מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
לקראת שבת קודש פרשת תרומה תשפ"ה
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה' הע"י
ישנה בדיחה קבועה החוזרת על עצמה מידי שנה, שטוענת שבשבת פרשת תרומה, בתי הכנסת של התימנים סגורים, כי כשהם שומעים את המילה 'תרומה' הם נרתעים.
השנה שזה גם פרשת תרומה וגם פרשת שקלים, על אחת כמה וכמה.
אני אין דעתי נוחה מבדיחות אלו, כי במו עיני ואוזניי נוכחתי כי לא כך הם פני הדברים ואינם מדוייקים.
נכנסתי פעם בשבת קודש לבית כנסת התימנים וכאשר הגיע שעת קריאת התורה, התחיל הגבאי למכור את העליות ונדהמתי לשמוע את המחירים שמורה על רוחב ליבם.
כבר ההתחלה היתה מפתיעה, הגבאי הכריז: פתיחת ארון הקודש 50 ומיד נשמעה צעקה 60, והמשיך מהר 70 ו-80, 90, ואז מקצה בית המדרש הפתיע מישהו בצעקה: שקל ועשרה...
הגליון היום שונה מהרגיל, אני שוהה בדרכים ואין לי מחשב, נכנסתי לאחד הסניפים של 'טעג', שהם החברה המסננת של מחשבים, יש כאן עמדות מחשב ומשלמים לפי שעה, ולכן אחרי המאמר אצרף מספר חידושים שהקלדתי.
הגעתי לאנטוורפן לשמחה משפחתית ונכנסתי להתפלל בביהמ"ד של סאטמר וליד הכניסה מופיע שלט שאסור לדבר עברית בבנין זה.
אחר שמחת השבע ברכות שערכנו לבני המשפחה, ישבתי עם מו"ח שליט"א וחמותי תחי' ואמרתי להם כמה צריך להודות להקב"ה שהגיענו עד הלום, נולדתם במחנות מיד אחר המלחמה להורים שאיבדו את רוב יקיריהם בשואה ומי חלם אז שכעבור 75 שנה נערוך שבע ברכות לנכד בהשתתפות עשרות צאצאים כולם זרע ברך ה' תלי"ת.
כשמעם את דבריי, סיפר חמותי כמשיחה לפי תומה כי בחתונה השתתפו 4 אברכים נכדי דודה הרה"ח ר' חיים הערש שווארץ זצ"ל, משיכון סאטמר בבני ברק, שהיה איש חסיד מובהק, מקורב בלב ונפש לרבי מסאטמר זי"ע בעל ויואל משה עד כדי כך, שכאשר ביקר הרבי מסאטמאר זיע"א בארה"ק היה מתאכסן בביתו של ר' חיים הערש הנ"ל.
וכה סיפרה חמותי, אחר השואה, פעלו שליחי הסוכנות אצל הוריה ששניהם היו כאמור שרידים מוצלים מאש, הם התגררו ברומניה תחת השלטון הקומוניסטי ושידלו אותם שיסכימו להעלותה ארצה והם ידאגו לכל צרכיה ברוחניות ובגשמיות, עד שההורים יצליחו לקבל ויזה ולחבור אליה, מה שיכול היה לקחת זמן רב.
הם הסכימו בלב שלם ואחר שנסעה ארצה, שלחו ההורים מברק לקרוב משפחתם ה"ה ר' חיים הערש שווארץ זצ"ל וסיפרו לו בשמחה כי בתם זכתה לחון את ארץ הקודש, הוא מיד קלט כי הפעילים ניצלו את תמימותם והבין שאין להם מושג מה מצפה לה ברוחניות, וכל המסירות נפש שהיה לה אצל הקומניסטים, תרד לטמיון אצל הציונים הללו.
וכשאני כותב מסירות נפש, הכוונה כפשוטו, היא מספרת כי כל שבוע לקראת שבת, היתה פוצעת ושורטת את ידה הימנית כדי שלא יכריחו אותה בכיתה לכתוב בשבת, והיתה מחביאה את מאכלי הטריפה שהבית ספר נתן ועושה את עצמה כאילו אכלה ועוד כהנה.
כשר' חיים הערש שמע את 'הבשורה', לא ניסה להסביר להם את המשמעות, כי הוא לא ידע מה תהיה תגובתם, הוא הלך והזמין אותה לשבת קודש אצלו בבני ברק ומעולם לא שלח אותה בחזרה, היא נשארה לגור אצלו עד שהוריה עלו ארצה.
את כל זה סיפרתי בגלל הסיומת דלהלן:
ר' חיים הערש, הקנאי הגדול, תלמידו וחסידו של הרבי הלוחם הגדול נגד הציונים, שהבין כי כאשר הוריה יעלו ארצה כנראה הם ישלחו אותה כנראה לבית יעקב, הלך לחנות ספרים כללית ורכש ספר שנקרא 'אלף מילים ראשונות בעברית', וישב כל יום בסבלנות ושינן איתה את הספר, כדי שהיא תדע את השפה על בוריה ותוכל להשתלב בכבוד בבתי החינוך כדבעי.
וכשסיימה לספר זאת, שמחתי שר' חיים הערש לא עשה לעצמו חשבונות של 'עברית' ו'ציונות' אלא עשה את מה שהבין שנכון לעשות בנסיבות שהיו, אכן, תלמיד אמת היה לרבו, כי לדעתי, הרבי הקדוש בעצמו לא היה נוהג אחרת אם היה בסיטואציה דומה ובודאי מורה לו לעשות כן אם היה שואלו.
אז זו גם ההזדמנות להודיע לקוראינו תושבי אנטוורפן, כי בעזהי"ת השבת בסעודה שלישית אשא דברים בביהמ"ד של קהילת ערלוי, אשר חלק נכבד מהאברכים שם, הם בנים לידידיי שלמדתי עמהם בישיבת ערלוי בקטמון לפני 40 שנה.
בברכת שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.