הדיל האמיתי

 בס"ד, יום חמישי לפרשת בהעלתך תשפ"ה.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

התרגשתי במשך כל השבוע לקבל המוני אימיילים והודעות מזל טוב ושפע ברכות בעקבות המאמר הקודם שבו סיפרתי על יום הולדתי שחל אתמול, בעיקר ריגש אותי ההודעות של אלו שסיפרו שהמאמרים שאני כותב ושולח, משפרים להם את ההסתכלות על אירועים ומסייע להם ביום יום לשנות את היחס למה שתמיד היה נראה להם כצרות ובעיות ובעקבות טפטופיי התחילו לראות בהם התמודדויות.

 

תודה על כל הברכות והאיחולים, המברכים יתברכו בכל מילי דמיטב.

 

מסופר על סטודנט באוניברסיטה, שהחליט להכין לעצמו בבית הוריו מסיבת יום הולדת מיוחדת בהגיעו לגיל ח"י ולחגוג אותה יחד עם חבריו וידידיו כהוגן, אמר ועשה, ערך לעצמו רשימה של מצרכים והפתעות למשתתפים, אוכל ומעדנים כיד המלך, בתקוה שיצא ערב שלא ישכחו כל כך מהר.

 

אביו ראה את מאמציו והבחין כמה זה ממלא אותו ותופס אותו ורצה לשמח אותו ולהיות חלק מההתרגשות.

 

אמר לו האבא: אשמח לעזור לך בהכנות למסיבה, אמור לי בבקשה, במה אוכל לעזור לך?

 

ענה הבן: תודה על ההצעה, הנה מה שתוכל לסייע לי, הדפסתי כאן רשימה של עשרות חברים וידידים שלי, בבקשה תנסח הודעה יפה ותשלח להם באימיל או בטקסט ותזמין אותם למסיבה הרבתית.

 

הגיע עת החגיגה, השעון מורה על השעה היעודה שנקבעה, הבחור מחכה בקוצר רוח, אך רק 4 חברים הגיעו והם היו נראים מאוד מופתעים.

 

פונה הבחור לאביו ושואל כמה מתוך הרשימה הזמנת?

 

'את כולם' עונה האבא, אבל מכיון שביקשת להזמין את החברים והידידים שלך, עשיתי משהו כדי לוודא שרק החברים והידידים האמיתיים שלך יגיעו, אך לא אלו שהם החברים רק של עצמם ומשתמשים בך כשזה לטובתם ומשרת רק את האינטרסים שלהם.

 

איך עשית את זה? שאל הבן. פשוט מאוד, ענה האב, שלחתי להם הודעה שאתה עובר משהו קשה ומורכב והחברים מוזמנים לבוא לעמוד לצידך ברגעיך הקשים ולחזק אותך בזמן כזה שאתה זקוק לחיזוק.

 

ארבעה אלו שהגיעו, הם החברים האמיתיים שלך...

 

מדוע הסיפור הזה עלה לי לראש כעת? ממש לא קשור ליום הולדתי שהשבוע מלאו לי ג' פעמים ח"י, לא עשיתי שום מסיבה, חוץ מהרבה הודיה על העבר ותפילה על העתיד, תקראו את המאמר עד הסוף ממש ותבינו מדוע הסיפור הזה צף במוחי.

 

לא מזמן, היה לי פגישת עבודה במשרד של אחד מאנשי העסקים בלייקווד, תוך כדי, אני מבחין מעל הארון שמאחורי מכתבתו, סט ספרים חמשה כרכים של 'חומש הגר"א' שיצא לאור בשנים האחרונות ע"י ידיד נעוריי הר' ישכר דוב קרויזר, אשר עמל ויגע יחד עם שותפו הר' עמרם רוטמן, לאסוף וללקט מכל מקום אפשרי את מאמריו וחידושיו עה"ת של מרן הגר"א זיע"א, אך לא רק ללקט, אלא גם לסנן, לברר האוכל הנקי מתוך דברים שבאמת לא נאמרו ע"י הגר"א, וכמו שמסופר על ה'חתם סופר' ששמע פעם דרשן אחד שגיבב הרבה דברים יחד ולא קרב זה אל זה, אמר לו החת"ס: 'לא איכפת לי כלל שאתה אומר ווארטים שלי ומייחסם לעצמך בלי להזכיר שהם משלי, אבל זאת אבקש, וזה כן יפריע לי, בבקשה שלא תאמר בשמי את מה שאינו שלי'.

 

סט כזה יש בביכנ"ס אחד בשכונתנו ואני אוהב לעיין בו, כי מאז ומקדם חיבבתי את אמרותיו המופלאות של הגר"א שנובע ממעיין אין סופי של שליטה בכל מכמני התורה מתוך קדושה וטהרה ועל אחת כמה וכמה מאז שנודע לי כי משפחתנו נמנים על צאצאי הגר"א, עוד נתחבב יותר בעיני ספריו ומאמריו, אך לא רכשתי את הסט בפועל, למרות שממש רציתי להניח ברכה בביתי ושיהיה לי בבית סט כזה.

 

שאלתי את איש העסקים היושב מולי האם הוא מעיין לפעמים בחומש הזה, כי זה מונח ממש גבוה מעל הארון מעבר להישג ידו?

 

מעולם לא עיינתי בזה וגם לא קניתי את זה, אלא שמאן דהו התרים אותי להשתתף בהוצאות של עריכת והדפסת הסט הזה ותרמתי לו סכום מכובד וכהכרת הטוב הוא הביא לי לאחר מכן את הסט, אלא שמעולם לא פתחתי אותו, תשים לב כי הוא עדיין עטוף בניילון השקוף האוטם אותו.

 

עוד לא הספקתי לרמז לו כי נפשי חשקה בסט הזה, אלא שאני מתלבט אם זה כלול בלאו של 'לא תחמוד' או שאולי זה 'קנאת סופרים' שמותרת ואף מומלצת והוא קוטע את מחשבותי ואומר לי: אני מאמין שאתה היית מעיין בספר כזה אם היה תחת ידך? בודאי ובודאי, עניתי לו.

 

האיש מתרומם מכסאו, מגביה ידו במאמץ ומושך את הסט כלפי חוץ ומגיש לי אותו במתנה. אמרתי לו תודה רבה מכל הלב והוספתי לו שאני מקווה שזה בבחינת 'זה נהנה וזה לא חסר', והוא עונה לי 'לא', במקרה זה 'זה נהנה וזה נהנה', אתה תהנה מהווארטים היפים ואני אהנה שזה לא עומד כאן סתם, כאבן שאין לו הופכין ושתרמתי כסף לספר שמביא תועלת לעולם.

 

כמדומני שמאותה פגישת עסקים לא יצאו ביזנס של חול, אבל הדיל האמיתי יצא ויצא, אני נהנה מהספרים כל שבוע, הם מונחים ליד שולחן השבת.

 

ואטעים אתכם בווארט נחמד על הפרשה, בפר' השבוע מסופר על אלדד ומידד שהתנבאו במחנה, מי היו אלדד ומידד? ע"פ ר' יונתן בן עוזיאל הם היו אחים של משה רבינו, שיוכבד נישאה לאביהם באותה בקופה קצרה שעמרם נתן לה גט פיטורין, מפני שלא רצה ללדת ילדים שפרעה יהרוג אותם.

 

הגר"א מוילנא כותב על זה דבר צחות, שאמרו חז"ל 'מילה בסלע משתוקא בתרי', דהיינו אם דיבור של מילה שווה מטבע של סלע, הרי ששתיקה שווה שני סלעים. והנה משה לא נכנס לארץ בגלל החטא של מי מריבה, שהקב"ה אמר לו שידבר אל הסלע ומשה הכה את הסלע, הרי שאם משה היה מדבר אל הסלע כמו שנצטוה, היה נכנס לארץ ישראל. וזה נרמז במימרא הזו: 'מילה בסלע', כלומר, אם משה היה מדבר אל הסלע במקום להכותו, או אז 'משתוקא בתרין', אותם שני אנשים אלדד ומידד היו שותקין ולא מתנבאים מה שניבאו 'משה מת והושע מכניס' שהרי משה עצמו היה מכניסם לארץ.

 

בעקבות ווארט זה האיר לי השי"ת רעיון נפלא מאוד, קילורין לעיניים והוא מופיע בגליון המצו"ב, ואז תבינו מדוע הסיפור עם הסטודנט עלה לזכרוני.

 

בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין