חלק
מקמפיין הגיוס של הציבור הדתי לאומי, הוא הקביעה שאנחנו נמצאים עכשיו במצב של
'מלחמת מצוה', אני לא אכנס כאן להגדרה ההלכתית של העניין (כבר דנו ע"כ גדולי
הפוסקים בדורנו) מה שכן ברור שהציבור הדתי לאומי, לא באמת מאמין בכך, משום שאם זה
היה באמת 'מלחמת מצוה' אז היו צריכים לסגור את כל ישיבות ההסדר, ולשלוח את כולם
להילחם בצבא, ולא רק בחורים משיעור ב' וג'.
והמערכת
הצבאית קלטה את הרעיון שאצל המזרוחניקים הצבא הוא 'מצות עשה', לכן הם התחילו להפר
את כל ההסכמים שהיו להם איתם, והדבר הכי בולט הוא בערבוב של חיילי ישיבות הסדר
ביחד עם חיילות, בניגוד לכל פקודות מטכ"ל והסיכומים לגבי תלמידי ישיבות
ההסדר.
הדבר
עובר יחסית בשקט, משום שאצל המזרוחניקים הטייטל הוא, "שירות בצבא, מצוה הכי
גדולה". למרות כל זאת ישנה קבוצה קטנה מאוד אצל המזרוחניקים, שמפריע להם
הנושא הזה, משום העניין של "והיה מחנך קדוש" והם טוענים שערבוב חילות עם
חיילים פוגע ב'קדושת המחנה'.
אחד
הלוחמים הבולטים בנושא זה הוא איתי אסמן, מנהל ארגון 'תורת לחימה', שחושף כל הזמן
על הפשעים של הצבא כלפי הציבור הדתי לאומי שמשרת בצבא.
בעקבות
הפעילות שלו, הוא זוכה לביקורת קשה מתוך ציבור הדתי לאומי, שנאמן למדינה יותר
מהדת, (כידוע שבכל מקרה שיש סתירה בין דת למדינה, הם הולכים עם המדינה).
איתי
אסמן החליט להפסיק לשתוק למתקפות שהוא חוטף, והחליט להעמיד אותם במקומם.
להלן
התגובה שלו, שיכולה גם לתת אור לכל מיני חרדים שבלי כוונה, האמינו לגיסים החרדים
דוד לייבל ואביגדור דיקשטיין שעשו רעש גדול, מזה שהצבא חתם על התחייבות לחיילים
החרדים. תקראו ותבינו מה שווה החתימה של צה"ל לדתיים (אם בכלל)
*המהפכה השקטה: פקודת השירות המשותף, הנדסת התודעה והמתקפה האישית* / איתי אסמן
*לפני שאתייחס להתקפות נגדי, חשוב להבין את
הרקע לדברים - המהפכה הערכית והמבנית שעבר צה"ל בעשור האחרון מתחת לאפנו.*
שני אירועים התרחשו במקביל בשנת 2016, ושינו
את פני הצבא: 'פקודת השילוב הראוי' הפכה ל'פקודת השירות המשותף', ותפקיד 'יועצת הרמטכ"ל
לענייני נשים' (יוהל"ן) עוצב מחדש כ'יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר' (יוהל"ם).
עבור האזרח הפשוט, ואף איש הצבא שלא מעורה
בעולמות התוכן הללו, זה נשמע כמו טרמינולוגיה טכנית חסרת משמעות. *עבורי היה זה הרגע
בו נפקחו עיניי, הרגע בו הבנתי לראשונה מהו ה'דיפ-סטייט' וכיצד הוא פועל מאחורי הקלעים.*
*המסמך
המכונן: המדריך לחיסול השילוב הראוי*
כדי להבין את גודל האירוע, יש לחזור לאחד
המסמכים המכוננים שחשפו בפני את המתרחש מאחורי הקלעים: החוברת 'שירות נשים בצה"ל
- המשך התקדמות או נסיגה לאחור', פרי עטם של המכון הישראלי לדמוקרטיה והמכון למחקרי
ביטחון לאומי (INSS). זהו אינו סתם מחקר אקדמי;
זו תוכנית עבודה.
*בפתח המסמך, המחברים מגדירים את 'רוח צה"ל'
כבסיס הערכי כמגדיר הזהות של צה״ל, אך מיד נוקטים במניפולציה עדינה ומסוכנת:* הם מציבים
שתי הנחות יסוד: הראשונה - החובה לשמור על כבוד האדם משמעותה בהכרח שוויון מגדרי מלא.
השנייה – שירות משמעותי של נשים בתפקידי לחימה מעלה תרומה "ערכית ומוחשית"
לביטחון המדינה. שום מילה על תפקידו של צה״ל לנצח במלחמה.
על האמת להיאמר בקול רם וברור: *הפרשנות האולטרה-פמיניסטית
הזו לא מופיעה במסמך 'רוח צה"ל' המקורי.* אין לה שום קשר לטקסט הזה (שגם הוא נכתב
על ידי אנשי שמאל), אבל זהו כוחה של הנדסת תודעה – ברגע שמתקבל מסמך 'מקצועי', עטוף
ביוקרה של אקדמאים ומכוני מחקר, החוש הביקורתי הבריא מתערפל. *קצינים בכירים - אנשי
מעשה מצוינים בשדה הקרב אך נעדרים מומחיות בקריאת טקסטים אקדמיים-משפטיים ביקורתיים
- בולעים את הפיתיון.* מבחינתם, רוח צה"ל היא מעתה ואילך שם נרדף לשוויון רדיקלי
ושילוב נשים בכל מחיר. זוהי תעודת הזהות החדשה שנתפרה לצה"ל, וזהו חזונו החדש.
הניצחון נדחק לצד.
*שלושת החסמים בדרך לצבא 'החדש'*
כדי להגשים את החזון הפרוגרסיבי הזה, אותם
גופי מחקר סימנו שלושה 'חסמים' מרכזיים שיש להסיר, *והסרת כל אחד מהם מהווה חץ בלב
הזהות היהודית והמבצעית של הצבא:*
1. מודל השירות הנפרד: המחקר קבע כי יש לפרק
את המודלים הנפרדים לגברים ולנשים *ולאמץ 'ראייה מגדרית' כוללת. המטרה אינה ביטחון,*
אלא יצירת 'מציאות' שבה המגדר אינו פקטור, גם אם הביולוגיה זועקת אחרת.
2. ה'הדתה': על הנקודה הזו ראוי להתעכב, שכן
כאן נחשף הבלוף הגדול. בניגוד לתפיסה הציבורית הרווחת, שלפיה 'הדתה' היא כפייה דתית
על חילונים, מכוני המחקר הגדירו זאת בצורה אחרת לחלוטין. *לשיטתם, הבעיה היא שיש
"יותר מדי דתיים" בצה"ל, ושהם סובלים מ'נאמנות כפולה'.* כלומר החייל
הדתי מקשיב למפקדו - אך גם לרבו. זוהי עלילת דם מודרנית. זאת, היות וקמפיין הסרבנות
הוכיח מעל לכל ספק מיהו זה עם הנאמנות הכפולה, ומי נאמן עמוקות למדינה. העובדות לא
הפריעו למכוני המחקר לסמן את הציבור הדתי כבעיה. לשם כך, דרשו לבטל את פקודת 'השילוב
הראוי', שניסתה לצמצם נקודות חיכוך מיותרות בין חיילים דתיים לחיילות, בטענה שהיא
"מגבילה את שילוב הלוחמות" – הערך העליון החדש של צה"ל.
3. שילוב החרדים: הפרדוקס הגדול. החרדים, בעצם רצונם בשירות נפרד המותאם לאורח חייהם, סומנו כאיום על ערך השוויון. *המסקנה המעוותת היא ששילוב של חרדים, בתנאים המאפשרים להם לשרת, מאיים על צה"ל כ"צבא דמוקרטי ושוויוני".* כך הועדפה קדושת הערבוב על פני גיוס חרדים לצה"ל.
*התוצאות ההרסניות*
המלצות המסמך הפכו למציאות בשטח. המסמך קבע
כי שירות שוויוני עולה בקנה אחד עם ערכי צה"ל וחשוב יותר מניצחון (סילוף מוחלט,
כאמור). הוא הוביל לדרישה להשוות את משך השירות בין גברים לנשים, מה שהביא לקיצור השירות
הצבאי לגברים לפני המלחמה – מהלך שנבע מאג'נדה פמיניסטית של 'שוויון בנטל', תוך פגיעה
בכשירות המבצעית.
והחמור מכל: *המסמך קבע מפורשות, שבמקרה של
התנגשות בין שילוב נשים לשילוב חרדים, יגבר שילוב הנשים.* זו הסיבה שפקודות המטכ"ל
החדשות שנכתבו לחרדים קבעו שהן רק "משלימות" את פקודת השירות המשותף. *פקודת
השירות המשותף קיבלה מעמד של 'חוק על', מעין חוקה צה"לית חדשה בשם ערך השוויון.*
המלצתם להתייחס לדתיים ולחרדים כבעלי "צרכים מיוחדים" היא שיא ההתנשאות והניתוק.
*השינוי מ'יוהל"ן' ל'יוהל"ם' לא
היה סמנטי.* זה היה מעבר מדאגה לצרכי החיילות, לאימוץ תאוריות קוויריות רדיקליות שבהן
אין זכר ונקבה, הכל פלואידי. כלומר, ההבדלים בין גברים לנשים הם "מיושנים",
תוצר של "הסללה" ו"הבנייה חברתית". אג'נדת פמיניזם קיצוני, שבעבר
הייתה נחלתם של חוגים אזוטריים באקדמיה, הפכה למסמך פורמלי ולרוח המפקד בצה"ל.
*עיוורון ההנהגה הדתית*
לאחר שהבנתי את משמעות האירוע, לא יכולתי
לשתוק. עברתי בין רבנים בכירים בציונות הדתית, ניסיתי להתריע, להסביר שזו לא עוד פקודה
טכנית, אלא עיצוב מחדש של ה-DNA הצה"לי.
לצערי נתקלתי בחוסר הבנה. הם נפגשו בזמנו עם הרמטכ"ל איזנקוט ועוזרו רונן מנליס,
ואלו, במתק שפתיים, סיפרו אחרת: דיברו על "מחסור בכוח אדם", הבטיחו שהכל
"מקצועי", והרגיעו באומרם שהחיילים הדתיים יהיו "פרח מוגן".
אומר בכאב גדול: הרבנים, אנשי תורה ומוסר,
לא ידעו לקרוא את המפה הפוליטית-תרבותית. זה לא תחום מומחיותם. הפקודה נוסחה והוגשה
לרבנות הצבאית כעובדה מוגמרת, תוך מתן אפשרות לשינויים קוסמטיים בלבד, רק כדי שהרמטכ"ל
והיוהל"ם יוכלו לנופף בחתימת הרבצ"ר ולהשתיק התנגדות.⃣ *השטח מדמם: ערבוב ללא גבולות.*
*השטח מדמם: ערבוב ללא גבולות.*
התוצאות בשטח היו מהירות והרסניות. ערבוב
טוטאלי ללא הכנה מינימלית של תשתיות. צה"ל הוצף במתחמי 'שירותים משותפים' שאליהם
נכנסים במקביל ולא תאים בודדים (כ- 800 במיפוי ראשוני!), מצב שאפילו בקניונים אזרחיים
לא קיים. *הערבוב המואץ הזה אילץ את איגוד ישיבות ההסדר להוציא תלמידים מחיל האיסוף
הקרבי, מתותחנים, ובימים אלו ממש – גם מחיל השריון.* מי שבעבר כינה אותי "קיצוני"
הרואה צל הרים כהרים, מבין היום את צדקת עמדתי.
ולא רק תשתיות: אני מכיר מקרוב סיפורים כואבים
ברמה האידית. לדוגמא, רופא גדודי שעזב את תפקידו לאחר שהיה עֵד לאירוע חמור שהוביל
לפירוק משפחה. על האמירה "זה תמיד היה קיים" יש לענות כך: נכון, יצר האדם
קיים תמיד. אבל *פקודת השירות המשותף לא מנסה למנוע את החיכוך – היא מאיצה אותו.* היא
ביטלה כמעט כל מנגנון הפרדה, חתרה לערבוב מכוון ביחידות הלוחמות, ויצרה אווירה של מתירנות
בשם ה'גיבוש'. מדובר בהזנייה של צה"ל ופגיעה ישירה במבצעיותו ומקצועיותו. חייל
המוטרד ממתח מיני בתוך דינמיקה מגדרית הוא חייל שפחות ממוקד במשימה. נקודה.
*על ההתקפות האישיות*
דווקא בגלל התמחותי בתחום, בחרתי לכתוב ולהתבטא
בצורה חריפה, האירוע כאב וכואב לי גם היום מאוד. איני מתרשם מאמירות נאיביות כגון
"דיברתי עם קצין בכיר והוא אמר שהכל בסדר" או משיח רגשני שמבטל עובדות מתוך
תחושות. *מי שבאמת מצוי בסוגיה, מי שקרא את האותיות הקטנות של הפקודות (גם אלה החדשות,
המיועדות לחרדים), יודע שהמצב רחוק מלהיות בסדר.*
מה שמניע אותי הוא אהבת הצבא, ודווקא בגלל
זה זה כואב לי שנכנסות אליו אג׳נדות זרות שפוגעות בו וגם בתורה.
בגלל ניסיונותיי לחשוף ולהילחם באג'נדות הזרות
החודרות לצה"ל, שילמתי, ועודי משלם, מחירים אישיים כבדים: ניסיונות להדחה משירות
מילואים, רדיפה, וסימון כמטרה. ועכשיו - גורמים בציונות הדתית. מפריע להם שמישהו מעז
לחשוב אחרת, ולכן הם פועלים בבריונות, חושפים התכתבויות אישיות מתוך קבוצות מקצועיות
סגורות, מנתקים אותן מהקשרן, ומציירים אותי כדמון קיצוני- שום התייחסות לטענות שלי.
*הם מפרסמים שקרים, כאילו טענתי שראשי הישיבות הם טיפשים או שקרנים – דבר שלא היה ולא
נברא. זו מניפולציה זולה שנועדה להשחיר את
פניי בעיני הציבור התמים שקורא מסריהם.*
הדבר היחיד שאני מצר עליו, הוא שהובן מדבריי כאילו הרב הראשי לצה"ל מונע מבצע כסף, חלילה. הכוונה הייתה חדה וברורה: הוא לא יילחם נגד הפקודה הזו עד כדי התפטרות ("לשבור את הכלים"); לא בגלל בצע כסף, אלא בגלל חוסר יכולת לעמוד בפרץ מול המערכת. אבל למכונת התעמולה נוח לעוות את דבריי.
*לסיכום, הרעשים מבחוץ לא ירפו את ידיי. בעזרת ה' אמשיך להילחם נגד המגמות הפרוגרסיביות שחדרו ללב צה"ל, ונגד אלה בתוך הציונות הדתית המאפשרים להן להכות שורש. המאבק הוא על דמותו של צה"ל כצבא יהודי ומנצח, ועל זה אסור לנו לוותר.*
*'סוללים דרך'*
(לתגובות: איתי אסמן 052-3577107)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.