מאת פישל קדוש
סקרי המנדטים שנה לפני הבחירות הם בדיחה. הנתון המשמעותי היחיד שעולה מכל הסקרים שקרוב ל-70 אחוז מגדירים עצמם "ימין", לעומת התיקו הנצחי ששרר כאן ב-48 השנים האחרונות (מ-77).
זה הנתון הבסיסי והקובע, והשמאל יודע ולכן מתחפש לימין, או פועל באמצעות שכירי חרב הנחזים ימניים (בנט, ליברמן, יובל יועז).
הסיכוי שהתחפושת והסוכנים יושיעו לא משהו.
מה שמוביל לאגן ההתהוות של השינוי הטקטוני.
הכל מתחיל כמובן ב-7.10, יום תבוסת המימסד הצבאי וקריסת כל אג'נדות השמאל ("שלום", "מדינה פלשתינית" וכו') מה שיוצר קריסה תודעתית, ממנה לשמאל אין לאן לחזור.
עובדה עם כוכבית, כי בעזרת שליטתו המושלמת על דעת הקהל, יתכן שהשמאל היה מצליח להתאושש.
זה מוביל לסיבה השניה לקריסה: ערוץ 14.
השמאל הצליח 48 שנה להוות יריב לימין, בכוח השליטה ההרמטית בתקשורת, כשהימין פשוט לא קיים.
ערוץ 14 והרשתות החברתיות הפכו את התמונה. שליטת השמאל ישבה על דיכוי כל קול אחר. ברגע שנשמע עוד קול, השליטה נשברה.
כאן מגיע שלב ב': על אף הפערים הבלתי נתפסים במימון ערוצי השמאל, שנהנים מתקציבים של יותר ממיליארד, (מול עשרות מיליונים של 14!), הערוץ נהנה מרוח גבית של מיליוני ישראלים שדווקא בגלל בשל דלותו ובדידותו הלא מזהירה, רואים בו ערוץ ההפיכה.
התוצאה נראית לעין. בתחילה הדביר 14 את 11, אח"כ את 13, ועכשיו מתקרב -גם בנתונים הרשמיים- ל-12.
הפוינט שהנתונים הרשמיים מכסים על המהפיכה היותר גדולה: ערוץ 14 כבר היום חזק יותר מ-12!
כי הנתונים (גם בהנחה שנמדדים ביושר), בנויים רק על צופי הטלביזיה במישרין ולא על הצופים באמצעות מחשבים או סלולרי, שאלה חלק ניכר מצופי 14, בעיקר חרדים וחרד"לים שלעולם לא יכניסו מקלט טלביזיה הביתה, אבל לא מעטים מהם צופים נאמנים ב-14. בנוסף הבדיקה אינה נעשית ביו"ש, שזו הבירה של 14.
כך שבפועל יש להוסיף למספרי הצופים ב-14 לפחות עוד 50 אחוז, ואם 14 נמצא בנתונים הרשמים 15-20 אחוז מתחת ל-12, בפועל הוא 20-30 אחוז מעליו.
בנוסף: התוכניות המושכות ב-12 הם תוכניות בידור, ובעת שב-12 משדרים 'כוכב נולד' מטופש, 'הפטריוטים' וינון מגל ממטירים שעה וחצי אש וגופרית ויוצרים מחדש את סדר היום במדינה.
כמה לא מפתיע שערוץ 12 עצמו וכמה מבכיריו הפכו מושא לשנאה ובוז.
בנוסף, בשל האיום מ-14, נאלץ 12 להקצות זמן מסך חופשי לעמית סגל, שמשפיע יותר מכל ליצני 12, כמו מתן פלג, ישראל זיו ושות'.
במקביל שליטת הימין בתקשורת החברתית (שהיא המעידה באמת על רצון הציבור), מלאה.
מה שנשאר לשמאל זה שליטתו באתרים ובעיקר ברדיו, אותו השמאל יפסיד עם כניסתם לתוקף של ההפיכות שמובילים ישראל כ"ץ בגל"צ וקרעי ב'קול ישראל'.
מסקנה: תקוות השמאל לשנות המציאות הפוליטית שנוצרה אחרי 7.10, יושבת על משאלות לב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.