רגעי השבוע - פרשת שמות

 רגעי השבוע - פרשת שמות

 

האחים שסייעו לאדם לא מוכר לקבור את אחיו תחת שלג כבד / הטענה המוצדקת של החרטומים / כיסוי חדש בצבע לבן לבימת בית הכנסת באמצע השנה / עם האיש שהיה שותף לפני יובל שנים לתרגום התניא לשפה של עשיו

 

 

א. אחים לדעה

 

רק מלראות את התמונה, נהיה לי קר. זה היה כשהתעניינתי בשלומו ומה חדש אצלו. כמאמר העולם 'תמונה אחת שווה אלף מילים' שיגר לי תמונה טרייה שמאן דהוא צילם ושלח לו, בה הוא נראה מנהל קבורה יהודית עם מעט אנשים מסביב, כולם עטופים ולבושים היטב. הרקע כולו עם שלג כבד וגבוה. גם בלי לדעת את מזג האוויר, מובן שהטמפרטורה נמוכה מאוד, ובעמידה של דקות ארוכות עם מקום אחד, זה קר שבעתיים.  

 

התמונה לא סיפקה את סקרנותי, וביקשתי להבין. וכך הסביר לי בהמשך בקצרה: אדם בשם אברהם אברמוב, נפטר כאן השבוע בקלינינגרד, יהודי שאף פעם לא הגיע כנראה אלינו לבית הכנסת ולא השתתף באירועי הקהילה שלנו. לא הכרתי אותו ולא שמעתי אודותיו כלום, עד אתמול, כשקיבלתי טלפון ממוסקבה. 

 

לאברהם זה יש אח יחיד בשם איליה, תושב מוסקבה, וכאשר שמע על פטירת אחיו דאג מאוד שהקהילה היהודית בעירו יטפלו באחיו הנפטר. אך לא ידע למי לפנות ומה לעשות. וידע שאם לא יפעל באופן מיידי, בני המשפחה הלא-יהודית של אחיו, יקברו אותו בקבורה לא יהודית על כל המשתמע מכך. 

 

בהשגחה פרטית מופלאה, הכיר בן משפחתו לפני מספר חודשים במוסקבה את השליח הטרי באזור 'זיל' על טיילת שאגאל במוסקבה שפתח בית חב''ד חדש, ואליו הוא פנה לעזרה כדי לקבל פרטים אודות הקהילה היהודית ועריכת לוויה בעיר קליניגרד. "קח את הפרטים של השליח שם וגם תוכל למסור לו דרישת שלום, כי זה אחי"...

 

הקשר נעשה מיד, הלוויה אורגנה כראוי, האח יצא בטיסה ממוסקבה לקלינינגרד, ובשעה שהורידו את אברהם ע"ה למנוחת עולמים, הביט השליח המסור - בני היקר הרב אברהם ברוך שיחי' - מסביבו על כמויות השלג שנערם בלילה הקודם, והצבע הלבן-צחור היו כסימן לתכריכים הלבנים שמלבישים לנפטר כפי המנהג. הוא הזכיר למלווים את דברי רבי יוסי בן קסמא בפרקי אבות: שבשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, וקרא להם לדעת את חשיבות ניצול החיים שלנו למעשים טובים, קיום המצוות ולימוד התורה הקדושה!

 

וממילים למעשים: לאחר ההלוויה, הוזמן האח איליה אל בית הכנסת בעיר, והניח כנראה לראשונה בחייו תפילין לעילוי נשמת אחיו היקר שזה אתה הוטמן, וגם כן קיבל על עצמו ללכת בקביעות לבית הכנסת במוסקבה כדי לומר קדיש על אחיו.

 

 

ב. דור אשר ידע 

 

הפרשה השבוע מתארת כיצד משה ואהרן עושים מופתים לפני פרעה, אך גם חרטומי מצרים מצליחים לחקות חלק מהם. מתעוררת כאן שאלה יסודית: מדוע ציווה הקב"ה להראות מופתים שניתן לכאורה לחקותם בכישוף, ומה התועלת בכך אם פרעה ממילא מחזק את ליבו ואינו משתכנע?

 

זו שאלה ראשונה באחד השיעורים על פרשתנו, מתוך שיעוריו הנפלאים של מורנו הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א. שיעור שנבחר בקפידה רבה, והתפרסם באמצע השבוע בלשה"ק ובתמצית גם ברוסית, בחוברת מעוצבת ונוחה ללימוד. 

 

זוכה אני בחסדי שמים, והשבוע מתחילים בחומש השני בפרסום שבועי של שיעורי הרב הראשי, לאחר שבכל פרשיות החומש הקודם - חומש בראשית, פרסמתי במתכונת זו מדי שבוע בשבוע, שיעור נבחר של הרב שליט"א, שזכה לתהודה והתעניינות רבה. כי מה שאנו - מתפללי בית הכנסת המרכזי זוכים להתענג מדי שבת - יזכו גם עוד המונים בכל העולם. 

 

השיעור כולו בנוי גג על גג, בהרחבה והסברים כדרכו ושיטתו. להלן תמצית ממנו: הגמרא מתארת את תגובת החרטומים: "תבן אתה מכניס לעפריים"?! ורש"י מבאר שהם שאלו זאת בלעג. עם זאת יש מפרשים, שראו בדברים טענה מחושבת: דווקא במקום שיש בו "מומחים", מביאים סחורה משובחת כדי שיכירו בערכה.

 

הרב מתעכב על ההבדלים המהותיים בין פירוש רש"י לדברי הגמרא. בגמרא החרטומים עצמם מתווכחים עם משה, ואילו ברש"י נראה שפרעה הוא הטוען; בגמרא מודגשת איכות הכישוף, וברש"י - הכמות ('עיר שכולה כשפים'). שינויים אלו דורשים ביאור.

 

כאן הרב מביא מחלוקת הראשונים במהות הכישוף. הרמב"ם סובר שכל עניין הכישוף הוא שקר ואחיזת עיניים בלבד, בעוד הרמב"ן ורבים מהראשונים סוברים שיש לכוחות הטומאה יכולת מסוימת להשפיע בתוך מסגרת הטבע, אם כי מוגבלת מאוד. מחלוקת זו מחשבן הרב - מהווה מפתח להבנת הפרשה.

 

לפי רש"י, ההולך בדרכו של הרמב"ם, אין בכישוף ממש. לכן החרטומים עצמם אינם מתווכחים עם משה, ופרעה - המאמין בכישוף - הוא שטוען. הדגשת הכמות נובעת מכך שאין מקום לדבר על איכות בדבר שהוא הבל ושווא, ולכן גם אין צורך להביא את תשובת משה בפשט הכתוב.

 

המופתים לא נועדו "להתחרות" בחרטומים, אלא לגלות את שליטתו המוחלטת של הקב"ה בטבע. גם כאשר החרטומים מחקים חלק מן המעשים, מתגלה עד מהרה, שאין ביכולתם לבטל את פעולת ה' או להשיב את המצב לקדמותו.

 

ומכאן ההבדל המהותי במופתים עצמם. במטה שנהפך לתנין: מטה אהרן בולע את מטות החרטומים ומדגיש שליטה אלוקית מוחלטת. במכת דם: החרטומים יכולים להפוך מים לדם, אך אינם יכולים לרפא את היאור. במכת צפרדע: יכולים רק להוסיף צפרדעים, לא להסירן. במכת כינים: אינם מצליחים אפילו לחקות, ומודים: "אצבע אלוקים היא".

 

וכמו בכל פעם, בכל שיעור והזדמנות, הרב חותר למסר והוראה לדורנו: עיקר הפרשה הוא גילוי האמת - רק מה שבא מאת ה' הוא אמיתי ובעל כוח לשנות את הטבע, וכל שאר הכוחות אינם אלא דמיון. עבודת ישראל היא ללכת בתמימות עם ה', ומתוך כך לגלות את שליטתו בעולם עד הגאולה השלמה.

 

 

ג. ידע את יוסף

 

"שייע, פון מיר וועסטו זיך נישט באַהאלטן". ('ממני לא תתחמק') זו הייתה שעה מאוחרת מאוד, עת נכנסתי לפני מספר ימים לחפש מניין לתפילת ערבית בשטיבלא'ך הנודעים "זכרון משה" בשכונת גאולה. פניתי במהירות אל החדר הראשון מצד ימין, שהוא נוח למאחרים להגיע, כדי להספיק להתפלל את התפילה דקות ספורות לפני שהזמן ההלכתי יחלוף. את קולו של ר' יוס'ל אי אפשר לפספס. חייכתי אליו, כי אין אדם שלא נשבה בקסם שמולו.

 

עוד בתור ילדים היינו מחכים שיוס'ל ייכנס לחתונה באחד מאולמות החתונות באזור שכונת מאה שערים, ייקח שני בקבוקי פלסטיק, ויתחיל לתופף בליווי שירים לא שגרתיים, הכל בכדי לשמח את החתן הצעיר, ופעמים רבות גם כדי לעודד את האבות הדואגים מהעול הרובץ עליהם מההוצאות הכבדות של ערב זה. והוא יוסל'ה בחושיו המחודדים, יודע אל מי לזרוק מילה או משפט, לעשות פרצוף מצחיק או תנועות משונות, והעיקר לשמח את מי שזקוק לזה, בזה הרגע.

 

יוס'ל הינו משמח אלוקים ואדם לשמה, אדם נוח לבריות, איש עליז ושמח שכל רואיו אומרים לפניו שלום. התפילות שלו הן מילה במילה. מאיר פנים לכל אדם וגבאי צדקה לכל מיני מטרות של האכלת אנשים, עידוד שבורי לב, ומקרים רבים הזקוקים לעזרה נסתרת ושקטה. אין ספק שהוא מהדמויות הירושלמיות היותר צבעוניות, במיוחד בשכונת 'זיכרון מוישה' והסביבה, עד שאגדות רבות נקשרו סביבו, ויש הטוענים כי הוא צדיק נסתר ותלמיד חכם גדול הבקי בחדרי תורה.

 

לאחר שהענקתי לו תרומה הגונה והתפילה הסתיימה, נעמדנו קצת לשוחח. הוא סיפר בערגה על הידידות הנפשית שהייתה לאביו הגדול רבי יצחק דוד גוטפרב זצ"ל, עם זקני הצדיק זצ"ל ואף ביקש לשמוע מה חדש עם יהודי מוסקבה ועל הפעילות של שלוחי הרבי ברוסיה. סיפרתי לו כי בחג הגאולה שחגגנו לפני כחודש, הגיע אלינו לסייע בהפקה בן-אחותו הנשוי לבת-דודתו, אברך בשם ר' אלתר כהן, שהתקרב לחסידות והוא כיום חסיד חב"ד יקר מאוד. ר' יוסל כל-כך נהנה לשמוע זאת, ואמר כי למחרת יטלפן לאחותו כדי לשמח גם אותה. 

 

כל בני משפחת גוטפרב הירושלמית - הם אנשים מיוחדים, בעלי חסד עם אופי רגוע ומעניין. סיפרתי ליוס'ל סיפור מעניין ששמעתי יומיים לפני כן מידידי ר' אברהם רכטשפר, שהיה עד לסיפור שקרה עם בן-דודו הרב אליעזר גוטפרב.

 

בשיעור בדף היומי בבית הכנסת 'זכרון בתיה' שברחוב גשר החיים ירושלים, אותו מוסר הרה"ג ר' נפתלי פרוש, נכנס ותיק חברי השיעור הרב אליעזר גוטפרב, עם מפה לבנה חדשה ומפוארת לבימת בית הכנסת. לשאלת חברי השיעור מדוע הביא עכשיו מפה לבנה המתאימה לימים הנוראים, והרי יש עוד הרבה זמן לקראת ימים אלו! אלא שלפני שלושה חודשים אמר לו הגבאי הרב וייספיש, כי המפה הלבנה שתרם לפני שנים לע"נ הוריו כבר בלויה, והיה מן הראוי לחדש אותה. ור' אליעזר שהוא איש מעש כמו שאר אחיו, רץ מיד להזמין מפה חדשה, אך כששמע את המחיר הגבוה, עצר מלכת עם ההזמנה. 

 

לפני שנים, היה לר' אליעזר שכן שגר בארה"ב, ור' אליעזר טיפל בהשכרת הדירה שבבעלותו. מאז השכן כבר נפטר, והדירה נמכרה. כמה ימים אחרי שר' אליעזר רצה להזמין את המפה לבימה, בא אליו היהודי ששכר את הדירה לפני שנים ואומר לו, כי עבר אצלו על פתקים ישנים שהיו אצלו וגילה, כי הוא נשאר חייב למשכיר סכום כסף, ומסר לו את הסכום מיד. ר' אליעזר התקשר מיד לארה"ב לבנו של בעל הדירה ז"ל, סיפר לו את סיפור הכסף, ושאל אותו איך להעביר לו את הכסף. והבן השיב: "קח את הכסף בשבילך"! 

 

ובאיזה סכום מדובר? ניחשתם נכון! סכום הכסף היה כמעט זהה לעלות המפה לבימה... ר' אליעזר לא חשב פעמיים, הזמין מיד את המפה, ובאותו ערב הביא אותה בשמחה רבה לבית הכנסת, כשהוא מקדיש אותה לעילוי נשמת הוריו ושתי בנותיו עליהם השלום.

 

 

תמונת השבוע שלי: ויקרא משה אל בצלאל איש חכם לב

 

אי קטן בניחוח רוסיה שוכן ברחוב הסמוך בשכונת זכרון משה שבמרכז ירושלים, אליו הוזמנתי השבוע על ידי ר' בצלאל שיף, המוכר יותר בכינוי 'צליק'. לשעה של עונג רוח זכיתי בצל קורתו בדירתו, שיחה גדושת היסטוריה, כשהוא עובר במהירות מנושא אחד למשנהו, עם זכרון חד של פרטים ופרטי-פרטים, שמות אישיים, תאריכים שונים, ועשייה רב-גוונית של אדם המתקרב בחודשים הקרובים לגבורות, וכל כולו אנרגיות של פעיל צעיר ונמרץ. כמו אז. 

 

בשבוע שעבר כתבתי כאן על הפרויקט המדהים של 'ספר התניא השלם', ועל כך העיר לי ידידי הרב ישראל זילברשטרום מארה"ב, חבר מערכת ההוצאה לאור של תורת הרבי "ועד הנחות בלשון הקודש", כי לשבת זו - פרשת שמות, יצאה לאור השיחה המיוחדת של הרבי, מהתוועדות קודש פרשת שמות מברכים החודש שבט ה'תשל"ז. בקונטרס "התוועדות" היוצא לאור בקביעות על ידי ועד הנחות בלה"ק בראשות הרב חיים שאול ברוק שיחי', ברציפות מאז חודש ניסן ה'תשמ"א, זה למעלה מ- 44 שנה.

 

בשיחה זו מפליא הרבי בחידוש שבתרגום ספר התניא לשפה הערבית, השפה של ישמעאל, שיצא לאור באותם ימים על ידי הגאון הרב דוד בוסקילה ממרוקו, לאחר שישב ולמד במשך 10 שנים את התניא בעיון בחברותא עם השליח הראשי למרוקו הרב החסיד רבי יהודה לייב ראסקין. הרבי הוסיף אז, כי זה עניין של שבירת קליפת ישמעאל, וזה נעשה לאחרי שבשנה הקודמת שברו את קליפת עשיו, על ידי שתרגמו את ספר התניא לשפה של עשיו, השפה הרוסית.

 

יוצא אפוא, כי בשנה זו תשפ"ו - מלאו חמישים שנים לתרגום ספר התניא לרוסית. "מי התעסק בתרגום התניא לרוסית"? שלחתי מיד הודעה  אל הרב ברוך גורין, והוא השיב כי הייתה זו מרת גולדה ליפש ע"ה, בהשגחתו של יבלחט"א פרופ' ירמיהו ברנובר.

 

צליק זוכר את כל השתלשלות העניין מאז מצאו את גברת ליפש המוכשרת, את השאלות וההתחבטויות הרבות בתרגום המושגים הקשים בספר התניא, ההדרכה הצמודה של הרבי, את המילון הראשוני שערכו. צליק מספר, כי בתחילה נדפס ספר התניא ברוסית בחוברות, ובהמשך נדפסו חלקים מהתניא כספרים בודדים, עד שהתרגום הושלם והתניא נדפס מתורגם בכרך אחד. מאז נדפס ספר התניא פעמים רבות בשלמותו עם התרגום לרוסית בהוצאת שמי"ר. גם "הוצאה לאור קניז'ניקי" שבמוסקבה הוציאה לאור כמה מהדורות של ספר התניא ברוסית. ואף הספר "שיעורים בספר התניא" נדפס בתרגום לרוסית בהוצאת "יחד", בשנת תש"פ בתמיכת הנגיד מר ברוך בן ציון גורביץ, נשיא קהילת מעטישי במוסקבה.  

 

צליק משתף אותי במה שהרבי עצמו אמר בהתוועדות שבת פרשת נשא תשל"ה, כאשר הרבי התייחס לתניא שתורגם לאנגלית בתרגום חדש, וסיפר על התרגום שערך רמ"מ, בנו הצעיר של הרבי המהר"ש, לתניא, ברוסית: "וכידוע המעשה שהיה עם אחיו של הרבי נ"ע [כ"ק אדמו"ר הרש"ב] שנקרא על שם אדמו"ר הצמח צדק, אשר פעם תירגם פרק בתניא לרוסית ושלח זאת לאינו-יהודי, ואותו אחד התפעל מאוד מזה, רק שאחר כך לא אסתייעא מילתא ולעניין לא היה המשך".

 

ר' צליק, איש רב עשייה, חייו שזורים בימיה הסוערים של יהודי רוסיה באותם שנים קשות, והיה שותף בתחיית הקהילות ותחזוקתם בארץ הקודש. הוא הפליג בזכרונותיו מימי הכולל לבעלי תשובה עבור עולי רוסיה, על יד ארגון "שמי"ר" ברחוב דוד ילין בירושלים, בו אאמו"ר שליט"א מסר שיעורים והתמסר לתלמידיו הרבים, לצד צוות מסור מאנשי ירושלים של מעלה, שרוממו את נפשם הצמאה של העולים הטריים. 

לקראת סיום שיחתנו המרתקת, הגיש לי צליק מספריו, בהם 'צמאה לך נפשי', עם מאות שירים רוסיים שהיו נפוצים בין יהודי רוסיה; וכן הציג בפניי שטרות רבות לצדקה שקיבל מהרבי, ואף דולרים נדירים שסבו זכה לקבל עוד מהרבי הקודם נ"ע. 

 

 

גוט שבת!

שייע