיהודי נצמד לתורה ואומר "ה' נתן לנו את
הארץ", אין לגוי תשובה. הדגל הופך את התביעה לפוליטית, ובפוליטיקה תמיד
יש פשרות.
- חוסר יושר בעיני הגויים: הרבי הסביר שהגויים יודעים שהקשר של העם היהודי
לארץ מבוסס על התנ"ך. כשהם רואים מנהיגים שמניפים דגל אבל לא שומרים את
מצוות התורה, הם רואים בזה חוסר אמינות. הגוי שואל: "אם אתם לא נאמנים
לספר (התורה) שנתן לכם את הארץ, למה שאאמין לדרישה שלכם על חברון או
ירושלים?".
- האשליה של "כוחי ועוצם ידי": הסמלים הציוניים יוצרים אשליה של ריבונות עצמאית.
האשליה הזו גורמת למנהיגים לחשוב שהם יכולים להסתדר דרך דיפלומטיה וויתורים.
הרבי טען שדווקא אם נכיר בכך שאנחנו עדיין בגלות רוחנית ושהארץ היא פיקדון
מה', נעמוד עליה הרבה יותר בתוקף.
סיכום: הבעלים מול ועד הבית
לפי הרבי, המדינה והסמלים שלה הם לכל היותר
"ועד בית" טכני שאמור לדאוג לביטחון. ברגע שהוועד הזה מניף דגל ומדבר על
"ריבונות" תוך נכונות לוותר על שטחים, הוא פועל נגד הבעלים האמיתי.
הקו של חב"ד נותר ברור: נאמנות
מוחלטת לארץ ישראל וביטחון העם ללא פשרות – תוך מרחק אידיאולוגי מהציונות וסמליה. רק
כשנחזור לקושאן המקורי, לתורה, נוכל לעמוד מול העולם בקומה זקופה וב"אף
שעל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.